נאום הרעב של סאמר אלעיסאווי

לישראלים:

אני סאמר אלעיסאווי השובת רעב לחודש השמיני ברציפות, מאושפז כרגע באחד מביתי החולים שלכם -קפלן. על גופי מכשיר רפואי מחובר לחדר המעקב 24 שעות ביממה. דפיקות הלב שלי הפכו לחלשות ואיטיות והן יכולות לחדול בכל רגע.
וכולם - הרופאים, האחראים, השב״כ, מחכים לרגע בו אעזוב את החיים.
בחרתי לכתוב לכם : אנשי-רוח, משכילים, סופרים, עורכי דין, אנשי-תקשורת ופעילים בחברה האזרחית הישראלית. אני מזמין אתכם לבקרני בבי״ח ולראות אותי כשלד אזוק וקשור למיטה. שלושה סוהרים תשושים מסביבי אשר אוכלים ושותים ליד מיטתי.
הסוהרים עוקבים אחר יסוריי ואיבוד משקלי ההולך ופוחת בהדרגה .מדי פעם מסתכלים בשעוניהם ושואלים: איך לגוף כזה עוד יש מה לשרוד?

ישראלים:
אני מחפש משכיל אחד מבניכם אשר עבר את שלב המשחק בין צללים ומראות. אני רוצה שיביט בפני כשאני מאבד את הכרתי . שימחה את אבק השריפה מעטו, ואת קולות הירי מתודעתו , אז הוא יראה את תווי פני חרוטים עמוק בעיניו. אני אראה אותו והוא יראה אותי, אני אראה כמה הוא מתוח לגבי שאלות העתיד, והוא יראה אותי – רוח רפאים שנשארת לצידו ולא עוזבת.
אולי תתבקש לכתוב עלי סיפור רומנטי. תוכל לעשות זאת כאשר תסיר ממני את התואר האנושי . תעיד עלי כיצור שלא נותר ממנו דבר מלבד שלד.
נושם ונחנק מרעב. מאבד הכרה מפעם לפעם.
ולאחר שתיקתך הקרה, הסיפור שלי יהיה הישג ספרותי או תקשורתי שיתווסף לקורות חייך. כשתלמידיך יגדלו הם יאמינו שהפלסטיני מת מרעב מול חרבו של גלעד הישראלי. תוכל אז לחגוג בריטואל מוות זה את עליונותך התרבותית והמוסרית.
אני סאמר אלעיסאווי , הבחור "הערבוש" לפי מונחי- הצבא שלכם .אותו ירושלמי אשר אסרתם אותו בכלא בלי שום סיבה מוצדקת מלבד שהוא החליט לצאת מירושלים לפאתי ירושלים, .אני אעמוד לדין פעמיים בלי שום סיבה כי צה״ל והשב״כ הם אלה ששולטים במדינה שלכם וכל שאר חלקי החברה הישראלית מתחבאים במבצר השומר על טוהר הזהות- כדי לחמוק מהתפוצצות עצמותיי החשודות.
לא שמעתי ולו מאחד מכם מתערב ומנסה להשתיק את קולו של המוות הגובר כאשר כולכם הפכתם לחופרי קברים , לובשי מדים צבאיים: השופט, הסופר, המשכיל ,אנשי התקשורת, הסוחר, האקדימאי, המשורר.
ואיני מסוגל להאמין שחברה שלמה הפכה לסוהרים של מותי וחיי, למגינים על המתנחלים הרודפים את חלומותיי ועציי.

ישראלים:
אני אמות מסופק. .לא אסכים שיגרשו אותי מאדמתי וממולדתי .לא אסכים שישפטו אותי אותם שופטים ע״פ החלטתתם ושלטונם השרירותי .
גם אם נכנסתם בחג הפסח לאדמתי ולביתי וחרבתם אותה בשם אל מעת עתיקה. לא תכנסו לרוחי המסרבת להכנע. היא כבר נרפאה, צוהלת ושמחה בזמן הזה שחסר לכם. אולי עכשיו תבינו שתודעת חירות חזקה מתודעת מוות.
אל תקשיבו לגנרלים האלו ולמיתוסים המאובקים, שכן המובסים לא יוותרו בתבוסתם והמנצח לא יוותר בניצחונו. ההיסטוריה אינה נמדדת רק בקרבות, טבח ובתי כלא, אלא בהושטת יד לשלום לעצמכם ולאחר.

ישראלים:
אני סאמר אלעיסאווי .הקשיבו לקולי אשר הוא קול הזמן הנותר לי ולכם .
שחררו עצמכם מרדיפת עוצמה חמדנית .אל תשכחו את אשר כלאתם בכלא ובמחנות ובין דלתות הברזל אשר כולאים את תודעתכם.
אני לא מחכה לסוהר שישחרר אותי , אני מחכה לזה שישחרר אותכם מזכרוני.