לעבודה ולמלאכה - מלחמת הקיום של עם כבוש | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

לעבודה ולמלאכה - מלחמת הקיום של עם כבוש

Stub body

מי יצילנו מרעב?
מי יאכילנו
לחם רב
?
ומי ישקנו כוס חלב
?
למי תודה, למי ברכה
? -
לעבודה ולמלאכה
!     
ח.נ. ביאליק
 

כלכת הגדה המערבית בנויה כשלבים של סולם, אלא שבניגוד לדימוי המקובל, נראה שסולם הכלכלה הפלסטינית נועד ליורדים בלבד. צפוף מאד בשלבים התחתונים ובחלוף השנים הצפיפות רק גוברת. כל גזירה חדשה מבית מדרשו של הכיבוש הישראלי, המצטרפת לשלל מניעות חופש תנועה בשטחים, פוגעת ישירות במקורות הפרנסה, שוברת את מטה לחמם של רבים וממשיכה לרסק את עמוד השדרה הכלכלי של המעמד הבינוני, שאמור להיות בסיס כלכלתה של כל חברה תקינה. 
 

הרוכלות היא ברירת מחדל של הפרט בחברה הפלסטינית, במאבקו לשרוד ולהציל את עצמו ומשפחתו מפני טביעה במצולות הבטלה והאין. אנשים אוחזים בבסטות שלהם בעקשנות, בבחינת מוצא אחרון בשרשרת הפרנסות האבודות, ובידיעה כי השלב הבא, הנמוך, הוא קבצנות ותלות מוחלטת ברחמי שמים.  

לפי נתוני המשרד לתיאום הומניטארי של האו"ם (OCHA), אחוזי האבטלה בגדה נושקים ל 26%,  כמעט פי ארבעה מאשר בישראל.  

רבים מרוכלי המחסומים מתגעגעים לימים בהם היו שואבי המים וחוטבי העצים של הישראלים. הם גם דוברי העברית בין הפלסטינים ובגילאים מבוגרים יחסית לשאר: הייתי עובד במסעדה בת"א... עבדתי בשיפוצים... הייתי מנקה בתים בירושלים... גנן...  סניטר בבי"ח...

מתוך דוחות מחסום watch

1.
...המגרש מלא מעט יותר מאשר בשבועות הקודמים, ניכרת גם תנועת הולכי רגל בשני הכיוונים. מסחר זעיר וזהיר, בעיקר מתנייד, מתרחש במגרש במקומות שונים. החיים חזקים מכל האיסורים!   הדוח המלא כאן    

רוכל אחד או שניים מצטרפים לשלושה הקיימים ונוצר באזור המחסום "שוק" (פירות וירקות וסדקית, שתייה ומיני מתיקה). כאשר מתגלים הסימנים הללו לריבון הכובש, מייד נשלח הצבא להכחיד את התופעה בכל אמצעי: בכוח הזרוע, בכוח הנשק ובכוח התחכמות החוק. לדוגמה, במחסום קלנדיה (בצידו הפלסטיני), בחסות הנשק שבידי החיילים, מגיעים פקחים של עיריית ירושלים ומחרימים ציוד מהרוכלים, למשל מאזניים אלקטרוניים ואף את הדוכנים עצמם, ולבסוף גם קונסים את העבריינים בטענה: אין לכם רישיון.
ואיך יהיה? הרי הריבון נוטל מהם בהתמדה כל זכות ומשאיר בידיהם רק חובות. 
שכונות גדולות מעברו זה של המחסום הן שטח עירוני של ירושלים. תושביהן חייבים בתשלומי מס לעיריית ירושלים אך אינם זכאים ליהנות משירותיה.
החרמת הדוכנים מלווה לעיתים בהנמקות יותר הומאניות והזויות: החל מהבעת חשש כבד לבריאותם של הפלסטינים בשל מפגעי התברואה בשוק שלהם וכלה באידיאולוגיה נגד העסקת קטינים (!).
כל הפעולות הללו מלוות בתירוץ קבוע: אני רק מבצע פקודות. 
 

2.
... דיברנו איתו (עם מפקד המחסום) גם על בעלי הדוכנים, שממשיכים להתעמר בהם. הוא אמר שהוא ממלא הוראות, אומר להם להתפנות, ואם אינם מצייתים הוא קורא למשטרה או למג"ב. נשארו בסך הכל שלושה: שניים לתה-קפה ואחד לבייגלך. יותר מאוחר הגיע נער הסוכריות.  
הדוח המלא כאן  

3.
... נציג המת"ק והסמל יוצאים למבצע רב חשיבות ביטחונית: ביעור קיני רוכלים ממגרש החנייה. כל מוכרי הקפה, הבייגלך והממתקים מתקפלים ויוצאים במנוסה. גם בעל הקרקע שמוכר קפה מתוך הטרנזיט חייב לסגור את דלתות "בית העסק" שלו. לדברי הסמל הוא אינו מוכן שאנשים ישהו באופן קבוע במקום. "המקום נסלל למטרות מערכת הביטחון. זה מגרש למעבר בלבד, כל שהייה ארוכה יותר פותחת פתח למעשי פח"ע," הוא אומר.  
הדוח המלא כאן 

