הפלסטינים, כבני עשרים עד חמישים, חלקם בבגדי ים, שווי נפש כלפי פקחי החוף, שולפים באטיות את אמצעי הזיהוי שלהם. הפקחים בוחנים ואומרים שאין להם רישיונות עבודה. הם שוהים בלתי חוקיים, מה שנקרא שב"חים. כמו שיש אדם ויש אווז, כך יש מין בשם שב"ח. אירוני שאנשים שעובדים כל כך קשה מכונים "שוהים". אם כבר מישהו שוהה פה, זה אני, שנמצא שמונה מטרים מהם בים, על מרבד חוף.

הפקחים מעכבים את הציד עד שיבוא שוטר. אף אחד מהפועלים לא מתחנן על חייו, מתרץ, או מאשים. אולי כי הם עייפים. אולי כי הם רגילים לטקס המשפיל הזה, של אדם ביום לוהט שרק רוצה ללכת לים. הם פשוט תולים מבט עצוב באוויר. אחד מהם מנסה לנצל תנועה של בחורים בחוף שחולפים ליד, כדי להיעלם בלי שישימו לב, ואולי הוא סתם זז, אבל הפקח הרזה יותר מרים צעקת "היי" והוא חוזר לעמוד עם חבריו כשהתעודות בחוץ, פניו אדישות לחלוטין. הם ממתינים לשוטר. פרוצדוראלית, רק שוטר יכול לעצור אותם. בינתיים אחד הפקחים מאתר עוד שני פלסטינים על קו המים, מבקש תעודות, ומצרף אותם לחבורה. מסביב, הנופשים ניצלים בשמש, אדישים ואולי לא מודעים למתרחש. חלק בוודאי שמים לב שתשעה אנשים מעוכבים לידם עם ניירות בחוץ, אבל מעדיפים לא להרוס את הבילוי ואת הטעם של הבולגרית על האבטיח.

הפלסטינים מעוכבים בחוף עד להגעת השוטרים. צילום: רועי צ'יקי ארד

זה לא מקרה מיוחד. הייתי עד לסיפור דומה לפני חודש בערך באותו חוף. שוב פקחי חוף. שוב פלסטינים אדישים שנאספים בצעדים עייפים לתחנת המשטרה החופית. אף פעם לא ראיתי אדישות כזו אצל ישראלים כשהם נתפסים במשהו.

פקחי החוף ממונים על אכיפת חוקי העזר העירוניים ועל דאגה לניקיון החוף. על פי נתוני העירייה, יש 31 פקחים, הפועלים מתוקף חוק הסדרת מקומות רחצה מ-1964. זו מלאכה ללא תהילה, מלבד ההזדמנות לפלרטט עם תיירות. כשיש לכלוך, הם גורפים אותו. אם מישהו הולך עם כלב בלי רצועה, הם יכולים לקחת ממנו אמצעי זיהוי, לקנוס אותו ולקבל קללות. עבודה משעממת יחסית למצוד אחרי פלסטינים. אני מצלם את כל הליך העיכוב בסלולר, ממרבד החוף שלי. שיווי המשקל נשבר – הצייד הגיבור הופך לניצוד. לשנייה אחת הצליחו הפקחים למצוא מישהו מתחתם, והנה השנייה הזו נגוזה. העליבות הכפולה זוהרת לפתע בשמש הנקלשת. הפקחים רוטנים ואומרים שכשהשוטר יבוא, יתלוננו שאני מצלם אותם באופן לא חוקי. אחד מהם ניגש אליי ושואל אם יש לי אמצעי זיהוי, אבל אני בבגד ים וזהו. איש לא הולך לים עם תעודת זהות, מלבד השוהים הבלתי חוקיים.

