תרומת השמאל הריאליסטי

העובדה שבזכות פועלם אפשר אולי עדיין לראות את ישראל כמדינה תרבותית, היא תרומתם האדירה של יחידים וקבוצות בשמאל למדינת ישראל. בזכותם ישראלי יכול, לעת עתה, להציג את דרכונו בבית מלון באמסטרדם בלי לגמגם ולהסמיק.

בתוך השמאל ישנה קבוצה קטנה של אזרחים שאותה נכנה "שמאל ריאליסטי". היא כוללת את אלה שמבינים שקיומה של אריאל כעיר יהודית בשלטון מדינת ישראל הוא מציאות בלתי יציבה. זאת בגלל העובדה שהעיר יושבת בלב טריטוריה של מיליוני ערבים, שרואים בעצם קיומה גזל של אדמותיהם. אריאל יצאה כאן ללמד לא רק על עצמה אלא גם על כלל מפעל ההתנחלויות היהודיות מעבר לקוו הירוק. לדעת השמאל הריאליסטי, במועד כלשהו בעתיד תאבד העיר את קהילת תושביה היהודים. על פי תרחיש אחד, המהפך בגורלה יתרחש במקביל לאירועים אלימים באריאל עצמה ו/או בתל אביב - או בעקבותיהם. על תרחיש זה לא נרחיב את הדיבור כאן. על פי תרחיש שני, פסימי פחות, אריאל תפונה מתושביה היהודים על פי צו של ראש ממשלת ישראל.

רוב מוחץ של אזרחי ישראל, שאותו נכנה "ימין פרקטי", חושב אחרת. הוא סבור שאריאל תמשיך לשבת על מכונה כעיר יהודית בשליטת ישראל בכל תרחיש עתידי. רוב זה כולל למשל את כל המאמינים שמדינת ישראל עתידה להפוך למדינה דו־לאומית, וכמובן את אלה שחושבים שישראל תהיה מדינה יהודית חד־לאומית שמשתרעת על כל שטחי ארץ ישראל.

הימין הפרקטי כולל גם את אלה שחושבים כי עתידה של אריאל איננו עניין שיש טעם או תכלית לעסוק בו כעת, וכי על מדינת ישראל לטפל תחילה בבעיות בוערות יותר, כגון טיבו של המשטר הכלכלי. לימין הפרקטי שייכת גם עמדה הנחשבת בארץ שמאלנית, זו המוכנה לתמוך בנסיגה ישראלית מהשטחים, אך מתנה אותה בחתימת הסכם עם הפלסטינים, בדרך כלל תוך שימוש רחב בצמד המלים "גושי התיישבות". המשותף לכל העמדות הנכללות בימין הפרקטי הוא האמונה שגורל אריאל וגורל מדינת ישראל חד הם.

השנאות, המלחמות ושפיכות הדמים בעולם הערבי בשנים האחרונות מזינות היטב את אשליית הימין הפרקטי שמצבה של אריאל איתן, וכי לא נשקפת שום סכנה מיוחדת לקיומה. השמאל הריאליסטי חושב, לעומת זאת, שמראות "האביב הערבי" על מסכי הטלוויזיה מפריעים לקריאה נכונה של ההיסטוריה ושל המפה הצבאית־המדינית הגלובלית. מקריאה כזאת עולה שאין למדינה בסדר גודל של ישראל די כוח לתחזק ללא הגבלת זמן את המציאות של אריאל יהודית־ישראלית.

על פי התרחיש הפסימי פחות של השמאל הריאליסטי, ההוראה לפרק את אריאל היהודית תצא מלשכת ראש הממשלה, בעקבות מצוקה קשה שתפקוד את המדינה. המצוקה תהיה תולדה של לחץ כלכלי בינלאומי שיופעל על ישראל ביום מן הימים. על פי התרחיש הפסימי יותר, הלחץ והמצוקה יהיו בעלי אופי אחר.

מצוקה של מדינה לעולם איננה מצוקה של שליטיה אלא רק של המוני אזרחיה. בדרך כלל פגיעתה קשה יותר ככל שמעמדו של האזרח נמוך יותר. כאשר מוכרז חרם כלכלי על מדינה, כגון זה המוטל על איראן, תקוות המחרימים היא שמצוקת ההמונים תגרום להם להפעיל לחץ על השליטים לשנות את מדיניותם או להביא להחלפתם.

השמאל הריאליסטי מבין שכנראה נגזר על אזרחי המדינה להיות במצוקה גדולה לפני שיתרחש השינוי הבלתי נמנע במדיניות של מדינת ישראל כלפי אריאל. לכן, ומתוך אהבת ישראל אמיתית, הוא רואה חובה לאומית לפעול לכך שמצוקה זו תהיה קטנה ככל האפשר. לשם כך הוא משתדל לשמר בדעת הקהל בישראל את ההבנה שמדינה יהודית אינה יכולה להתקיים לאורך ימים עם אריאל ישראלית, ושגם אם יוקם באריאל בית חולים גדול שבו 1,000 מיטות - ליד בית ספר לרפואה של האוניברסיטה המקומית שקרוב לוודאי ייבנה שם בעתיד - הדבר לא יבסס את אריאל היהודית במקומה, אלא רק יהפוך את פירוקה לקשה ויקר הרבה יותר.

הלחץ שיופעל על ישראל, שיהיה כלכלי בלבד רק לפי תרחיש פחות פסימי, יגרום בסופו של דבר לאזרחי ישראל להגיע להבנה הזאת. אולם ככל שהבנה זו תהיה מוכרת ומדוברת יותר - ככל שהיא תימצא על סדר היום הציבורי כעמדה פוליטית ריאליסטית - כך קבלתה על ידי רבים מאזרחי ישראל, עם גבור המצוקה, לא תהיה טראומטית מדי בעבורם.

התרומה הגדולה של השמאל הריאליסטי למדינת ישראל היא ניתוב הפחד הקמאי הזורם במעמקי התת־מודע הישראלי הקולקטיבי לעבר האפיק הנכון; דהיינו, להבנה שהסכנה הקיומית הגדולה ביותר שבפניה ניצבת המדינה היא ההיאחזות העיקשת וחסרת הסיכויים באריאל, ולמסקנה המתחייבת מהבנה זו, שלמען קיומה של ישראל יש לנטוש את העיר הזאת. בזכות פעילותו של השמאל הריאליסטי, ייתכן שאזרחי ישראל יהיו מסוגלים לאמץ את ההבנה הזאת בשלבי המצוקה הראשוניים, אולי לפני שסבלותיהם יהיו ללא נשוא.

אם תרחיש פינוי אריאל בצו ממשלת ישראל לא יתממש, או אז יתברר בדיעבד שהשמאל הריאליסטי לא תרם מאומה למדינה, ושגורלה וגורל אריאל נחרצו בלעדית על ידי מעשיו ומחדליו של הימין הישראלי.