4.
... מג"ב שולט בגזרה. הבוקר שיברו את הבסטה הקטנה של מוכר המיצים. הוא גם הוכה, כך מספרים לנו. הדוח המלא כאן
   

ילדים רוכליםילדים רוכלים
ילדים קטנים, לרוב מגיל 8-7 ומעלה, נאלצים להתגייס לפרנסת המשפחה. לעיתים הם היחידים המפרנסים פיות רבים, מרכולתם (חבילות מסטיק, סוכריות על מקל, פתקי פסוקי קוראן בחודש הרמדאן) דלה והרווח ממנה עלוב. אחרים מנקים בסמרטוטים מזוהמים חלונות של מכוניות החולפות במחסום, בתמורה לשקלים בודדים.
אין מה לדבר על ביקורי  קב"סים (קציני ביקור סדיר של משרד החינוך), שמתפקידם לוודא שילדים יבקרו במוסדות חינוך. במקומם מופיעים, נחושים, לובשי המדים, שמתפקידם לסלק את הרוכלים הקטנים. בועטים בהם, מכים אותם, דוחפים וצובטים. הילדים אלה אכן לא יפקדו את בתי הספר ועובדה זו תנציח אצל רובם את העוני והבורות, אך הם לומדים היטב כיצד לברוח מרודפיהם וכיצד להתחמק מנחת זרועם. 

5.
... דיברנו עם מוחמד, הנער שמוכר סוכריות בשקל. הוא בן 15 לדבריו, נראה בן 12. אביו היה בעל דוכן ירקות במגרש, ועכשיו הוא מובטל. מוחמד מפרנס יחיד של המשפחה. הוא מוכר כל יום ב-30 ש"ח בממוצע. הדוח המלא כאן 
  

נהגי מוניות
בסולם המוזכר לעיל, השלב מעל בעלי הבסטות הם נהגי מוניות. לבעלי המזל יש מכונית משלהם אך רובם נוהגים ברכב לא להם. הם חונים קרוב ככל האפשר ליציאה מתחומי המחסום ועטים על היוצאים בצעקות באשר ליעד נסיעתם. אחד העיסוקים הקבועים של חיילי המחסומים הוא מרדף אחריהם והסגתם הרחק מלקוחותיהם ומפרנסתם.
החיילים... רק ממלאים הוראות שקיבלו.
 

6.
... משחקי הכוח הרגילים של החיילים המאבטחים, עם נהגי המוניות המתקרבים לקרוסלת הכניסה כדי לצוד נוסעים לשכם. כשהחייל מסתכל לעברם ומתחיל להתקרב, הם מתרחקים בריצה כדי שלא יעכבו אותם בגין "הפרעה להולכי הרגל", ו"סיכון החיילים". כשהחייל פונה בחזרה לענייניו בתוך המתחם, הם שבים ומתקרבים. הדוח המלא כאן
 

7.
... מרדף של חתול ועכבר מתנהל בין החיילים לנהגים, המנסים "לצוד" נוסעים בקרבת המחסום ואינם נרתעים אף מאימת הצבא: "בשביל שני שקל, שלושה, אני מוכן להרוג..." ציטט ס' את אחד הנהגים. הוא שאמרנו, מאבק נואש לפרנסה.  הדוח המלא כאן
 

8.
... 1430 מחסום חווארהמעוכב בסככת ההמתנה אומר לנו שחיכה במגרש החניה (מכיוון שכם) לאמו, שבאה באמבולנס מבית חולים הדסה אך נתפס בידי החיילים, כיוון שהוא נהג מונית. הוא כבר חצי שעה בעונש. הוא מאשר שאכן הוא נהג מונית אבל לא "חטא" בכך שחיכה לנוסעים במסלול היוצאים אל שכם, אלא חיכה לאמו. לא ראינו איש מת"קinfo-icon לכן התקשרנו למוקד והעברנו את פרטיו והסיפור שלו.  בשעה 1503  שוחרר. עתה החלו נהגי מוניות להיתפס בזה אחר זה: הם  הוכנסו  בתחילה לסככת ההמתנה אולם מכיוון שדיברנו איתם נשלחו אל הצינוק המרוחק. עפ"י מידע שמסר לנו  נציג צה"ל הם ישהו שם שעתיים שלוש.
ציד הנהגים מתרחש מעת לעת, כששלושה חיילי צה"ל פותחים בריצה לכיוון מגרש החניה (צד שכם)  הם אינם מוותרים עד שייתפס  השלל.
  הדוח המלא כאן
  

 על כן נעבוד, על כן נעמול
תמיד בכל ימי החול
,
כבד העול, נעים העול
!
ובעת הפנאי נשיר בקול

שירי תודה, שירי ברכה

לעבודה ולמלאכה
! "                            

-------------------------------------------
תמר פליישמן