על חומותיך, ירושלים, הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה...
(ישעיהו, סב' ה')
רבבות מתדפקים על שערי ירושלים בחודש האחרון (רמדאן - אוגוסט/ספטמבר 09) אך חומות הבירוקרטיה נותרו אטומות ושערי הזכות והצדק נותרו נעולים וחתומים בפני מרבית אלה המבקשים לממש זכותם לפולחן הדתי ולנוהגי התרבות שלהם.
מתוך דוח אוצ'ה (15.9.09): "קרוב ל 60% מהאוכלוסייה הפלסטינית/מוסלמית מנועה מלהגיע לתפילות יום השישי בירושלים המזרחית.נאסר על קרוב ל-60% מהפלסטינים, לרבות כל אוכלוסיית עזה, ומעל ל-40% אחוזים מאוכלוסיית הגדה המערבית, להיכנס לירושלים המזרחית לתפילות יום השישי הנערכות בתקופת ימי הרמדאן."
מן התצפיות במחסומי ירושלים ומן הדיווח משם בארבעה ימי השישי של הרמדאן, עולה תמונה הסותרת את מצג השווא אשר טרחו לייצר ולתאר שופרות התעמולה של קברניטי הכיבוש, בעיקר לעבר המדינות שמעבר לים ומנהיגיהן. אלה (שר הביטחון ודובריו) הכריזו על "סל הטבות ומחוות לאוכלוסייה הפלסטינית" לרגל חודש הרמדאן, אך למעשה חובתה של מדינת ישראל, הן כריבון הן ככובש, לאפשר לאזרחיה ולאוכלוסיה הכבושה הנתונה למרותה, חופש פולחן דתי בתוקף זכויות יסוד האדם. כל דרך לאחרת הציג מתן זכות זו כהטבה (או מבצע לחגים...) היא הטעייה צינית מכוונת ושקופה בעליל.
זרקור זה מבקש להסיר את המסכה מעל פני הכובש, שנועדה לזרות עפר בעיני העולם, כדי לייפות את הכיעור ולעדן את העוולות הנעשים במחסומים ובשטחים בימי חול כמו בימי חג. הפעם מדובר בארבעת ימי השישי של חודש הרמדאן, בהם מצווים המוסלמים לשאת תפילה במסגד אל-אקצה שבמזרח ירושלים.
תקצר היריעה מלספר ולתאר את כל המאורעות הקשים להם היינו עדות. אלו מתועדים בכתב ובמצלמה בדוחות המלאים, ומהם מובאים הציטוטים בהמשך.
הפלסטינים עברו ליעד תפילתם בימי השישי של חודש הרמדאן לפי קריטריון הגיל. לא צווי דתם קבעו את הקריטריון אלא בירוקרטיית הכיבוש, ובשנה זו נהגו כמו בשנים קודמות.
רווחת האוכלוסייה הכבושה היא באחריות המינהל האזרחי
ובאמצעות המת"קים (רשת משרדי תיאום וקישור הפזורה ברחבי הגדה). אך לא רווחת התושבים הפלסטינים של הגדה היתה בראש מעייני המינהל אלא אך ורק השלטת סדר לשמו. לכך היו שותפים מגוון כוחות החל מיחידות שיטור - יחידת הפרשים על סוסיהם, היחידות המיוחדות (יס"מ), קציני משטרת ישראל ושוטרים מן השורה, יחידות משמר הגבול, קציני וחיילי צה"ל, אפילו "קצין משפטים" (?) נכח במקום. לאלה נוספו יחידות אבטחה אזרחיות וכולם דאגו רק לדבר אחד, למנוע בעיות. לא לפתור בעיות ספציפיות שהתעוררו במקום, לא להתחשב במגבלות ו/או בזכויות של יחידים, לא להבדיל בין עיקר לטפל, לא ללכת לקראת, לא להקשיב, לא לסייע - אלא רק להעביר את החודש הבעייתי הזה במינימום תקלות, שלא יתקלקל הרושם של "סל ההטבות החגיגיות" שפיזר הכובש הנדיב.
