עיקרון פומביות הדיון הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בסל זכויות ההליך ההוגן. ללא פומביות אין ביקורת ציבורית וללא ביקורת ציבורית גדל החשש לעיוות דין. זו ההנחה הבסיסית כפי שהיא מוגדרת בדוח של יש דין על בתי המשפט הצבאיים בשטחים הכבושים (משפטים בחצר האחורית, עמ' 10).
בתחילת שנת 2005 התחלנו לצפות בדיונים בבתי משפט צבאיים, בהם מתנהלים ענייניהם של עצירים פלסטינים. כדי שנוכל להיכנס לבתי משפט אלה, היה עלינו לפנות לנשיא ביהמ"ש לערעורים דאז, אל"מ שאול גורדון, ולבקש אישור לנוכחותנו בדיונים המשפטיים. אישור זה ניתן לנו בסופו של דבר. לאחרונה אנו עדות לניסיונות של חוקרי המשטרה במתקן הכליאה של מגרש הרוסים בירושלים, להרחיק אותנו מדיונים על הארכות מעצר לעצירים שנמצאים בשלבי חקירה.
כ 60% מבין העצירים הפלסטינים הנחקרים בידי השב"כ אינם יכולים לפגוש את עורך הדין שלהם, זאת בתוקף צווים שמוציאים נגדם חוקרים של השב"כ. צווים אלה תקפים עד לחודש ימים מיום מעצרם של החשודים. כאשר מביאים עצירים (שנמנע מהם לפגוש את עורכי הדין שלהם) לדיון באולם ביהמ"ש במגרש הרוסים, האחרונים נדרשים לעזוב את האולם, וכך גם אנחנו. רק לאחר שמוציאים את העציר מן האולם, עורך דינו מורשה שוב להיכנס, וכך גם אנחנו. בשל חוסר מידע, אין לעורך הדין כל אפשרות להגן על מרשו כראוי, וכתוצאה מכך עורך הדין וחוקר המשטרה מנהלים באולם בית המשפט דו שיח אבסורדי, שבו מרבית תשובותיו הסטריאוטיפיות של החוקר לשאלות עוה"ד הן: "התשובה נמצאת בתיק הסודי שנמסר לשופט".
נוהל מפוקפק זה נשמר עד לפני מספר חודשים. ואז, לפתע, התעקש חוקר המשטרה יצחק יעקבוף, שנעזוב את אולם הדיונים גם בשלב נוכחותו של עורך הדין. הופתענו, ולשאלתנו מה הסיבה, השיב שאנו "מפרסמות שקרים באתר האינטרנט שלנו, ובכך משבשות את החקירה המתנהלת עדיין".
במתקן הכליאה הירושלמי אנחנו הנציגות היחידות של הציבור הנוכחות בדיונים על הארכות מעצר. לקרובי המשפחה של העצירים אין אפשרות להיות נוכחים, מכיוון שמגרש הרוסים ממוקם בלב ירושלים המערבית, ופלסטינים הם מנועי כניסה לשטח ישראל. בית המשפט הוא חלק ממתקן כליאה, וכל אדם לא מוסמך המבקש להיכנס חייב להיות מצויד בהיתר מיוחד (שיש לנו). עם שלילת זכותנו לנכוח בדיונים, יורחקו הדיונים מעיני ואזני הציבור, וכך יבוטל עיקרון פומביות הדיון.
הדוחות שלנו מהחודשים האחרונים מבטאים את מאבקנו לשמור על המעמד של הליך הוגן ומאידך את הניסיון העיקש מצד המשטרה לעקוף מעמד זה. במצב שנוצר השופטים ממלאים תפקיד לא ברור, כפי שתקראו. אחדים אומנם מגנים על עיקרון פומביות הדיון, אך לצערנו רוב רובם נכנעים לדרישות המשטרה.
מתוך הדוחות של משקיפות מחסום watch בבתי משפט צבאיים
1.
ירושלים – יום ב', 7.7.08, בוקר
... ניסיון ראשון מצד חוקר המשטרה למנוע את נוכחותנו באולם בית המשפט ובכך לשלול את פומביות הדיון. הוא מאיים שאם לא נפסיק לרשום במחברת, יוציא אותנו מאולם בית המשפט. השופט נענה לדרישת החוקר. הדוח המלא כאן
2.
ירושלים – יום ה', 24.7.08, בוקר
...חוקר המשטרה מבקש שנעזוב את אולם בית המשפט. משאנו מהססות להיענות, הוא מכריז שהדיון יתנהל בדלתיים סגורות. השופט אינו מתנגד. אין לנו ברירה אלא לעזוב את האולם. הדוח המלא כאן
3.
ירושלים – יום ב', 18.8.08, בוקר
... בטרם נפתח הדיון מבקש חוקר המשטרה מהשופט להוציא אותנו מאולם בית המשפט. השופט עומד על עקרון פומביות הדיון ודורש מהחוקר שירשום את נימוקיו על דף לעיון בית המשפט. כעבור חצי שעה מופיע חוקר משטרה נוסף ומנהל בלחש שיחה קצרה עם השופט. בעקבות השיחה השופט נכנע ומבקש מאתנו בנימוס לעזוב את האולם. הדוח המלא כאן
4.
ירושלים – יום ה', 21.8.08, בוקר
הותר לנו לנכוח בדיון רק כשעורכת הדין גבי לסקי נוכחה שם. בהעדרה אולצנו לצאת מבלי שהתנהל כל דיון בין השופט לבין החוקר בנדון. הדוח המלא כאן
5.
ירושלים – יום ב', 23.2.09, בוקר
השופט התורן, בנציון שפר, לא מקבל את החלטתו של השופט אשר ברק שקבע לפני שלושה שבועות כי אנו יכולות להישאר באולם, וכי יש חשיבות רבה בעקרון של פומביות הדיון. אין הוא רואה כיצד נוכחותנו יכולה לשבש את הליך החקירה. לעומתו, אומר לנו השופט שפר במלים מפורשות, שאין הוא מוכן לאשר את נוכחותנו בדיונים. הדוח המלא כאן
--------------------------------------------------------------------
כתבה: רוני המרמן