העליונות שחשים רבים מחיילי צה"ל כלפי האוכלוסייה הפלסטינים בשטחים נדמית להם כעובדה קיימת מאז ששת ימי בראשית: היא נסמכת על עדיפות פיזית שמעניקים להם הנשק שבידיהם והחוק השרירותי שלצידם. כך גם תוקפם המוסרי, שנראה להם גבוה משל אלו הנתונים למרותם. הכיבוש הנמשך למעלה מארבעה עשורים והמציאות, שבה הצבא שולט בכל פרט מחיי הפלסטינים, יחד עם האמונה בסגולותיו של העם היהודי "עם הבחירה", על פני האחר, הזר, הערבי, גורמים לאותם חיילים לראות בפלסטיני אדם נחות, ואין זה קשור לגילו, מגדרו, מעמדו או השכלתו. מכאן כנראה גם נובעת שליחותם החינוכית. ברצותם הם מטיפים ולועגים וברצותם מענישים, כמו היו הורים מחנכים שאינם חוסכים שבטם מילדיהם הסוררים.קשת של עונשים חינוכיים (מלווים בהטפות מוסר) מופעלת על הפלסטינים במחסומים: עיכוב בתנאי בידוד למשך שעות ב"ג'ורה
" או ב"צינוק" (מכלאה נעולה על בריח, או סככה צדדית), לעיתים תוך הפעלת אמצעים אלימים: כפיתה באזיקוני פלסטיק דקים וחותכים בבשר, או קשירת העיניים בבד. ... רכב או"ם פלסטיני מעוכב בצד למשך 30 דקות מכיוון שהתחצפו לחיילים, לטענת החיילים. [הדוח המלא ממחסום בית איבא, 20/10/08, בוקר כאן]
...המפקד אריה תפס "זולג" (פלסטיני שעוקף את המחסום או את התור ומחפש דרך קיצור) שאף ניסה לברוח ממנו, וכעונש – הופך לו את היד מאחורי הגב בחוזקה תוך שהוא מוביל אותו לאזור הצינוק, מעביר אותו חיפוש מדוקדק כולל "עזרה לפיסוק" בבעיטות לרגליים, מקנח בהטחתו פנימה לצינוק." הדוח המלא ממחסום חווארה, 5.10.08 אחה"צ כאן]
עונשי חינוך מוטלים גם על נהגים אשר החנו את רכבם במקום שלא נועד לכך, גם אם לא ידעו על האיסור החדש. ריצוי העונש כבר ילמד אותם:
... מצאנו בצינוק שלושה אנשים. הם סיפרו שהם נהגי טקסי שעמדו 'לא במקום הנכון', שהם נהגים ותיקים וזו הפעם הראשונה שזה קורה להם. המפקד אמר שהם יעוכבו לשלוש שעות ובפעם הבאה הם יזכרו לא לעמוד איפה שאסור להם... טלפון למוקד מאשר את המעשה. המפקד החליט על פעולה חינוכית. שלוש שעות בצינוק ילמדו אותם לא לעמוד איפה שהצבא החליט שאסור. הוא, המפקד, גם היה הומניטרי...הביא להם בקבוק מים. ושוב הודיע להם שהם יחכו יפה בשקט וילמדו לקח. [הדוח המלא ממחסום חווארה, 29.9.08, אחה"צ כאן ]
כשהרובה מגיע קודם לגופו ומבט אדנותי נסוך על פניו, מתנהל מפקד המחסום בד' אמות השטח שבשליטתו: "המחסום שלי, אני קובע את הנהלים". [הדוח המלא ממחסום קלנדיה 19.10.08 אחה"צ כאן ]
או פוקד על נהגים שאינם עומדים בשורה ישרה לפני המחסום, או מנסים לעקוף בקוצר רוח ולהקדים את תורם, לשוב לסופו של התור ובכך רואה הוא אקט של ענישה חינוכית:
... אחד משני הנתיבים (בכיוון הבאים מרמאללה) נחסם בפלסטיק אדום. זו פעולה חינוכית, על הנהגים להסתדר בנתיב אחד. נהג מונית נשאל "מאיפה באת, מהתור הזה?, עקפת? נכון עקפת? תחזור חזרה". נהג המונית עושה פרסה וחוזר לסוף התור. מתקרב נהג אחר. מפקד המחסום: "למה עקפת?", הנהג: "כולם מתעקפים". מפקד המחסום (בלעג): "מתעקפים", החיילים חוזרים על השגיאה, 'מסתלבטים' על הנהג. אחד החיילים אומר לבסוף לנהג: "לא אומרים מתעקפים, צריך להגיד עוקפים". הנהג: "בסדר, כולם עוקפים". מפקד המחסום: "יאלללה תסתובב חזרה". הנהג מסתובב. ראינו חמישה נהגים עושים פניית פרסה מסיבות חינוכיות. [הדוח המלא ממחסום קלנדיה 23.11.08 אחה"צ כאן]
כהורים השולחים את ילדם לחדר מבודד עד שיפנים את התנהגותו הבלתי הולמת ויפנים את הלקח שלא לחזור עליה בשנית, כך יש חיילים שמענישים את המקומיים בהגבלת חירותם עד שילמדו לא להתחצף, לא לשקר, לא לעקוף, לא להדחק בתור, לא לשכוח את התעודות, לא לזרוק בדלי סיגריות, לא ללכלך, לא לחייך, לא לענות... לא... לא... לא...ושוב לא! [ראו בדוח מחווארה 6.11.08 אחה"צ כאן ובדוח מבית פוריכ, 11.11.08, אחה"צ כאן ]
יש מחקרים המוכיחים שילדים מוכים עלולים להפוך ברבות הימים לאנשים אלימים ולהורים מכים (חוברת הדרכה לאיתור ילדים בסיכון, נורית לביא קוצ'יק 1999). כלל זה חל גם על חברות ועשוי להיות התשובה לשאלה הנשאלת לא פעם כיצד בניו של עם, שעבר סבל רב כל כך בהיותו מיעוט, אינם מהססים לגזור סבל וייסורים על בני עם אחר הנתון לשליטתם, כגון בני העם הפלסטיני?
השאלה לגבי מהות אופייה וצביונה של החברה הפלסטינית שתתגבש לאחר שתזכה בעצמאותה, אינה מעודדת והתמונה המצטיירת באשר לאופיים החברתי וההתנהגותי של תושבי המדינה העתידה להיות שכנתנו, אינה אופטימית או מבשרת טובות .
--------------------
תמר פליישמן
צילום: מירב אמיר