שובם של כלבי האשמורת של צה"ל
כבר 12 שנים שהוא עובד באזור המרכז כשיפוצניק, לא פעם נעצר. בשנים האחרונות הצליח להשיג לעצמו אישור עבודה, אבל לאחר שמימן לבתו החירשת ניתוח אוזניים שעלה הון תועפות, לא השיגה ידו לשלם גם את דמי הכופר לקבלן שאצלו עבד, כדי שזה יאריך את תוקף אישור העבודה שלו.
לדברי עמלה ולפי עדויות נוספות, שנאספו בעבר, הפועליםהפלסטינים נאלצים לשלם 2,200-2,000 שקלים בחודש לקבלנים שלהם, כדי שאלו ישיגו להם היתרי עבודה. מצב זה נמשך בלי שהרשויות הנוגעות בדבר נוקפות אצבע כדי להפסיק את עושק הפועלים הפלסטינים. כך יוצא שפועל קשה יום כעמלה מוציא את מרבית שכרו על שוחד לקבלן ועל הוצאות הנסיעה.
200 שקלים עולה כל התגנבות לישראל ומאה שקלים עולה הנסיעה חזרה הביתה, כשאין אישור. שכר הדירה הוא 500 שקלים לפועל, שכרו של עמלה הוא 250-200 שקל ליום עבודה. הוא אומר שאחרי ניכוי ההוצאות נותרים לו 1,500 שקלים בחודש, ובעבורם כדאי לו להסתכן. הוא חי חיי כלב בעיר, לעתים ניצוד כחיה נרדפת, ועכשיו גם שיסו בו החיילים את כלביהם. עוד חוזר השיסוי: נוהג נפשע שהיה קיים עד לפני פחות משנתיים, שחשבנו כי הופסק, חזר כנראה לשטח.
הוא מתגורר בעיירה בית אולא שממערב לחברון, ובדרך כלל נהג להסתנן לישראל דרך פתח בגדר ההפרדה באזור הכפר רמאדין. לפני כשבועיים החליטו הוא ושניים מחבריו לנסות את מזלם דרך פתח אחר שנקרע מזמן בגדר ואיש לא טרח לתקנו, באזור ואדי גלאמון, מול בית גוברין.
מערכת משומנת של קבלנים ונהגים משני צדי הגדר מסיעה את הפועלים לעבודתם. אם הם נתפסים, לרוב יוחזרו אל מעבר לגדר. לעתים עליהם לשלם קנס
– 3,000-1,000 שקל - ופעם אחת נידון עמלה לשלושה חודשי מאסר בעוון שהייה בלתי חוקית. קשיי הפרנסה בגדה דוחפים אלפי צעירים כמותו לשוב ולהסתנן מדי לילה, למקום שבו יש עבודה.
כך גם היה בערב 15 במאי. אישור העבודה של עמלה עוד היה בתוקף, אבל הקבלן החרים אותו מכיוון שלא שילם את דמי השוחד לחודש הבא. באין ברירה אחרת, עמלה החליט להתגנב לישראל. על פי עצה של מבריחי הגדר, הוא יצא בסביבות שש וחצי לפנות ערב מביתו יחד עם ג’יהאד ועומר, חבריו לעבודה מבית אולא. כעבור שעה קלה הגיעו לגדר שבה היו באותה עת שני פתחים גדולים, בין שלושה לשישה מטרים קוטרם. השלושה המתינו כמה דקות לראות אם השטח פנוי, ואז החלו לצעוד במהירות לעבר הפתח.
לפתע, עוד בטרם הספיקו לחצות את הגדר, זינקו לעברם כעשרה חיילים שארבו להם במקום מסתור וצעקו לעברם שיעצרו, אחרת יירו בהם ויהרגו אותם. עמלה מספר ששלושתם נבהלו וניסו להימלט חזרה. “פחדנו”, הוא אומר ביבושת.
החיילים החלו לירות לעברם כדורי גומי ולפתע הגיחה מצדה הפלסטיני של הגדר עוד קבוצה של חיילים, רעולי פנים וחמושים בכלבים. הצעירים המבוהלים ניסו להמשיך במנוסתם חזרה לכיוון כפרם, ואז שיסו בהם החיילים את כלביהם. “הכלב זינק עלי, תפס אותי בכוח, שם את הידיים שלו על הגב שלי ואחר כך גם תפס אותי בצוואר בשיניים שלו. לא היה לו מחסום על הפה”, מספר עמלה. “נפלתי עם הפנים על האדמה, נחנקתי. הרגשתי שאני מת. כאבים, חבל על הזמן. ואני צועק לחיילים: ‘תקחו אותו, תשחררו אותי’, והם לא עשו כלום, הם היו רחוקים 100 מטרים.
