אחרי כמעט עשור של המתנה, פלסטיני שהיה נשוי לישראלית מדימונה ובנו שירת בצה"ל קיבל היום (שלישי) תעודת זהות ישראלית. בשעות הבוקר המוקדמות הגיע עאדל חוסיין עם משפחתו המורחבת לבניין משרד הפנים בבאר שבע, שם קיבל לראשונה את התעודה הנכספת ומעמד של תושב קבע אחרי שנים של נדודים וחששות מפני גורמי צבא ומשטרה.

בשנות ה-70' עבד חוסיין במסעדה בתל אביב, שם הכיר את סטלה פרץ, ישראלית שלימים הפכה לאשתו. השניים עברו להתגורר בטול כרם ובשנת 1982 נולד בנם הבכור מוחמד. עם הדרדרות המצב הביטחוני בשנות ה־90' נפרדו בני הזוג. חוסיין נותר בשטח הרשות הפלסטינית ואשתו סטלה עזבה לדימונה עם הבן, שאימץ את השם יוסי פרץ. בהגיעו לגיל 18 התגייס פרץ לצה"ל, הפך ללוחם ושירת בהתנדבות במשך שלוש שנים.

לפי חוק האזרחות, שר הפנים יכול להעניק מעמד של תושב קבע לפלסטיני העונה לסעיף "מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה". כך, שירותו של בנו בצה"ל היה לעילה לקבלת תעודת הזהות.

חוסיין עם בנו ותעודת הזהות החדשה, הבוקר במשרד הפנים בבאר שבע. צילום: אליהו הרשקוביץ

אלא שהדרך עד קבלת התעודה ארכה תשע שנים, בהן למרות קביעה של ערכאה משפטית שהוא זכאי לתושבות ארעית, איום הגירוש לשטחים ריחף מעליו מדי יום. בשנת 2004 הוא נעצר ורק בזכות התערבות עורך דינו ובנו שהגיעו למחסום לפני שגורש הוא הוחזר לישראל, אז גם הוגש בג"ץ בעניינו.

היום, לאחר שקיבל את התעודה, חוסיין מרגיש בטוח בארץ, ומתכוון לפתוח דף חדש בחייו. "עכשיו אני רגוע", אמר הבוקר ל''הארץ'', "בלי התעודה לא ידעתי מה יהיה איתי ביום למחרת, אם הייתי פותח עסק או חותם על הסכם שכירות יכלו לגרש אותי. נדדתי ממקום למקום והכל היה תלוי במקור הפרנסה ואיפה אני יכול להרשות לעצמי לגור. הייתי רגל פה ורגל שם".

בתשע השנים האחרונות נדד חוסיין בין ערים שונות והתגורר בדימונה, רמת גן ובטירה. "רק שני דברים היו לי חשובים, לראות את הבן שלי ושיהיה לי איפה לעבוד", הוא מספר. בשנים האחרונות, עם מסמכים של תושבות ארעית ועתירה פתוחה בבית המשפט העליון, המתין חוסיין להכרעה, לרגע שבו יוכל להמשיך את חייו בלי חשש.

כעת הוא מתכוון להקים יחד עם בנו עסק והם שוקלים היכן לעשות זאת, בתל אביב או בדימונה: "אני טבח במקצועי ויש לי חלום להקים עסק בתחום, יחד עם הבן שלי. אני עוד לא יודע איפה אגור, יש הרבה התלבטויות והחלטות לקבל".

על אף שנות ההמתנה הארוכות והחיים הרחק מבנו, אין לחוסיין כעס על המדינה או משרד הפנים. "למדתי מהיהודים שצריך הרבה סבלנות. חשוב לי להודות באופן אישי לעורך הדין דידי רוטשילד, עורכת הדין יפית מאיר וצלמת הניו יורק טיימס רינה הולנדר, שליוו אותי במשך תשע השנים ועזרו לי בכל מה שהייתי צריך".