גזענות בנתב"ג בחזות מזרח אירופית
גבר שני בשיער חום ובחליפה, הצטרף והודיע לה שאם תמשיך לעכב את הבדיקה הביטחונית, היא תפספס את הטיסה שלה וזה יהיה באחריותה. "שוב מחיתי ואמרתי שהם אלה שעיכבו את בדיקת המזוודות שלי, מיסמסו את הזמן, התעסקו בבדיקת כל מיני נוסעים אחרים סביבם, העבירו לעמיתיהם משימות כמו בדיקת המטען של הטלפון הנייד שלי, כלי הקרמיקה שקניתי, שמן הזית וכדומה, וכל הזמן התבדחו ופיטפטו. אמרתי שהגעתי שלוש שעות לפני ההמראה והם שגרמו לי לחכות זמן רב, כך שאם אחמיץ את הטיסה זה יהיה באחריותם. שלושתם החלו להתווכח אתי ולהגיד שלא, זה יהיה באחריותי". אף לא אחד מהם לא אמר לה מה שמו, והיא לא שמה לב אם הם נשאו תגים עם שמותיהם.
אני מדמיינת את ד' נועצת את עיניה השחורות בבודקיה, ותוך שהיא עושה חישוב קל של יחסי הכוחות, מרפה את שרירי פניה והולכת אחריהם. כאן המוח החד שלה הוא לא יתרון.
בעודה מחכה לבדיקה הגופנית באגף אחר, שמעה ד' שיחה באנגלית בין אשה שדיברה במבטא ערבי לגבר ישראלי. "למה אתה מתייחס אלי כך? אני אשה זקנה. בכיסא גלגלים. נולדתי בארץ הזו. יש לי אזרחות. אתה חושב שיש לי פצצה?". ד' כתבה לי: "השאלה האחרונה כנראה הכעיסה את הבודק, שענה בתוקפנות: 'את לא מקשיבה לי! אנחנו עושים לך טובה. כך לא תצטרכי לחכות בתור".
חוץ מהתחתונים, ד' נדרשה לפשוט את כל בגדיה. היא גם נדרשה להסיר פלסטר מעל אצבעה, שנחתכה יום קודם. אחרי שהבודקת בעלת החזות "המזרח אירופית" העבירה את אצבעותיה הנתונות בכפפות על גופה של ד', "היא גם גילתה עניין בשערי ומיששה את הקרקפת שלי". בעודה נוגעת אמרה הבודקת - כך כתבה לי ד': "'אני מתנצלת על האי נוחות, גברתי'. אמרתי לה שלא תגיד אי־נוחות. 'זוהי השפלה'. היא ענתה: 'אני מצטערת שכך את רואה זאת'. עניתי: 'זה לא איך שאני רואה זאת. זה מה שאת עושה. את משפילה אנשים'. ואז האשה, ברצינות גמורה, עונה: 'טוב, עכשיו את יודעת מה הם עשו לנו בגרמניה'. באותו שלב עמדתי בגבי אליה. סובבתי את ראשי לעברה, נעצתי בה מבט ואמרתי: 'באמת? ולמה זה הופך אותך?'. בפנים חתומות היא ענתה: 'אני לא יודעת, גבירתי'".
בדוא"ל חוזר כתבתי לד': "בדיקה בעירום, מזמוז זמן, התנשאות: להכל אני מאמינה כי כבר שמעתי עדויות דומות. אבל הערה כל כך מטומטמת? לולא את דיווחת לי, לא הייתי מאמינה". ד' ענתה: "הייתי לגמרי המומה מהכנות וממה שההערה חושפת. נגד רצוני התחלתי לדמוע. הסתובבתי כדי לראות את פניה, לבדוק שהיא לא מתלוצצת. כשהבנתי שהיא מדברת בכל הרצינות שאלתי אותה מה ששאלתי...".
הבדיקה הגופנית ארכה כ–25–20 דקות, לפי הערכתה של ד'. נותרו כ–25 דקות להמראה. כל שאר המסלול עד למטוס עבר במהירות. גם לקיחת המחשב הנייד תמורת איזו "קבלה". כמה ימים לאחר הנחיתה בעיר מגוריה נסעה ד' לשדה התעופה כדי לקחת את המחשב. חברים מביני דבר שבדקו את המחשב חושדים שנשאב ממנו מידע, אולי גם למעקב עתידי.
לא ביקשתי תגובה מרשות שדות התעופה. הם היו עונים את התשובה הסטנדרטית: "הכל לפי הוראות גורמי הביטחון (כלומר שב"כ), על פי חוק, ואנו מצטערים על האי־נוחות שנגרמה לנוסעת". אבל לא זו הסיבה שוויתרתי על תגובה. ד' ואני חוששות מנקמנות של המערכת הביורוקרטית־הביטחונית: נכונותה לדווח על מה שקורה שם, מאחורי הקלעים שלהנתב"ג, עלולה לעלות לד' בעתיד ב"סירוב כניסה מטעמים ביטחוניים".
- התחבר בכדי להגיב