הצבא סגר השטח; המשטרה סגרה התיק | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

הצבא סגר השטח; המשטרה סגרה התיק

הצבא סגר השטח; המשטרה סגרה התיק

source: 
הארץ Online
author: 
עמירה הס

ירי, כריתת עצי זית ושריפת שדות; 85 תלונות של תושבי הכפר בורין נרשמו במשטרת ש"י מאז 2005 באמצעות "יש דין". 22 מתוכן בשנה החולפת

אפשר כבר לנחש: מי שזרקו שני בקבוקי תבערה על בית קטן בכפר בורין (שבו גרים הורים ושלושה בנים) לא יישפטו. ספק אם המשטרה מחפשת אחריהם, וגם אם היא מחפשת – ספק אם תמצא. וגם אם תמצא - ספק אם תימצא עילה להגשת כתב אישום. איך אנחנו יודעים?מההיסטוריה של תלונות תושבי בורין למשטרה על תקיפתם בידי אזרחים ישראלים.

ב–25 בנובמבר לפני חצות, ודיאן ורסאן עומראן עוד היו ערים. פתאום הם שמעו רחשים בחוץ. אולי חיילים, הם חשבו. אבל אז הרחשים התקרבו והתחזקו ואבנים החלו מתנגשות בקירות. בשביל זה יש רשתות ברזל על כל הזגוגיות, כמו בכל בתי השכונה המזרחית של בורין. רשתות הממגנות חלונות בתים - זהו פריט ארכיטקטוני המלמד על קרבתם של מתנחלים ואבניהם והיעדרן של רשויות אוכפות חוק.

ההורים קיוו ששלושת הבנים (בני 5, 9 ו–10) לא יתעוררו. הם ממילא חיים בפחד מודחק, תמידי, כמו ילדים אחרים בשכונה זו, שמתקיימת בצלו של המאחז ברכה ב' (שנת ייסוד: 1999), שהוליד את המאחזון "גבעת רונן". אבל אז להבות עלו מבין חורי רשת הברזל, וודיאן עומראן החלה לצעוק והילדים התעוררו והחלו לבכות ולצעוק אתה.

בילאל עיד וחיילי צה"ל השבוע. מאז 2002 מנועים תושבי בורין מלעלות לאדמתם
בילאל עיד וחיילי צה"ל השבוע. מאז 2002 מנועים תושבי בורין מלעלות לאדמתם. צילום: אוליבייה פיטוסי

שכנים קראו למכבי אש, הצבא הגיע, שוטרי ישראל ליקטו את שברי בקבוקי התבערה. אז גם התברר למשפחה ששני מכלי מיםinfo-icon שעל הגג חובלו. מכל הפלסטיק נזרק למטה, לוואדי.

הוגשה תלונה במשטרה. והנה הפתעה, הרשויות פעלו מהר. כשלושה שבועות לאחר התקיפה - בלילה שבין יום רביעי לחמישי בשבוע שעבר - פשטו חיילי צה"ל על בית משפחת עומראן. הבית, על שני חדריו, היה ריק. מאז ההתקפה, כל אימת שרסאן עומראן, אח בית חולים במקצועו, נמצא במשמרת לילה - האם והילדים ישנים בבית אחיה שבשכונה. השכנים מיהרו לדווח לאם. היא רצה החוצה, ראתה הרבה ג'יפים וכעשרים חיילים. החיילים עצרו אותה בשביל. "לך ביתך", חייל אחד צעק בערבית שבורה. "זה בדיוק מה שאני עושה, זה הבית שלי", היא אמרה, ולשווא. חייל דחף אותה והיא נפלה על הארץ. כשהלכו, היא גילתה: הדלת פרוצה ושבורה, הידית והמנעול שבורים. השטיחים מטונפים בבוץ. הספות הפוכות ובטנתן קרועה. אורז שפוך על הרצפה, ירקות פזורים. הדלתות של ארונות הבגדים שבורות, כל הבגדים שפוכים על הרצפה. מראה שבורה. והמחשב הנייד של נאסר בן העשר מוטל על הרצפה. נראה שהחיילים זרקו אותו בכוח, והוא כבר אינו עובד.