מתוך הדוחות:
1.
... לא כולם נחסמו. מי ששפר עליו גורלו ונולד לפני 45 שנים (נשים) או לפני 50 (גברים), עבר. כל האחרים, הוגדרו על ידי שלטים ועל ידי עשרות רבות של שוטרים וחיילים (שרק מוציאים מהכוח אל הפועל את ההומניזם שישראל מתהדרת בו), כלא זכאים לממש את הציווי הדתי שלהם. המושג של "חופש הפולחן" שוב זכה להגדרה מחודשת בישראל – הגדרה על פי גיל. העיקר שהיה סדר, כי סדר חייב להיות, ואכן - היה.
הדוח המלא כאן
2.
... ההוראות נשמרו בקפדנות, אם כי נציג המת"ק נענה לבקשה להתקשר לכתובת מסוימת שהייתה אמורה לאפשר לאדם אחד לעבור, אך ללא הועיל...
גבר אחד, שניסה לעקוף את המחסום, נתפס על ידי המצלמות שממוקמות על בניין בראש גבעה מרוחקת, תעודתו נלקחה ממנו והוא עצמו נלקח על ידי החיילים לצד השני של המחסום. הסדר נשמר, וחופש הפולחן?
הדוח המלא כאן
שני קריטריונים בלבד הנחו את פעולת הכוחות בשטח: עובר ו לא עובר. שחור ולבן. לא היו צללים, לא היו גוונים, לא היה גם שיקול דעת. חד כתער:
3.
כאמור, הסדר היה: הרמקולים פעלו, השוטרים והחיילים מנעו, לא התרכך שום לב, לא היתה חריגה מהנהלים – מי שלא עמד בתנאים לא עבר.
הדוח המלא כאן
4.
... הנשים שעברו לתוך הרחבה נאלצו להידחס בתור ארוך וצפוף מחוץ למבנה המקורה. הן עמדו בשמש הקופחת ובחום כדי לעבור את המחסום. כדי ש"יהיה סדר", הוצבו גדרות קרובות מאד לקיר המבנה של המחסום, כך שמאות הנשים והילדים שרצו לעבור, נאלצו לעמוד בתור בצפיפות גדולה.
הדוח המלא כאן
הפער בגודל הכתב והשלטים באנגלית על שלטי ההכוונה שנתלו במקומות בולטים, לבין גודל הכתב בשפה הערבית מוכיח את הטענה שהמצג היה מופנה ומכוון כלפי חוץ (אל התקשורת העולמית) ולא כלפי פנים.
5.
...הכיתוב בערבית היה באותיות קטנות לעומת גודל האותיות באנגלית. מרבית האנשים לא הבחינו בשלטים, מה שגרם לשוטרי המג"ב שם להעיר הערות חסרות סבלנות, ולפעמים מעליבות.
הדוח המלא כאן
6.
... שתי בטונדות בשולי מגרש החנייה הוסבו ל"מעבר הומניטרי", ושלט באנגלית ובערבית נתלה עליהם, אנגלית באותיות גדולות יותר, מן הסתם למען לא תפספס התקשורת הזרה את ההומניזם הנגלה לעיניה.
הדוח המלא כאן
קריטריון הגיל מנע מבנים ללוות את הוריהם הקשישים, ומילדים, שעל פי גילם רשאים לעבור אך רכים בשנים מכדי לעשות דרך זו ללא לווי, להצטרף להורים שאינם זקנים דיים, והבלבול הזה הפריד בשרירותיות בין בני משפחה:
7.
... אישה קשישה מלווה את בנה העיוור (כבן 27). הצליחה לעבור את הקו הראשון איתו, אוחזת בזרועו, והוא מגשש אחריה עם מקל. שלושה אנשי צבא הולכים לקראתם: קצין, מלווה ועוד מג"בניק. בעיניים שלה תחינה שיתנו להם לעבור, למרות גילו. הקצין (נראה כמילואימניק) מסביר ושואל, מרים טלפון לפיקוד. הם עדיין שלושה על הקשישה ובנה והעיניים שלה. התשובה המתקבלת מהפיקוד "מסורבים". "אירג'ע לוורא"! הם מוחזרים לאחור. בצום, בשמש.
