הכביש שמוביל ל"תג מחיר"

בית צפאפא הוא כפר פלסטיני בדרום ירושלים. גרים בו כ-10,000 איש. זה כפר שמקיים יחסי שכנות ועבודה טובים עם ירושלים, שסיפחה אותו אליה. .בשנה האחרונה מתבצעות בכפר עבודות אדירות של סלילת כביש, שיהיו בו שישה נתיבים, ובשני מחלפיו שבשטח הכפר הוא יגדל ל-12 נתיבים(!) אף שהאוטוסטרדה הזאת עוברת בלב הכפר לאורך שני קילומטרים, לא תהיה אליה גישה מתוך בית צפאפא עצמה. ההסבר פשוט: הכביש החדש נועד בעיקר לחבר בין ההתנחלויות שבצפון ירושלים לאלה שמדרום לה. הוא החוליה שתקשר בין כביש בגין - שבקירבת הכפר יש בו רק ארבעה נתיבים - לכביש המנהרות, שהוא דו־נתיבי.והנה, בעוברו בכפר הקטן בית צפאפא, יתפח לפתע הכביש פי שלושה וארבעה. דווקא שם - בלב הכפר - החליטו סולליו כי הוא צריך להתרחב ולהתעצם!

העוול והזדון שכאן זועקים ממש: הכביש המהיר חוצה את אזור המגורים של הכפר, וחולף מטרים ספורים מעשרות דירות. מרגע שיושלם, רקמת החיים בכפר תיקרע לגזרים. משפחות ינותקו זו מזו, וחייהן יהפכו לסיוט. עתודות הבנייה המוגבלות ממילא של הכפר יצומצמו עוד יותר. בית צפאפא תוטמע לחלוטין בירושלים, אך היא עצמה - כיחידה חברתית, כהוויה מובהקת ומיוחדת - תתפורר.

האם יש למישהו ספק שהסלילה התוקפנית הזאת (מעניינת הזיקה הלשונית בין “כביש” ל”כיבוש”) נועדה בעיקר לבתר עוד יותר את הגדה כולה, להעמיק את ההפרדה בין הפלסטינים של מזרח ירושלים לאחיהם בגדה, ובקיצור - להוסיף ולסכל את אפשרות הקמתה של מדינה פלסטינית בת קיימא, והשגת פתרון של שלום?

הכביש הענק, המפלצתי - הייתי שם, פשוט קשה להאמין - נסלל בחסות החוק, לכאורה (אם כי תוכנית מפורטת שלו לא הופקדה כלל להתנגדויות, ולא הוצגה מפה של תוואי הכביש); אולם קו ישר מוליך, בעיני, בין מדיניות הממשלה הרשמית וה”חוקית” לבין מעשי הטרור - סליחה, ההתאגדות הלא חוקית - שהיו באחרונה באבו גוש, בבית חנינא ובעוד עשרות מקומות.

אותו קו ישר - ונפתל מאוד - מוליך בין ההתעללות הממוסדת, הרשמית והגלויה באנשים חסרי מגן, לבין מעשי ההתעמרות וההפחדה שנעשים באישון לילה בידי מי שראש הממשלה מסרב לקרוא להם טרוריסטים. קו אחד מחבר גם בין גל החקיקה הגזעני והלאומני שמטרתו להדיר ולדכא את הציבור הפלסטיני בישראל, לבין פעולות הבריונות ה”מופרטת”, שעלולה להגיע בקרוב גם לפגיעה בנפש. הכל מצטרף לתמונה אחת, הכל ניזון מאותה תפישת עולם שהופכת בהדרגה את מדינת ישראל עצמה להוויה של “תג מחיר”, של התגרות והתרסה ופריעת חוק. של עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב.

העבודות לסלילת האוטוסטרדה בבית צפאפא . צילום: אוליבייה פיטוסי

תושבי הכפר מקפידים על מאבק שקט ואזרחי למופת. הם מסרבים לגרום לרשויות לגרור אותם לפעולות בלתי חוקיות. הלוואי שיתמידו בכך. אבל מדינת ישראל הולכת ומכתרת אותם, הולכת ודוחקת אותם אל הייאוש.

את רוב מה שנעשה בבית צפאפא יהיה קשה להשיב, אבל אפשר עדיין למזער את הנזק, על ידי מִנהור או קירוי של הכביש. העלות למשק נמוכה מאוד - בוודאי ביחס להוצאות האדירות, כמיליארד שקל, על האוטוסטרדה המיותרת הזאת. אפשר עדיין לעשות תיקון מסוים, להתחשב בתושבים, לשפר מעט את חייהם. זה יהיה מעשה של חמלה, אם יש עדיין מקום למלה הזאת כאן. לטווח הרחוק תהיה בכך גם תבונה מדינית.. 

ברביעי בבוקר מתכנס בית המשפט העליון לדון בעתירת התושבים. הלוואי שיזכור כל שופט היושב בדין את דברי הלל הזקן בפרקי אבות: “במָקום שאין אנשים, השתדל להיות איש” .