חג הקורבנות || צה"ל דרש מבדואים בגדה לפנות את בתיהם לרגל תרגיל צבאי | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

חג הקורבנות || צה"ל דרש מבדואים בגדה לפנות את בתיהם לרגל תרגיל צבאי

חג הקורבנות || צה"ל דרש מבדואים בגדה לפנות את בתיהם לרגל תרגיל צבאי

source: 
הארץ Online
author: 
גדעון לוי

ברגע האחרון נדחה הפינוי של אחת משתי קהילות לרגל חג הקורבן, אך השנייה נאלצה לעזוב וללון תחת כיפת השמיים

דמו לעצמכם שבעיצומן של ההכנות לליל הסדר או לסעודת ראש השנה, נוחתת לפתע על ראשיכם פקודה דרקונית לפנות את בתיכם למשך יממה, ונגזר עליכם לעשות את החג תחת כיפת השמים במדבר. זה בדיוק מה שעבר השבוע על עשרות בדואים מצפון הגדה, בואכה בקעת הירדן.

ההחלטה על הפינוי התקבלה בשרירות לב. צה"ל מעולם לא מפנה את שכניהם, תושבי ההתנחלויות והמאחזים, בגלל תרגיל צבאי ושולח אותם לכל הרוחות, ללון תחת כיפת השמים, כמו היו פיונים על שולחן החול שלו. לגבי הבדואים או הפלסטינים, מדובר בשגרת ההתעללויות: על פי נתוני “בצלם” היו בשנה האחרונה כ–20 פינויים דומים באזור, בגלל תמרוני צה"ל, שאין לו איפה להתאמן, זולת בין בתי התושבים הללו. ובכל זאת, לפנות בחג הקורבן, ביום הערפה, היום הקדוש ביותר למוסלמים, זו אטימות לב שפלה במיוחד.

האם מקורות הביון של צה"ל לא ידעו על החג? האם המינהל האזרחיinfo-icon, שאנשיו הביאו את בשורת הגירוש לתושבים, לא ידע שאלה הם ימי חג הקורבן? או ידע ולא היה אכפת לו? כך או אחרת, יממה אחרי פקודת הגירוש, כמה שעות לפני כניסתו לתוקף, התעשת מישהו ודובר צה"ל הודיע שהוחלט לדחות את הגירוש. ההודעה כללה שתי קהילות - איבזיק ואל־בורג’ - אבל קהילה אחת, זו באל־בורג', נדרשה לפנות את בתיה למחרת, בערב החג, למרות ההודעה המרגיעה. גם מחסום תייסיר, הסמוך למגורי שתי הקהילות, נסגר ביום החג לתנועת התושבים למשך כארבע שעות, דבר שהעיב מאוד על חגם. כשבאנו אליהם השבוע, בערב החג, כמה שעות לפני הגירוש הצפוי, הם היו עסוקים בהתארגנות לקראת הפינוי, כואבים את חגם האבוד.

אנשי איבזיק מתכוננים לפינוי
אנשי איבזיק מתכוננים לפינוי . צילום: דניאל בר און
עוד כתבות בנושא
  • המינהל האזרחי מסרב להכניס שוחט לכפרים מבודדים בגדה15.10.2013 | 09:59
  • לאיבזיק מובילה דרך עפר ארוכה ומשובשת, מהעיירה טובאס צפונה, חוצה שדות מעובדים, מטעים, גבעות ונוף קדומים, שבצדם נטועים אוהלים, מתחמי מגורים ודירים מטופחים יחסית. המינהל האזרחי לא התיר לתושבים לסלול כאן כביש אספלט ראוי לשמו. כשניסו פעם, החרימו להם את המשאיות. בקצה הצפוני של דרך העפר הזאת, שנגמרת בגדר ההפרדה, כשבתי בית שאן כבר ניבטים באופק מבין הגבעות, נמצא הכפר הזעיר איבזיק. שבע משפחות מתגוררות כאן, 55 בני אדם, בהם 32 ילדים ואיתם קרוב ל–2,000 ראשי צאן וכ–30 פרות.

בדרך לשם, בשכונותיה המזרחיות של שכם, עמדו ביום שני השבוע רועי צאן ומכרו כבשים לעולה מתוך משאיות, ובטובאס הסמוכה עסקו התושבים בקניית בגדים, מזון ומתנות לחג. החצבים כבר קמלו, מסיק הזיתים בעיצומו ובאיבזיק תכננו את הלילה הקדוש שלהם, הלילה שבו יצאו על טפם, נשותיהם וזקניהם, יחד עם המקנה שלהם, ויתרחקו למרחק כעשרה קילומטרים מבתיהם, כדי לאפשר לצה"ל להתאמן על שדותיהם.