משפחת עומראן השבוע. לפני כחודש הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה על ביתם
משפחת עומראן השבוע. לפני כחודש הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה על ביתם. צילום: אוליבייה פיטוסי

הכפר ואדמותיו במישור ובהר כלואים מדרום על ידי ההתנחלות יצהר ושורת צאצאיה־מאחזיה, מצפון על ידי ברכה וצאצאיה וממערב ומזרח על ידי עמדות צבאיות. כוחות צבא ומג"ב מופיעים מיד כל אימת שפלסטינים נמצאים בשטח אדמתם הפרטית, הקרוב לאחד המאחזים. דוגמה לכך קיבלנו ביום שני השבוע. עלינו יחד עם בילאל עיד, תושב בורין, על הגבעה הצפון מזרחית שנקראת כרם א־שקוף או ג'בל א־סבע. כרכומים ורקפות כבר בצבצו בין האבנים והסלעים. לא פלא שגבעה זו (שטח B, בסמכות אזרחית פלסטינית), עם אופק לא נגמר של הרים וגאיות, שדות ומטעים, היתה תמיד יעד אהוב לטיולים קצרים, לא רק לרעיית צאן וחקלאות.

אבל מאז תחילת שנות ה-2000, מתנחלים, מג"ב וצה"ל מונעים מתושבי בורין לשהות באדמתם. עיד קנה לפני כ-15 שנים את הבית היחיד שעל הגבעה (ושבעליו עזבו לירדן ב-1967). בשארית כספו שיפץ את הנכס ב-2002, ואז ישראלים תקפו, שברו, ניפצו. מאז הבית עזוב ופרוץ, קירותיו מכוסים בכתובות, בעוד עיד ומשפחתו חיים בשכירות בתוך הכפר. עוד שניים מתושבי הכפר שקיבלו רישיון בנייה באדמתם ממועצת בורין - מנועים מלעשות זאת בשל האיום המתמיד. כשהתחילו החקלאים לסלול כביש, ישראלים ירדו מברכה ב' והתקיפו אותם. הצבא התערב, הבטיח שייעשה תיאום כדי להמשיך בסלילה. מאז כ–10 שנים, מחכים לתיאום. וכשהתושבים עולים בכל זאת, במקרה הטוב - מופיעים חיילים ומשליכים מיד רימוני הלם וגז מדמיע. במקרה הרע – יורדים ישראלים מ"גבעת רונן" וברכה ב' ותוקפים.

ביום שני, שלושה מג"בניקים הופיעו בשולי המאחז תוך פחות מעשר דקות אחרי שהגענו לגבעה שממול. אחד מהם החזיק ברימון הלם שאותו הכניס לכיס רק כאשר הפרידו בינינו כעשרה מטרים. "זהו שטח צבאי סגורinfo-icon", הצהיר. אבל לא הוא ולא שבעת החיילים והקצין שהופיעו הציגו צו כלשהו. מדובר צה"ל נמסר כי "שהייתם של פלסטינים באזור המדובר אינה מהווה עבירה על החוק, ואכן מדובר בשטח B. עם זאת, המקום הינו מוקד עימות ידוע בין אוכלוסיות האזור. נציין כי בעת הפרת סדר אופן הטיפול במתפרעים זהה ונקבע על פי הערכת המצב בשטח. מפאת אי הבנה, בתחילה אכן נאמר כי במקום הוכרז שטח צבאי סגור, אך בהמשך העניין הובהר ולא ננקטו פעולות לפיזור הנוכחים באזור. ההנחיות בנושא יחודדו לכוחות".

בניינים חצי בנויים

85 תלונות של תושבי בורין, באמצעות הארגון "יש דין", נרשמו במשטרת ש"י מאז 2005. 22 מתוכן - בשנת 2013. רשימה חלקית: תקיפה פיזית של חקלאים, ירי ופציעת אנשים, כריתת עצי זית, שריפת שדות, בית, עצים, מכוניות וטרקטור, חיתוך צמיגים, גניבת ציוד ויבול חקלאי ויידוי אבנים על בתים. אחת התקיפות האופייניות בשכונה המזרחית: חבלה בבתים שבנייה, כדי להרתיע דיירים חדשים. לא כל התקיפות הופכות לתלונות. וחלק מהבניינים נותרו חצי־בנויים ובלתי מאוכלסים.

