הזמן הוא עניין של תודעה יותר מאשר תוצר של הסדר הכרונומטרי הקיים בטבע או בחברה.
(ד"ר אמל ג'מאל, ראש החוג למדע המדינה, אונ' ת"א)
הזמן הוא משאב, שהאדם בראו ואילפו והוא אדוניו. הוא מחלק את הזמן לפעימות ומכוון ומגדיר את עולמו לפיו. מחוגי הזמן נעים תמיד, אי אפשר להשיבם אחור. אין דרך להחזיר גזילת זמן, לא קנס
ולא עונש ישיבו את הזמן האבוד.
היש דרך לפצות ילדים על התבגרותם ללא אב, שנלקח מביתם?
היש דרך להשיב לאדם את נעוריו?
היש פיצוי על עיכוב שרירותי במשך שעות בדרך לבחינה חשובה באוניברסיטה?
היש דרך להשיב לאדם את נשמת אפו, אחרי שמת באמבולנס שעוכב במשך שעות בשל חשד לכשרותו של נייר?
הכיבוש יצר מערכת מתוחכמת ומורכבת לגזילת זמנם של הפלסטינים, הן של הפרט הן של כלל החברה הפלסטינית. בבוא היום, כשיפרקו את חומת ההפרדה, כשיפתחו לרווחה השערים החקלאיים, כשמתנחלים ישובו לתחומי ישראל ואדמת פלסטין תושב לבעליה: הזמן יוותר משאב אבוד לבעליו.
רסיסי המידע המובאים בדוחות מחסוםwatch מעידים על הזמן שמאבד כל פלסטיני מדי יום, בצאתו מביתו לכל יעד ובשובו משם.
מחסום בית לחם (בצד הפלסטיני) 10.11.08
... 05:30 - חנינו את המכונית ועברנו דרך שוק המזון שהתפתח ליד מסלול המעבר לפתח בחומה. פועלים, בדרכם לתור, נעצרים וקונים את ארוחת הצהריים שלהם, שימורים, יוגורט, פיתות.במסלול עצמו גברים, חלקם יושבים וחלקם עומדים ומחכים לפתיחת השער.
הראשונים מגיעים כבר ב-02:30.
אחת המתנדבות האקומניות מעדכנת אותנו: השער נפתח ב-05:07. [הדוח המלא כאן ]
בהפקעת זמנו של הפלסטיני במחסום, כצורת ענישה רווחת, יש יותר מאשר שלילת חירותו, זו גם הכרזה בידי מי נתון גורלו. כך נצרבת בתודעתו של הפלסטיני עובדת היותו נתון בסד של זמן, שהכובש הוא שליטו.
מחסום חווארה, 14.12.08
... חייל שולח פלסטיני אחר למעצר וזה מוחה בכעס. הוא טוען שכל יום הוא נעצר ל 3-4 שעות, וזאת בשעה שלא עשה דבר. אליו אי אפשר היה לגשת אך אחיו מסר לנו את פרטיו. ביקשנו את ת' מהמת"ק שיברר, הוא ניגש אליו חזר וטען שהמעוכב בבדיקה, ימתין חצי שעה-שעה, לא יותר. ת' התייחס לכך כאל משהו סביר לחלוטין. כאילו: מה הבעיה שיבלה בתא המעצר את כל הזמן הזה. [הדוח המלא כאן ]
מחסום בית איבא, 4.12.081
... 7:00 – מחסום בית-איבא ריק כמעט לגמרי מהולכי רגל. א', נציג המת"ק, מספר לנו שהמחסום היה סגור במשך שעתיים ( 14:00-16:00) מה שגרם לעיכוב של כ-1,500 אנשים (רובם סטודנטים החוזרים הביתה בתום שבוע לימודים). שתי מתנדבות מארגון הגג של הכנסיות שאנו פוגשות מאשרות את העובדות. הן מוסיפות שאנשים לא הורשו לשבת על האדמה ונאלצו לעמוד במשך כל השעתיים. [הדוח המלא כאן ]
מחסום חווארה, 13.01.09
... אתמול, כרגיל בשבועיים האחרונים, הגיעו שוטרי מג"ב בשיירה להכריז על עוצר
. מאזן לא הספיק לסגור את חנותו ונעצר ע"י המפקד שלהם (3 ברזלים על הכתף), נאזק, עיניו נקשרו והושב במכלאת המעוכבים בחווארה למשך ארבע שעות. קור אימים בחווארה, הוא רעד. משם הוא נלקח למת"ק לחקירה - עוד שלוש שעות. הועמד כשפניו לקיר, החייל בבעיטה פישק את רגליו. או אז בא אותו מפקד שעצר אותו ונתן הצעות ייעול: "בעט בו יותר חזק, כך!" וגם הציע לעוצרו ל 4-6 חדשים. לאחר מספר טלפונים הוא שוחרר. השעה היתה חצות. [הדוח המלא כאן]
בשטחים הכבושים הנוהל הוא כי מותר לחיילים לעכב אדם למשך שלוש שעות. במקרים מיוחדים ניתן אף להאריך את העיכוב בשלוש שעות נוספות. נוהל זה מופעל במחסומים לעתים מזומנות, ולפעמים העיכוב חורג מעבר לנוהל ונמשך שעות רבות.
מחסום חווארה, 3.12.08
... (14:40) מעוכב אחד: אדם מבוגר דובר עברית, שהיה מבוקש לפני למעלה משנה. עכשיו לא. מאז בכל פעם שהוא עובר במחסום מעכבים אותו לזמן רב. עכשיו הוא מעוכב כבר למעלה משעה. החיילים מתנהגים אליו בגסות: "אמרו לך להיות בשקט, לא?! ... תכבה את הסיגריה." [הדוח המלא כאן ]
לו ידענו בדיוק כמה שעות נגזלות יום יום מכל המעוכבים בכל המחסומים, ניתן היה להעריך את הפגיעה המצטברת לא רק בחייו ופרנסתו של הפרט, אלא גם בחייה ובכלכלתה של החברה הפלסטינית ככלל.
מחסום בית פוריכ, 30.11.08
... היוצאים מספרים לנו שבתור לבדיקה ביציאה ממתינים עשרות. חצי שעה בממוצע.[הדוח המלא כאן ]
גם במת"קים, ממלכת הבירוקרטיה הסבוכה של המנהל האזרחי, אלה שלכאורה אמורים לסייע לפלסטינים (המשחרים לפתחם מבוקר ועד ערב) ולספק להם את האישורים המיוחלים, נוהגים בזילות בזמנם. שוב ושוב שולחים אותם ב"תלך-תבוא" ולמרות המיחשוב המתוחכם האישורים אינם ניתנים היום, ולרוב גם לא מחר.
הזמן הישראלי הוא מהיר וקצוב, הוא זמן כלכלי שנמדד בערכים מוחלטים. ואילו הפלסטינים תקועים בשולי הזמן היהודי המהיר כפי שהם תקועים בשולי הכלכלה, החברה, הפוליטיקה והתרבות בישראל.
(דר' אמל ג'מאל).
------------------------
תמר פליישמן