"הפסקנו להגיד שיש לנו חג", אמר בחיוך עצוב מוכתר הכפר, עימאד חרוב. היתה שעת בוקר מאוחרת והגירוש נועד לחמש אחר הצהריים, בדיוק בזמן התפילות שלפני ארוחת החג. יום קודם לכן, ביום ראשון השבוע, בשמונה וחצי בבוקר, הגיע ג'יפ לבן של המינהל האזרחי למתחם. יגאל ואבי מהמינהל הביאו את בשורת החג: פינוי מיום שני בחמש אחר הצהריים עד למחרת בשעה שלוש אחר הצהריים. לאן יילכו? יגאל ואבי אפילו לא טרחו הפעם להביא צו חתום, רק אמרו לתושבים שזהו גורלם. התושבים עוד ניסו להסביר ליגאל ולאבי שיש חג, אבל אלו אמרו שזו החלטה מגבוה שעליה אין עוררין.

התושבים ידעו שאין להם ברירה ותכננו לעבור לשטחים שליד הכפר רבא, שם יבלו את הלילה ואת היום שאחריו. הם גם ידעו שעליהם לקחת את הצאן איתם - הרי אי אפשר להפקירו בשטח שצה"ל מתאמן בו בטנקים. הם חוששים שמא יישארו בשטח אחרי האימון, נפלי תחמושת וילדיהם עלולים להיפגע, כפי שכבר קרה בעבר. אבל לא היתה להם ברירה.

מה תעשו? שאלתי אותם. ייסעו בטרקטורים לכיוון רבא, העדרים בעקבותיהם, ושם ילונו תחת כיפת השמים. הם תכננו לצאת לדרך עוד לפני חמש, לפני שהחיילים יבואו לגרשם, כדי להגיע לפני חשכה. שבע משפחות, 32 ילדים, שני נכים, 2,000 כבשים ו–30 פרות, במצעד דומם בדרך לשום מקום. על ארוחת החג לא היה עוד מה לדבר. גם ללכת להתפלל במסגדי הסביבה לא בא בחשבון: הגברים לא יפקירו את הנשים, הילדים והצאן לבדם בשטח. הם כבר מנוסים בגירושים מעין אלו: כעשר פעמים בעבר נצטוו לפנות את כפרם בגלל תרגילי צה"ל, אבל עד כה מעולם לא בחג.

חייכנים ואופטימיים, הם שמחים שלפחות לא ירד גשם: בפינוי הקודם, לפני כשנה, הגשם ניתך על ראשיהם. יהיה קר בלילה, אני אומר להם. "באמת, אנחנו לא יודעים מה לעשות", אומר המוכתאר חרוב. "מי שיש לו עגלה לטרקטור, ישים ניילוןinfo-icon על העגלה וילך לישון. מי שאין לו עגלה – לא יודע מה יעשה". עונת ההמלטות בעיצומה והם חרדים לחייהם של הטלאים שייוולדו בדרך או במקום הלינה שלהם תחת כיפת השמים. חרוב מספר שחלם בלילה על הגירוש, התעורר בבעתה וסיפר לאשתו, עד שזו אמרה לו: "זה לא חלום. זה מה שיקרה לנו".

הם תכננו ללכת לביקורי משפחות בחג, לבקר את הזוגות הצעירים שהתחתנו בשנה באחרונה, להתפלל, לשחוט כבשים ולערוך את ארוחת החג. הכל בוטל עכשיו. גם כך אין להם חשמל, לא מיםinfo-icon זורמים ואפילו לא מתקני חשמל סולריים, כאלו שיש בכפרים אחרים. בכל זאת כפרם מטופח למדי, הנשים מקפידות לטאטא את רצפות החול של האוהלים במטאטאי זרדים. "זה הכיבוש", אומר ראש מועצת אלמליח והקהילות הבדואיות בצפון הבקעה, עארף דראגמה, שליווה אותנו למקום. "בכל השטחים אין מקום לצה"ל להתאמן, רק בכפר?" ותושב אחר מוסיף: "הם בכוונה מחפשים את הזמן הכי טוב לפגוע בתושבים, בזמן החג".

בדובר צה”ל אמרו ש”הצבא מתכנן את אימוניו מבעוד מועד ומבצעם בשטחי האש והאימונים הממוקמים באזורים המדוברים ובקרבתם”, והוסיפו כי “משהתגלתה חפיפה בין מועד התרגיל לחג הקורבן, הוחלט לשנות את מתארו של התרגיל ולא לפנות את האוכלוסייה על מנת לכבד את החג”.

בזמן שישבנו שם הגיעה לראש המועצה דראגמה עוד בשורה: גם תשע המשפחות שחיות במתחם אל־בורג', לא הרחק מכאן, קיבלו פקודת פינוי, מחמש בבוקר ועד תשע בבוקר ביום החג. ואז, בשעת צהריים מאוחרת, אחרי שעזבנו, הגיעה בשורת הדחייה. אבל תושבי אל־בורג’ נדרשו בכל זאת לפנות את בתיהם, למרות הודעת דובר צה"ל, וחבל הארץ היפה שלהם מלא בשריקות כדורים ובפיצוצי תחמושת: חג שמח, צה"ל מתאמן, ולעזאזל עם כל השאר.