עוד 12 תלונות הוגשו באמצעות "יש דין" מאז אוקטובר 2009 לצבא, על התנהגות החיילים. רשימה חלקית: ירי מתגרה, מעצר אלים של קטין, ניסיון גירוש מחלקת אדמה וזריקת רימון הלם מג'יפ אל בית ספר. תלונה אחת יחידה מפברואר 2012, על כריתת עצים בסמוך ליצהר, הסתיימה בכתב אישום. עוד תיק מאפריל 2011, על יידוי אבנים ופציעה בידי ישראלי מגבעת רונן, הועבר לפרקליטות לבחינת הגשת כתב אישום. שני תיקי תקיפה מ–2013 נסגרו ונפתחו שוב לחקירה בעקבות ערר. כל השאר נמצאים בשלבים שבין "התכתבויות עם הרשויות" ו"המשטרה סגרה את התיק".

כך למשל במקרה הבא: ב-26 ביולי 2010, ירדה קבוצה גדולה של ישראלים מההתנחלויות יצהר וברכה לעבר בתי בורין. כמה מהם העלו באש מאות עצי זית – בהם בני מאה שנה - של כ–60 מתושבי הכפרים בורין וכליל. אבראהים עיד היה באתר ביתו הנבנה בשכונה המזרחית, יחד עם קבלן בניין וכמה פועלים. הם התרחקו מהאתר כשראו את הישראלים מתקרבים "חמושים בנשק, אלות וברזלים", כתיאורם. אבל משהישראלים החלו לנתץ כל מה שיכלו באתר הבנייה, לא התאפק עיד והתקרב כדי לעצור אותם. אחד הישראלים תקף אותו בברזל, והוא איבד את ההכרה והובהל לבית חולים. על הבית של שכנו, בשיר זבן, יידו תוקפים אחרים אבנים ושברו כמה מהרעפים.

גרפיטי בבורען
גרפיטי בבורען. צילום: אוליבייה פיטוסי

אחרי שיצא מבית חולים מסר עיד בהודעתו למשטרה שהוא יכול לזהות שלושה מבין התוקפים, וכי תמונותיהם צולמו על ידי אחד מתושבי הכפר. הדיסק עם התמונות נמסר למשטרה. זבן אמר שמבין שלושת האנשים אחד היה גלוי פנים, והוא יכול לזהותו. על אף זאת אף אחד מהשניים לא זומן למשטרה כדי לצפות בדיסק ולהצביע, אולי, על תוקפיו, ולא הוזמן לכל מסדר זיהוי אחר.

שלושה אנשי מג"ב עצרו בזמן אמת שניים מבין התוקפים הרבים באותו היום: כשיידו אבנים על פלסטינים ובתיהם. השניים שמרו בחקירה על זכות השתיקה. למרות עדות הראייה של השוטרים הם אפילו לא הועמדו למסדר זיהוי בפני המתלוננים. התיק נגדם נסגר בחוסר הוכחות.

באוגוסט 2011, כשנה אחרי התקיפה, הועבר תיק החקירה של המקרה כולו לעיונו של תובע. התיק נסגר בחוסר הוכחות בדצמבר 2012. רק באוגוסט 2013 נודע ל"יש דין" על סגירתו. בקשה לצלם את התיק הוגשה ב–3 בספטמבר והעיון בתיק התאפשר רק ב–11 בנובמבר. לפני כשבועיים הגישו עורכות דין של הארגון ערר על ההחלטה לסגור את התיק. הבקשה נשלחה לרב־פקד עו"ד שיר קמה, ראש יחידת תביעות שומרון, בהתנחלות אריאל, ולד"ר עו"ד יניב אקי, מנהל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה.

בעוד ב"יש דין" סבורים כי זהו מחדל חקירתי שאפשר לתקנו, השבוע הרשו לעצמם מותקפים אחרים בבורין להטיל ספק בהיתכנותו של תיקון.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לפריצה לבית עומראן: "טענות הכתבת באשר להשחתת הרכוש הנן משוללות כל יסוד. בעקבות מידע מודיעיני, הגיע כוח צה"ל לבית המדובר על מנת לערוך חיפוש אמצעי לחימה ולעצור חשוד בפעילות בלתי חוקית. כיוון שהדיירים לא שהו בבית בעת הגעתו, נאלץ הכוח לפרוץ את דלת הכניסה. משהסתיימו הסריקות במבנה הגיעה אם המשפחה, ועל אף שעוררה פרובוקציה בנוכחותם, לא התקיים עימות פיזי עם איש מהכוח, אשר כבר פנה לעזוב את המקום".