איך נוצר שהיד- ראיון עם פלסטינים צעירים

איך נוצר שהיד- ראיון עם פלסטיני צעיר

מוחמד, תושב בני-נעים בהר חברון, מדבר חרישית בעברית. הוא רזה ונמוך מאוד, ייתכן שסבל מתת תזונה. בגיל 18 הוא נראה כבן 12. במחסום הוא עבר עם ארגז צעצועים, כלבים כתומים שראשם עולה ויורד על קפיץ. הוא שוחח בידידותיות עם שני חיילים, אחד שוטר מ"צ והשני נציג המת"ק. הוא אמר להם שיחזור למחסום עם סכין והראה להם טופס שחרור ממעצר צבאי. נציג המת"ק, איש קבע, נענע ראש בהבנה. שום דבר שמוחמד אמר, לא מוזר בעיני מי שמכיר מחסומים היטב. כשמוחמד עזב את המחסום הזמנו אותו לכוס קפה במזנון של אמג'ד וביקשנו לשמוע מהתחלה. ההערות בסוגרים הן שלי, ענבל ר'.

"אני היה לי תעודת זהות מזויפת, עבדתי בישראל, הייתי עובד 15 שעות ביום, עושה 300 שקל.  תפסו אותי, שמו אותי 5 ימים במוסקוביה (מגרש הרוסים). שמו עלי תנאי: 3 חודשים לשנתיים, לא לחזור לישראל. איך שיצאתי הלכתי הביתה. אני יש לי שבע אחיות ועוד אח קטן. אבא שלי היה עובד במאפיה בתל אביב, עכשיו הוא לא עובד. אח שלי איאד הוא בן 13, הוא עובד בבאר שבע (הוא שב"ח) אצל הבדואים, עושה 40 ,30 שקל ליום. אני רוצה לעשות 200, 300 שקל ביום, כמו שהיה לי בישראל.  באתי לפה (בשכם רמת החיים גבוהה יותר מבחברון) התחלתי למכור כלי בית. הייתי בא כל פעם אני למחסום, הייתי עובר, מתפרנס, מוכר סכינים, מטליות, צעצועים, כל מיני דברים. תפס אותי הקצין ק', הוא אמר לי: אסור לעבור עם סכינים. אמרתי לו: בסדר, פעם אחרונה, עכשיו אני רוצה לעבור. אמר לי, אתה לא עובר. הוא שם אותי בג'ורה (מתקן הכליאה) הרביץ לי, נתן כאפות, בעיטות. רציתי לבכות. הוא הלך מאצלי, אני ברחתי מהג'ורה.

"חברים שלי אמרו לי, תחזור, תיקח את התעודה שלך. יום שישי (13.6.08) באתי עם חבר שלי למחסום (לקחת את תעודת הזהות). לקחו אותי לג'ורה, שמו לי אזיקים חזקים על הידיים, וסגרו על העיניים. אמרו לי, עכשיו 4 ימים אתה הולך למעצר. לקחו אותי לחווארה. נתתי להם את המספר טלפון, הודיעו למשפחה שלי שאני עצור.

"אבא שלי, לא מעניין אותו. הוא לא היה בבית, הוא לא ידע, הוא לא מתעניין, לא קרה כלום, העיקר שאני יביא לו כסף. אמא שלי לקחה 1700 שקל נתנה לעורך דין (הוא גאה מאד שאמו הייתה מוכנה להוציא סכום כזה עליו) העורך דין לקח רק 300, הוציא אותי מהמאסר אחרי 5 ימים. נתנו לי נייר שחרור, לא לקחו אותי למשפט, לא כלום.

"עכשיו אני רוצה לחזור לבית כלא. אמרו לי בבית כלא, אם אני יושב חודש, מביאים לאמא שלי 1000 שקל. אמרו לי, מה תעשה בשביל זה? תביא סכין (גדולה) למחסום."

שאלה: אתה יודע שהחיילים במחסום יכולים להבהל מהסכין ולהרוג אותך?

מוחמד מושך כתפיים ואומר: "אני רוצה כסף, אוכל בבית של אמא." הוא גומר לשתות את הקפה ושואל אם הוא יכול ללכת.

של מי הסיפור שלי?

במחסום בית איבא יש עימות קבוע בין נהגי המוניות, העוסקים בציד לקוחות, לבין החיילים, שמרחיקים את הנהגים משטח המחסום. בערך פעמיים ביום החיילים עוצרים כמה נהגים לכמה שעות. בדרך כלל זה עובר בשלום, אבל לא אצל הִיתם. כך קרה לדבריו לפני חודשיים:

חייל בא לגרש שני נהגים ונתן להם מכות, הִיתם התערב ואמר לחייל: למה אתה לא מדבר אליהם במקום בידיים? החייל הכניס את היתם לג'ורה והרביץ לו מכות רצח. היתם שכב בג'ורה משעה 10 בבוקר ועד תשע בלילה. בתשע לקחו אותו לבסיס בשבי שומרון ובחצות פינו אותו באמבולנס לבית חולים. אובחנו אצלו שבר בגולגולת, שבר בכתף ועוד פציעה באצבע. כשהשתחרר מבית החולים הוא הגיש תלונה בעזרת מחסום Watch ונפתחה חקירת מצ"ח.

עד כאן הסיפור של היתם, ויש להניח שלחיילים יש סיפור אחר. 
משהו מהלך הרוח של שליטי המחסום ניתן ללמוד מפתק קטנטן בכתב-יד, שחייל נתן להיתם במקום תעודת הזהות המוחרמת. הפתק מועתק ככתבו, לבד מכמה מילים שלא הצלחנו לפענח (נוב. 05 הוא שם הפלוגה בגדוד חרוב ולא התאריך).

היתם אני נהג מונית שהתפרע במחסום בית איבא לפני יומיים (עם המוניות)
אייל מ"צ שלומי מ"כ חרוב.

נעצרתי קיבלתי טיפול רפואי ותעודת זהות שלי בתאג"ד 93. אנא להעביר
ל D.C.O. עוורטה לתעודת זהות חדש. בכל בעיה מירס מחסום אייל "בונגי".

----  ---- (שתי מילים לא ברורות) נוב. 05"

 

אותנו עניין השימוש בגוף ראשון, כאשר החייל לוקח על עצמו לדבר בשמו של היתם, אבל מתאר את הסיטואציה מנקודת המבט של הצבא. הפתק הזה הוא מופת לא רק ללשון צבאית עילגת, גם לקולוניאליזם.

עוד מעניין הפער העלילתי הבלתי מוסבר בין שני פעלים במשפט: "נעצרתי קיבלתי טיפול רפואי..."

-------------------------
דליה גולומב