אייל, יום א' 30.3.08, בוקר

צופות: 
מיקי פ', דבורה ל' (מדווחת)
30/03/2008
|
בוקר

 מעבר אייל, 04:55-07:30

מעבר אייל הוא מעבר גבול בין הרשות הפלסטינית לישראל. הוא מיועד בעיקר לפועלים פלסטינים שהצליחו להשיג היתרי עבודה בישראל. משמעות הדבר היא שכל פלסטיני שקיבל היתר כזה, אושר על-ידי השב"כ. לאנשים האלה עבר נקי מפעילות פוליטית או חתרנית נגד ישראל.  רוב האנשים האלה הנם בני שלושים ומעלה, נשואים ואבות לילדים. נוסף על כך, אנשי עסקים ומשפחות של פלסטינים עצורים בבתי-כלא ישראליים עוברים גם הם במעבר הגבול הזה. גם הם קיבלו אישורים.


הפלסטינים נכנסים אל המסוף דרך שער מסתובב יחיד (קרוסלה) , צר וארוך. הקרוסלה הזאת מתירה מעבר חופשי כשהאור שמעליה ירוק, וכשהאור הופך אדום השער ננעל.  לאחר שהולך-עובר עליו לחכות בתור כדי לעבור בדיקה גופנית ובדיקת חפצים (עמדת גילוי מתכות, מגנומטר). אחרי עמדת המגנומטר יש עמדות לבדיקת תעודת הזהות  שלו באמצעות מחשב. הבעיה היום היתה שרק אחת משתי עמדות המגנומטר ורק שתיים  (מתוך שמונה) עמדות מחשב  היו פתוחות.  מפי הפלסטינים שמענו שהמגנומטר השני אינו פועל זה זמן מה. רמת"ק קלקיליה, שצלצלנו אליו ב-06:30, אישר את הדברים.


המעבר נפתח ב-04:00. היום הוא נפתח בזמן, ונראה שהשעה הראשונה עברה ללא אירועים מיוחדים. טור יחיד, 80  מ' אורכו, נוצר בצדה הפלסטיני של הגדר (לפי עדותו של סקוט מ-EAPPI שאתו היינו בקשר) והאור מעל לקרוסלה היה ירוק והניח לאנשים לעבור באופן חופשי. כשהגענו בשעה 05:00 בערך סיפרו לנו הפועלים המחכים להסעות שכדי להימנע מן העומס הם מגיעים אל המעבר מוקדם ככל האפשר.

קצת אחרי 05:00 התחילו העניינים להשתנות. עוד ועוד אנשים נכנסו אל המתחם, המסוף התמלא (הקיבולת היא כ-200 איש, ככל הנראה) וכתוצאה מכך נדלק מעל לקרוסלה אור אדום  והאנשים לא הורשו להיכנס. הפועלים נמצאים תחת לחץ אדיר להגיע לעבודה בזמן. הם חוששים מאיבוד מקום העבודה או מהפחתת שעות ההיעדרות משכרם. הדבר הזה גורם לעתים לתגובה הנובעת מפאניקה. כשהקרוסלה נעצרת והאור הופך אדום, הטור היחיד הופך לגוש אנשים היוצר צוואר בקבוק. כל אחד מהם נחוש להיות הבא בתור כשהאור יהפוך לירוק. התחלנו לשמוע תלונות מפי היוצאים שהמצב בכניסה הוא בלתי נסבל, וכי כמה אנשים נפצעו.  לא חשבנו שיש לנו דרך לראות את המצב במו-עינינו.

 

אלא שב-05:45 בערך תפסנו שאיננו חייבות לעמוד בכניסה אל המעבר בצד הישראלי כמו שעמדנו מ-05:00. ראינו שיש דרך להישאר בצד הישראלי ובכל זאת לצפות בבירור בפלסטינים העומדים בתור להיכנס אל המסוף. מתחם הכניסה היה גדוש למרות העובדה שרק אדם אחד יכול לעבור ברגע נתון. אנשים הצטופפו ודחפו והדפו זה את זה וטיפסו מעל לראשי חבריהם בניסיון להגיע אל הפתח. כתוצאה מכך כמה מהם נהדפו אל מחוץ לתור ונגררו תחת רגלי הקהל או נפלו ארצה.  המראה היה קשה לצפייה. כאמור לעיל, המספר המקסימאלי של עמדות הבדיקה לא נפתח היום, וכתוצאה מכך התמלא המסוף עד למקסימום במהירות רבה, ועבר זמן רב עד שאחרים הורשו להיכנס פנימה. דבר זה הוא שגרם לתוהו ובוהו. צלצלנו למת"ק קלקיליה יותר מפעם אחת. המוקדן לא יכול לעזור לנו.