הדוח המלא כאן
8.
... ילדים מעל גיל 12 לא הורשו לעבור גם כשהם מלווים בהוריהם. חלקם חזרו לבתיהם לבדם ובחלק מהמקרים ההורה ויתר גם הוא על זכות המעבר. היו הרבה ראשים מורכנים ומבטים כעוסים.
הדוח המלא כאן
9.
... ילדים עד גיל 12 עברו בלוויית תעודת לידה, מעל לגיל הזה לא התאפשר המעבר. ילד אחד, ממשפחה מרובת ילדים, שנראה גדול מגילו לא הורשה לעבור.
הדוח המלא כאן
10.
... מדי פעם ראינו נער או נערה שפספסו בקצת את הגיל המאפשר מעבר והוחזרו. אפשר היה לראות את התסכול והאכזבה על פניהם.
הדוח המלא כאן
ועל "המחוות" שנגלו לעינינו, שיותר משהרשימו צרמו לעין ודקרו את הלב:
11.
... סוסים הומניטריים שעליהם רוכבים הומניטריים סדרו את התור ההומניטרי לכדי שורה ישרה, כדי שלא יופר הסדר או תופר ההוראה: "ארג'ע לוורא".
קצין הומניטרי הרים בעדינות ילדה שאיבדה את דרכה אל בין שורת החיילים ההדוקה והשיבה אל העבר האחר החסום למעבר. הנ"ל, במחווה נוסף, השקה במים צה"ליים אשה שתש כוחה - אל מול פני התקשורת והמצלמות.
אהל הומניטארי הוצב בסמוך למעבר הגברים – שם אכלו ושתו החיילים כדי שלא לנקר את עיני הצמים.
וגם בתי השימוש הנעולים תמיד, נפתחו לזמן מוגבל ושבו וננעלו בפני הנזקקים לנקביהם עם תום מועד המחוות ההומניטאריות.הדוח המלא כאן
12.
... בכל צד של הכיכר הוקם אוהל מכוסה ברשת המשמש מקום מנוחה לחיילים ולשוטרים המבקשים לעשן או לאכול. האם זו פעולת התחשבות בפלסטינים הצמים, או פעולת ראווה לעיני התקשורת הרבה הנמצאת במקום?
הדוח המלא כאן
גם המחוות נפסקות בשעה מוקדמת, לפני שההמונים הצובאים על מחסומי הצבא – המחסומים המתכתיים והאנושיים, גם בעלי האישורים, מצליחים לעבור לצד האחר ולהגיע ליעדם:
13.
... ב-11:30 פסקה זרימת האנשים כמעט בבד אחת. את המחסום סוגרים ב- 12:00 .
הדוח המלא כאן
14.
... בימי הרמדאן המחסום נסגר ב 12:30 בלי כל הסבר או סיבה.
הדוח המלא כאן
15.
... מסתבר, שבימי השישי של חודש הרמדאן, מחסום קלנדיה נסגר למעבר לכיוון ירושלים בשעה שתיים עשרה וחצי. הדוח המלא כאן
16.
... אינני יודעת איפה לשים את עצמי. אני נעה בין הנשים,..מתיישבת מותשת ועצובה עם חברותי.
הדוח המלא כאן
כפי שכתב לואי פרדינן סלין בספרו האלמותי מסע אל קצה הלילה:
ואחר כך יצאתי והמשכתי עם הלילה, מלא בושה, כי גם אני ... לא הצלחתי אף פעם להרגיש שאני לא אחראי לאסונות שקורים. (שם, 317).
-------------------------------
כתבה: תמר פליישמן
צילום: דורית הרשקוביץ