הדברים נאמרו בהקשר למשפטו של פארס באדר מביתוניא, שהורשע, עקב השתתפותו בהפגנה ביישוב באפריל 2011, כי “דפק בידיו על הגדר ואף טיפס על גדר התיל במטרה לתלות עליה דגל ותמונות. מעשיו גרמו נזק לגדר”. באדר הודה באשמה ופרקליטו, עו”ד נרי רמתי, ביקש בשלב הטיעונים לעונש ליצור אצלו הסדר של “אי-הרשעה”, הנהוג בישראל. במסגרת הסדר זה, המקובל בעבירות קלות שביצעו נאשמים ללא עבר פלילי, מוטלות עליהם כמה שעות עבודה לתועלת הציבור, ובתמורה לא נרשמת ההרשעה במרשם הפלילי ופוגעת בהמשך חייהם.

השופט הצבאי, רס”ן מאיר ויגיסר, דחה את הבקשה בנימוק שאין בידיו הסמכות לכך, וכתב כי אינו יכול להחיל הסדר זה מכוח פסק דין בלבד. עם זאת, הוא מתח ביקורת על תחיקתהביטחון באזור יהודה ושומרון (איו”ש), החוקים נקבעים בצו מפקד פיקוד המרכז, וכתב כי “מצב דברים שבו הכרעת בית המשפט חייבת להיות בינארית, כלומר הרשעה או זיכוי, מוליד תוצאות שעלולות לפגוע בתחושת הצדק”.

עוד כתבות בנושא

“הדין הפלילי ובמיוחד ענישה בדין פלילי, אינם יכולים להיות כמיטת סדום, אליה יש להתאים כל מקרה שמובא בפני בית המשפט”, כתב ויגיסר, “בישראל נמצא כי יש לצייד את בית המשפט בארסנל כלי ענישה מגוון, הכולל מענה גם למקרים שבהם יש שיקולי שיקום, נסיבות אישיות חריגות ואף תחושת המוסר הפנימית. אם כך הם פני הדברים, הרי שניתן לשקול לתקן את החוק באופן דומה גם באזור”.

יתר על כן, הציע ויגיסר במקרים מסוימים להסתפק באזהרה בלבד לנאשם, שלא לחזור על העבירה. “תיקון החוק במתווה האמור יכול לייתר את הצורך בכינון מוסדות של שירות לתועלת הציבור ושירות מבחן באיו”ש. מיותר לציין, שעניינם של קטינים, שהרשעתם בפלילים עשויה להיות בלתי-מידתית ביחס למידת האשם שבמעשיהם, דורש תשומת לב מיוחדת בהקשר זה”. ויגיסר שלח העתק מפסק דינו ליועץ המשפטי של הצבא באזור יהודה ושומרון.