כשפקידי המינהל האזרחי מחליטים למנוע חופש פולחן | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

כשפקידי המינהל האזרחי מחליטים למנוע חופש פולחן

כשפקידי המינהל האזרחי מחליטים למנוע חופש פולחן

source: 
הארץ Online
author: 
עמירה הס

טעות במחשב כך נטען, היא שלא אפשרה כניסה לשוחט ומנעה משתי קהילות פלסטיניות באזור נבי סמואל לחגוג את חג הקורבן

"טעות ותקלה" מבית היוצר של המינהל האזרחיinfo-icon, הדיחו אותי בשבוע שעבר מהעיסוק בעניינים שברומו של עולם. למען האמת כך קורה בכל הימים, כאשר סיבות אחרות מסיתות אותי לעסוק בזוטות. עוד נודניק שמתלונן על מחסום סגור, עוד קהילת רועים־פלאחים עבריינית שעוד לא למדה להסתדר ולחיות בלי מיםinfo-icon, ועוד עצי זית חצופיםשעומדים בדרכם של מטפחי ענבים ליין יהודי. הטעות נודעה ביום ראשון, 13 באוקטובר, פחות מיממה לפני שבג"ץ היה אמור לדון שוב בעתירה נגד כוונת המדינה לגרש את תושבי הכפר הקטן זנוטה למובלעת הדחוסה של דהרייה. שבעת קוראַי לענייני זוטות בוודאי זוכרים: כשאלוהים העניק בהר סיני את תעודות ההסמכה לאדריכלים ולמתכננים של המינהל האזרחי, לא נכללו בהן תוכניות מתאר לפלסטינים בשטח סי (סלע קיומנו). לכן שלטון החוק הישראלי מחלק שם מדי יום צווי הריסה.

נפלה טעות, כתב עו"ד יצחק ברט מפרקליטות המדינה. שופטי בג"ץ אמנם הורו בכתב, בדצמבר 2012, שנציגי שלטון החוק יענו להם "ביתר פירוט לשאלה מה יקרה עם 27 המשפחות (של זנוטה) המתגוררות במקום עם ביצועי צווי ההריסה" (של אוהליהם ובתיהם). אבל איכשהו נפלה טעות ורצון בית המשפט הנכבד לא כובד. עשרה חודשים עברו מאז הוראת בג"ץ, וגורמי התכנון במינהל האזרחי לא שמו לב למה שביקשו מהם השופטים במפורש. נו ברור, הם טרודים מעל לראשם בבניית בתים ליהודים בכור מחצבתנו סי. עו"ד ברט הבטיח שהנה, הנה, ממש ברגעים אלו נציגי המינהל האזרחי מקיימים דיון דחוף בשאלה בת עשרת החודשים, מה יקרה ל–27 המשפחות.

שופטת העליון עדנה ארבל עיינה בבקשת הדחייה וכתבה: "קשה להשלים עם הטעות מהסוג הנטען, ועוד יותר עם דחייה של הדיון וחוסר אפשרות לקדם את ההליכים בתיק ולהביאו לסיום. באת כוח העותרים (האגודה לזכויות האזרח, ע"ה) ברוב אדיבותה הסכימה לדחייה. באין מנוס, הדיון יידחה...".

נבי סמואל
נבי סמואל. צילום: אמיל סלמן

למה לכחד? הטעות היחידה שנפלה אצל המדינה ושליחיה לדבר עבירה היא שהם חשבו שזוטה כמו תוכנית ההריסה שלהם בזנוטה תעבור חלק.

התקלה קרתה ביום שלישי שעבר, יומו הראשון של חג הקורבן. תושב הכפר נבי סמואל התקשר אלי בבוקר החג. הוא סיפר שהסניף שבמחסום קלנדיה של מינהלת התיאום והקישור (המת"ק, שכפופה למינהל האזרחי, שכפוף ללשכת מתאם הפעולות בשטחים, שכפופה לשר הביטחון) מסרב לתאם כניסתו של שוחט, שיבצע את השחיטה ההלכתית בכפר ובקהילת "אל חלאיילה". אלה שתי הקהילות הפלסטיניות היחידות במרחב הגדול של התנחלויות גבעת זאב וגבעון, שסופח דה פקטו לישראל. על שתיהן מטיל המינהל האזרחי איסורים לבנות ולהתפתח. גדר ההפרדה ואיסורי תנועה ניתקו אותן מכפרים שכנים ומירושלים הקרובה. לרשות התושבים עומד מחסום אחד (ג'יב) בגדר ההפרדה, ובו הם כפופים להוראות קפדניות של מה מותר להעביר ובאיזה כמויות. בני משפחה, אנשי מקצוע, חברים וכו', חייבים לבקש אישור מוקדם מהמת"ק כדי לבקר אצלם. איסורי הבנייה והניתוק גרמו לצעירים רבים לעזוב את בתיהם ולעבור למובלעות שבשטחי אי ובי. ולמה לכחד? זה בדיוק מה שהמדינה רוצה שיקרה.

יום קודם לכן דיווחתי ב"הארץ" שאותו מת"ק מסרב להכניס תשעה מכלי מים ומשאבות לצרכי גינון פרטי בשתי הקהילות. כדי לשפר את מצבן הכלכלי והתזונתי הפגיע, הן החליטו לטפח גינות ירק לצרכים ביתיים. האחראית על הפרויקט היא אגודת הנשים של נבי סמואל. המכלים והטפטפות הן תרומה של ארגון הסיוע של העם הנורווגי. בשנה שעברה דווקא אישר המת"ק הכנסת עשרה מכלים, לאותה מטרה. אז מה קרה עכשיו פתאום, שאסור? אולי הקצין האחראי התחלף, אולי מצב הרוח השתנה. אולי פשוט קלטו במת"ק שחיזוק המצב הכלכלי סותר את המשימה הנעלה, להביא להיעלמותן של שתי הקהילות.

ישראל מתהדרת בחופש הפולחן שהיא מאפשרת למיעוטים. למינהל האזרחי יועצים לענייני ערבים שבוודאי למדו משהו על אורחות האיסלאם. וביום שלישי שתי קהילות לא הורשו לחגוג כהלכתו את החג הקדוש. חשדתי שמדובר בנקמנות קטנונית על "ידיעת המכלים", וברוח זו ניסחתי את השאלה הדחופה שלי לדובר מתאם הפעולות בשטחים.

התשובה שקיבלתי, כעבור כשעתיים, היתה ש"מדובר בתקלה טכנית ברשתות המחשב, שבעקבותיה לא ניתן היה לתאם את הכניסה לאזור. התקלה טופלה וכעת ניתן להיכנס לאזור בתיאום מראש". מיודעי בנבי סמואל התקשר למשרדי המת"ק שוב, אך לא היתה כל תשובה. כתבתי שוב לדוברות המתפ"ש שבמת"ק קלנדיה לא עונים לטלפון, אבל על זה כבר לא קיבלתי תגובה. השוחט לא נכנס והחג צוין בעגמומיות מכופלת.

מאחורי הטעות והתקלה מסתתרים פקידים בעלי כוח ושררה ללא מצרים: לאוכלוסייה שכפופה לצוויהם אין זכות בחירה ואין זכות פיקוח ובקרה. חילופי שלטון לא מסכנים את משכורתם, ובמפרט המיומנויות המקצועיות ההכרחיות שלהם כתוב: רשעות.