הקנסות נגבים בהרשעות בכל סוגי התיקים שנדונים בשני בתי המשפט הצבאיים “עופר” (יהודה) ו”סאלם” (שומרון): תעבורה, פלילי, שהייה בלתי חוקית, הפרות סדר ופעילות חבלנית עוינת. בדו”ח פעילות שנתי של בתי המשפט הצבאיים לשנת 2011, שהגיע לידי “הארץ”, לא מצוינת עם זאת התפלגות הקנסות לפי סוג התיקים.

הדו”ח מראה ירידה עקבית במספר כתבי האישום שהוגשו והסתיימו בתיקים שמוגדרים פעילות חבלנית עוינת: 1,123 שהוגשו ו-1,204 שהסתיימו ב-2011, לעומת 2,898 ו-2,648 ב-2007. לעומת זאת, מאז 2007 עולה בהתמדה מספר תיקי התעבורה, ותוך חמש שנים הוא כמעט הוכפל: 2,605 שהוגשו ו-2,069 שהסתיימו ב-2007 מול 4,904 שהוגשו ו-4,183 שהסתיימו ב-2011. 1,232 מהמשפטים שהסתיימו ב-2011 היו למי שנאשמו בשהייה בלתי חוקית (ירידה של 37.5% לעומת 2010 - ובה 1,973 תיקי שב”ח); 702 היו תיקים פליליים, 697 - מה שמוגדר הפרות סדר.

בקשת “הארץ” מדובר צה”ל ומדובר לשכת מתאם הפעולות בשטחים לדעת היכן מופקדים סכומי הכסף, מהו יעדם ומהו חלקם של תיקי התעבורה מהסכום הכולל של הקנסות, נענתה רק חלקית. 5 ימים לאחר הגשת השאילתה, מסר דובר צה”ל כי הוא אינו מעוניין לענות. דובר המתפ”ש ענה שהקנסות במשפטי תעבורה “מופקדים בחשבונות הבנק של המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון. הכספים המתקבלים מוצאים בהתאם לדין ולתחיקת הביטחון לטובת האזור, לרבות תשתיות כבישים, תאורה בצמתים, אתרי סילוק פסולת, מתקני טיהור ונושאים סביבתיים אחרים, שיפור תשתיות לטובת האוכלוסייה הפלסטינית ועוד”.

לאחר שנשאל שוב לגבי הסכום המדויק, דובר המתפ”ש ענה ש”הרוב המוחלט של הקנסות הם בענייני תעבורה. גם אם ישנם קנסות אחרים, האחוז שלהם זניח (לעומת הקנסות הקשורים לתעבורה) וכמובן שהכסף שמגיע מהם מושקע לטובת האזור”. מכיוון שהקנסות המוטלים על מורשעים בעבירות ביטחוניות גבוהים מקנסות התעבורה, עורכי דין ואסירים לשעבר שנשאלו אינם משוכנעים שמדובר בסכום “זניח”.

במערכת המשפט הצבאית בגדה המערבית קנסות הם חלק בלתי נפרד ואוטומטי מהענישה של מורשעים פלסטינים ותוספת למאסר – שלא כמו במערכת המשפט הפלילי בישראל, שבה הטלת קנסות היא מקרית. ישנם מורשעים שאינם יכולים לממן את תשלום הקנסות, ובמקומם שוהים תקופה ארוכה יותר במאסר (בדרך כלל, 1,000 שקלים שווים חודש מאסר).  

הרשות הפלסטינית אמורה עקרונית להחזיר לאסירים ביטחוניים את הקנסות ששילמו לבית המשפט הצבאי, אבל בשל מצוקתה הכלכלית היא מפגרת בתשלום. פעיל פלסטיני שהיה אסיר אומר שסרבנות תשלום של קנסות, כטקטיקה פוליטית וכתוצאה מהחלטה פוליטית קולקטיבית (ולא אישית), לא מיושמת ואף לא נדונה ברצינות בקרב הארגונים ועורכי הדין שמייצגים עצירים. מורשעים פלסטינים (בתיקים ביטחוניים) אף מבקשים לפעמים מעורכי דינם לקנות עוד כמה ימים – כלומר להעלות את סכום הקנס ולהפחית את מספר ימי המאסר.