 

החיילים במגדל השמירה הורו לנו לעזוב את המקום. ב-06:15 מצאנו נקודת תצפית נוספת שאפשרה לנו לצפות בתור בלי להתקרב יותר מדי. תור ארוך התפתל לו, וב-06:27 הפך האור לאדום והקרוסלה נעצרה. היא היתה נעולה במשך 5 דקות. כשהאור הפך ירוק נפתחה הקרוסלה מחדש ונותרה פתוחה 13 דקות. בזמן הזה נכנסו 258  אנשים דרך מתחם הכניסה ההתחלתי הזה. רובם נעלמו משדה הראייה שלנו לתוך המסוף וכ-50 מהם נשארו בחוץ למרות העובדה שהצליחו לעבור בקרוסלה הראשונה. הפעם היה המעבר דרך הקרוסלה פחות אלים. נראה שהפלסטינים עצמם המציאו שיטה שלפיה רק מספר מסוים של אנשים מורשה להתקרב אל הקרוסלה, והשאר עוצרים לפני שער צהוב. פלסטיני שניצב על משהו כדי שהקהל יראה אותו, אותת בידו כל אימת שהתאפשר לאנשים נוספים להתקרב אל הקרוסלה.

ב-06:45 נדלק שוב האור האדום, והפעם ננעלה הקרוסלה עד 07:06  (21 דקות). פירוש הדבר הוא שזה הזמן שנדרש לבדוק את 258  האנשים שהותר להם להיכנס. זה תואם את הספירה שלנו ביציאה. ספרנו מעבר של  12 אנשים לדקה בממוצע . לפעמים עלה המספר ל-20  או ירד ל-10.

לא יכולנו לראות את קצה התור.  כשבע-מאות אנשים ויותר נמצאו בטווח הראיה שלנו. זה נכון לגבי כל זמן שהותנו במקום. ב-05:00, כשדיברנו עם סקוט, הוא סיפר לנו  שבין 04:00 ל-05:00 עברו כ-1500 אנשים. נראה היה שככל שגדל מספר האנשים בתור, כך נעשתה הבדיקה איטית יותר. 12 כפול 60 דקות אומר שעכשיו, בשעה  07:00 בערך,  מספר העוברים בשעה אינו עולה על  720. (לפי דו"ח של סקוט מן התאריך הזה, להערכתו עברו שם עד 09:00 למעלה מ-5000 איש).

הפלסטינים סיפרו לנו שכאשר מופעלות לפחות שתי עמדות מגנומטר ולפחות ארבע עמדות בדיקת תעודות, אין עיכובים והדברים מתנהלים באופן סביר יחסית. הם התלוננו על כך שבחודש האחרון המצב הורע מאוד, ולא רק בימי ראשון שהוא יום תחילת שבוע העבודה.

נראה שהפלסטינים מעוניינים לקבל עזרה בשמירה על הסדר בכניסה למסוף. הם סיפרו ששאלו אם משטרת הרשות הפלסטינית תוכל לאייש את המתחם. לטענתם הצבא אינו מוכן להסדר כזה. כשקיבלו על עצמם את התפקיד, כמו שעשו קצת אחרי 06:00, כמתואר לעיל, הם קיוו שישראל תתרום את חלקה ותגדיל את כוח האדם במקום. זה לא קרה. הרגשתם היא שהישראלים מעוניינים שיתקוטטו ביניהם וישברו איש את עצמות רעהו.

השגת היתר כניסה לישראל אינה תהליך קל. במקרה הטוב הוא נמשך חודשים, ויש לחדשו בלי הרף. בכל עת ניתן לבטלו. כשפלסטיני מקבל היתר כזה, זו רק תחילתו של מסע תלאות חדש. פועל שאינו מתגורר סמוך למעבר ורוצה להגיע לעבודתו בזמן חייב לקום ב-03:00 או מוקדם יותר. כדי להגיע אל המעבר עליו לעבור מחסומים אחרים. בכל מחסום עליו לחכות בתור, להשיג הסעה ולהמשיך אל המחסום הבא. אם המעבר האחרון הזה אינו מתנהל באופן תקין, פירוש הדבר שהפועל נוסע בעיצומה של שעת העומס. כל זה בתנאי שלא החמיץ את ההסעה. רק אז מתחיל יום העבודה שלו. לאחר מכן, מתחיל המסע המפרך בחזרה הביתה.

פועל שנאלץ לחכות היום בתור למעלה משעה איחר להגיע לעבודתו צלצל ופנה אלינו בבקשה שנדבר עם מעסיקו כדי להסביר לו כמה קשה המצב במעבר.


יום שני 31.3.08

היום היינו בקשר עם שני פלסטינים שטלפנו כדי לספר לנו שהיום היה שיפור במצב במעבר אייל. המעבר נפתח ב-04:00 ושני המגנומטרים פעלו וארבע עמדות מחשב לבדיקת תעודות הזהות וההיתרים היו פתוחות. מי שהגיעו ב-04:00 עברו תוך 15 דקת. מי שהגיעו ב-05:00 חיכו בין 40 ל-45 דקות.

לפי דברי הפלסטינים שמיקי שוחחה אתם היה פער עצום בין היום לבין השבועיים האחרונים. מזמן הם לא עברו מהר כל כך.  היום היו במעבר כתבים מערוץ 10 וכמה מן הפלסטינים התראיינו לכתבה. הם התלוננו על המצב הקודם והביעו את תקוותם שהמצב יימשך כפי שהוא היום.


יום שלישי 1.4.08

מיקי ביררה גם היום, וב-05:40 אנשים חיכו בתור רק חצי שעה.