“ניסיתי לפרוק את הכלב, החזקתי בראש שלו והוא היה מחזיק אותי ולוחץ יותר חזק. אחרי שבע דקות לפחות באו החיילים ופרקו ממני את הכלב. שמעתי אותם אומרים לו להירגע ולקח עוד שתי דקות עד ששחרר הכלב את הצוואר שלי ונשארה רק החולצה בפה שלו. החיילים אמרו לי להוריד את החולצה. כל הגב שלי היה דם וכאבים. הבחור השני, עומר, הכלב תפס אותו ביד וג’יהאד קיבל כדור גומי ברגל.
“אחרי שהחיילים פרקו את הכלב ממני הם שמו את הידיים שלי מאחורה באזיקים, חזק, חזק. חייל אחד שם את הרגל על הגב שלי בזמן שעוד שכבתי על האדמה, וחייל אחר נתן לי בעיטה בצלעות. הפנים שלי באדמה והם בועטים בי. שמו סמרטוט על העיניים שלנו, לקחו אותנו לג’יפ שלהם. הם לקחו אותנו לבסיס שלהם בתרקומיא. עומר צעק: ‘היד שלי’, ואני צעקתי: ‘הגב והצוואר שלי’. אחר כך בא חייל, כנראה חובש, ושם לי משחה על הגב ואחרי שעה וחצי בא אמבולנס ולקח אותי ואת עומר לבית החולים ברזילי באשקלון. את ג’יהאד הם שיחררו בחצות בערך, במחסום תרקומיא, אחרי שהוא אמר להם שיש לו כאבים בחזה”.
שני הפצועים הוכנסו לבית החולים בעיניים מכוסות ובידיים כבולות. הרופאים בדקו אותם, חבשו אותם והורו לאשפז אותם במחלקה לכירורגיה כללית וכלי דם. עמלה הושם במיטה, לעומר לא היתה מיטה והוא ישב בכורסה למשך הלילה.
שני חיילים שמרו עליהם. הם לא התירו להם לטלפן הביתה. הרופאים הורו לאשפזם למשך 24 שעות, אבל בצהריים, כעבור 12 שעות, הם נלקחו מבית החולים. עמלה אומר שהוא ישב כבול במשך כשבע שעות על ספסל מחוץ לבית החולים, יחד עם החייל ששמר עליו, עד שבא הרכב שאמור היה לפנותם. הוא אומר שסבל מכאבים עזים מפצעיו. בטופס השחרור מבית החולים ברזילי נכתב: “תלונה עיקרית: נשיכת כלב... נשיכות באזור אחורי של הגולגולת בעורף הצוואר... פצעים קרועים... פצע חודרני באספקט האחורי של הצוואר”.
שני הצעירים נלקחו לתחנת המשטרה בקרית ארבע. באחת בלילה קיבלו זימון למשפט, שיתקיים בדצמבר. השוטרים אמרו שיוכלו להשתחרר, אם ישיגו אלף שקל לכל אחד כערבות. סכום כזה לא היה בידיהם, כמובן, והם התקשרו לחבריהם בכפר ובארבע וחצי לפנות בוקר אלה באו עם הסכום המבוקש.
“יאללה, תלכו”, אמר השוטר והם נסעו היישר לבית החולים אל־אהלי בחברון, שם אושפז עמלה לעוד יממה. תחקירן בצלם, מוסה אבו־השהש, שביקר אותו שם, גבה את עדותו וצילם את פציעותיו.
מדובר צה”ל נמסר ל”הארץ” בתגובה: “הנושא בבדיקה”.
הפצעים טרם הגלידו, הכאבים עוד לא שככו. עמלה מסתובב כפוף, כתפו האחת שמוטה. בלילות הוא לא מוצא תנוחה נאותה לגופו. החיילים אמרו לו שהכלב היה רועה גרמני.
בדצמבר יעמוד למשפט. כעת הוא מחפש דרך לתבוע פיצויים ממשסי הכלבים. הוא אומר שבזמן הקרוב לא ינסה לבוא שוב למקום העבודה שלו. הוא לא מסוגל עוד לעבוד בעבודה פיזית ומעל לכל הוא פוחד, פחד גדול.
- התחבר בכדי להגיב