אני הופך לבעיה. אבל הם בסך הכול פקחי חוף ולא יכולים לעשות לך כלום כשאתה יהודי או תייר מאירופה, כל עוד אתה לא זורק מקלות של קרטיב. הם מתלוננים למפקד הפקחים והוא אומר בקול שמותר לי לצלם. הם לא צריכים לפחד כי לא עברו עבירה. אחד מהם ניגש ומראה לי את אחורי התעודה שלו כהוכחה לצדקת דרכו. כתוב בה שהם יכולים לבקש אמצעי זיהוי כדי למלא את תפקידם. השאלה היא מהו תפקידם? איך הפכו אנשים שנועדו לדאוג לניקיון וסדר ללוכדי פלסטינים? איך הפכו אנשי "הסיירת הירוקה", זרוע עירונית אחרת של רון חולדאי שאמורה לדאוג שלא נזרוק פסולת חקלאית ביום לא נכון, למרכזיים כל כך במאבק פוליטי? האם הצעד הבא הוא חימוש פקחי החנייה בנשק ארטילרי?

הפלסטינים מעוכבים בחוף עד להגעת המשטרה . צילום: רועי צ'יקי ארד

המתרגמת אילנה המרמן, שמסייעת להבריח קבוצות נשים לים ומטפלת בפועלים שנעצרו, מספרת לי על גורלם המר של הנתפסים. בפעם הראשונה והשנייה הם חותמים ומוחזרים לרשות. בפעם השלישית, הם מקבלים מאסר, קנס ועונש על תנאי. כרגע היא מטפלת בא', פועל מובטל עם משפחה עניה שגם אני פגשתי לפני כמה חודשים. כדי לפרנס את ילדו, הוא יצא לישראל זו הפעם הרביעית, עם העל-תנאי, אבל הברירה היא ילד רעב. הוא נתפס בקרית גת ומתמודד עם מאסר של חצי שנה וקנס של 12,000 שקלים. לא ברור איך ישלם את הקנס.

"מדובר באלפי אנשים בלי פרנסה", מספרת המרמן. "הם עוברים באלפיהם את הגבול כי אין עבודה. יש שני מקומות מעבר שבהם הם עוברים תחת עיני הצבא. הם יוצאים בשעות בלתי נסבלות בסכנה גדולה. אם היה כאן עניין ביטחוני, ישראל היתה יכולה לסגור את המעברים. אבל אם יסגרו, יהיה רעב של ממש בגדה שיביא את הרשות הפלסטינית למצב מסוכן. בסופו של דבר, ישראל כולה הופכת למלשינה. גם אני בירושלים קיבלתי פנייה להלשין על פועלים. וכאלה הם פקחי החוף, מלשינים".

תמר זנדברג, חברת המועצה מטעם מרצ שעברה באחרונה לאופוזיציה העירונית, המומה מהסיפור: "יש כאן זליגה זוחלת של חריגה מהסמכות של הפקחים. אנחנו רואים את זה גם בחריגת הסיירת הירוקה בפעולות נגד המחאה החברתית. זה דבר חמור ביותר. למיטב הבירורים שערכתי, גם עם היועץ המשפטי לעירייה, לפקחי החוף יש סמכות פקח בלבד, שקשורה לדו"חות חניה, ניקיון, עישון ודברים מהסוג הזה. הם כשמם רק מסיירים. באופן חד-משמעי, אין להם שום סמכות בתחום הפלילי והביטחוני. זו תופעה מדאיגה שהעירייה עושה תהליך שיווק ומיתוג ושולחת אותם כסיירת עם חולצות צבעוניות, ובפועל הם חורגים מהסמכות. לא במקרה אין לפקחים את ההכשרה והסמכות לטפל באזורים של המשטרה וכוחות הביטחון".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה פועלת בשיתוף עם משטרת ישראל על פי נוהל שעיקרו מניעת פעילות חבלנית עוינת. אם פקחי החופים מזהים חשוד, מתוקף סמכותם הם מבקשים תעודת זהות. אם החשוד אינו מחזיק בתעודה מזהה, מדווחים הפקחים למשטרה והיא נוקטת אמצעי אכיפה דרושים. הפקחים לא נוקטים הליכי אכיפה, מלבד בקשת תעודת זהות ודיווח למשטרה". על כך אומרת זנדברג: "איך פקח יידע לטפל בפעילות חבלנית? זה עניין מודיעיני. הפקח חושב שהגדיל ראש, אבל יש לזה משמעות חמורה מבחינה דמוקרטית".