הכל פוליטי

אודה ואבוש: כאשר הצטרפתי למחסום־ווטש הגדרתי את פעילותי כפעילות לזכויות אדם ולא כאקט פוליטי. במהרה נתחוור לי שאין אפשרות להפריד בין השניים, כי הכיבוש וזכויות אדם הם שני מושגים סותרים. אבהיר זאת באמצעות דוגמה מוחשית אחת מבין אלפי המקרים הקיימים.

הכפר עזון־עתמה הוקף בהתנחלויות. משום כך נבנתה מסביבו גדר, וכל תושב שיוצא מן הכפר או נכנס אליו - לעבודה, למשפחה או לבית חולים - צריך לעמוד בתור במחסום. המחסום נסגר ונפתח בשעות מסוימות. לו עמיר פוקס היה אמור לחכות במחסום בכל יציאה שלו ממקום מגוריו ובכל כניסה אליו, והחל משעה מסוימת היה נאלץ להישאר בכלל כלוא, האם זכויות האדם שלו היו נשמרות? הרי הזכויות הבסיסיות שלו אינן נגזלות בגלל התנהגות החייל במחסום בלבד, אלא בגלל המעשה הפוליטי.

הכיבוש וזכויות אדם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי בעצם הכיבוש יש הפרה של זכויות אדם.

כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים/ אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם/ הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים” (ויסלבה שימבורסקה, “ילדי התקופה”, תרגום: רפי וייכרט). ולכן כל ארגוני זכויות האדם הם גם פוליטיים. המעשה הפוליטי של "ארגון זכויות אדם כחולבן" מתבטא בכך שבאשליה של "כיבוש נאור" הוא מכשיר את הכיבוש, שבמהותו סותר זכויות אדם.

ציונה שניר, הרצליה