איפה הכסף לפיד? בכיבוש | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

איפה הכסף לפיד? בכיבוש

איפה הכסף לפיד? בכיבוש

source: 
הארץ Online, מדור דעות
author: 
צבי בראל

 

 האתר האמריקאי costofwar.com נועד לאזרחים עם עצבי ברזל. בין היתר מופיעה בו תצוגה מסמרת שיער של עלויות המלחמות שמנהלת ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, שבה מספרי הדולרים רצים בטירוף כמו בחלונית של משאבת דלק שיצאה משליטה. אי אפשר לעצור את דהירת המספרים, שמצביעים על העלות הבלתי נתפשת של המלחמות הללו - טריליון וארבע מאות ארבעים ושניים מיליארד ועוד כמה דולרים. זוהי תצוגה מהפנטת ומכעיסה במיוחד על רקע העובדה שארה"ב לא קנתה יותר ביטחון לעצמה כתוצאה מן המלחמות הללו. עיראק, שנהפכה לבת חסותה הפוליטית של איראן, הולכת ומתפוררת, ואפגניסטן תהפוך בעוד שנה, כאשר ייצאו ממנה הכוחות האמריקאיים, למדינה בשליטת הטליבאן.



 הפרדוקס הוא שבעוד שאת עלויות המלחמות אפשר לכמת ולהציגן במספרים מאירי עיניים, אין דרך להציג ערך מספרי למושג ביטחון, ולכן אין גם אפשרות להוכיח שככל שמוציאים יותר על ביטחון מקבלים תמורה רבה יותר. אין גם אפשרות להוכיח את ההיפך - שאם מוציאים פחות על ביטחון מקבלים פחות מן הסחורה הזאת. התוצאה היא שלא האיום אלא היכולת הכלכלית היא שמגדירה מהו ביטחון ועל אילו איומים צריך "לוותר".



 מדינות אינן מטילות סנקציות על עצמן, הן נכלאות בסדרי עדיפויות, אבל התוצאה אחת. עיראק ואפגניסטאן "הטילו סנקציות" תקציביות על ארה"ב, שהחליטה בעטיין להגדיר מחדש את אויביה כדי להצדיק את נסיגתה. לעומת ארה"ב, ישראל עדיין טוענת שהיא אינה יכולה לשנות את מפת האיומים בבואה לקבוע את תקציב הביטחון. כולם אויבים ואין על מי "לוותר". ובאמת, האם אפשר שלא להתכונן למלחמה נגד האיום האיראני או להתעלם מסכנת הטילים מלבנון?



 כאן טמונה ההטעיה. כי בעוד שאיראן ולבנון הן שתי הפרות החולבות הקדושות של הביטחון, יש בעדר הפרות הזה כאלה שמזמן הגיע זמנן להישחט. למשל, הסכסוך עם הפלסטינים.



 כמעט בלתי אפשרי לחלץ את עלות הכיבוש מתוך נתוני התקציב. כאילו היה סוד מדינה כמוס. על פי מחקר של מרכז אדווה, מאז האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987 הוציאה הממשלה כ–31 מיליארד דולר רק על מבחר סעיפים שאפשר להגדירם כספית - כמו בניית חומת ההפרדה, ההתנתקות מעזה, פיתוח “כיפת ברזל” או מיגון יישובי עוטף עזה. במשך השנים העריכו מומחים שונים את עלות הכיבוש ב–40 שנותיו הראשונות בכ–50 מיליארד דולר, אחרים מעריכים את הסכום בכפול מכך. נדמה שגם המדינה אינה יודעת בדיוק כמה עולה הכיבוש.



 אבל אין זה משנה. כל עוד נחשב הכיבוש לרכיב הכרחי בתפישת הביטחון של ישראל, כמוהו כאיום האיראני. אין מה לעשות, הוא שם, הוא נצחי, ויעלה כמה שיעלה. העובדה שהכיבוש הוא שיוצר את האיום נעלמה מהתקציב. הסנקציה הכלכלית שהכיבוש מטיל עליה נתפשת בישראל, כמו שהסנקציות הכלכליות נתפשות באיראן: מבחן לכוח עמידה לאומי, ולכך אין מחיר. אחרי שחילחלה כבר ההכרה בכך שההתנחלויות אינן נכס ביטחוני אלא נטל כבד מנשוא, הן הצליחו להמיר את מעמדן מנטל ביטחוני לנכס לאומי, ובכך העניקו לכיבוש לגיטימיות חדשה שמחירה לא יסולא בפז.



 זהו הפז שמונח עכשיו לפתחו של יאיר לפיד, שמחפש את חומר הפלא שיסתום את הבולען הענק שבתקציב. עליו להניח לאגף התקציבים לשאול רק שאלה אחת: כמה נרוויח אם נשתחרר מן הכיבוש? אבל כמה בדיוק. עליו רק להורות על בניית אתר שייקרא costofoccupation.co.il, שבו ירוצו השקלים בקצב מחריד. שם הוא גם ימצא את הפתרון למצבה של ריקי כהן.

  •