המאחז הפלסטיני || של מי הביטחון ושל מי הקרקעות | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

המאחז הפלסטיני || של מי הביטחון ושל מי הקרקעות

המאחז הפלסטיני || של מי הביטחון ושל מי הקרקעות

source: 
הארץ Online
author: 
אייל גרוס

 

פינוי המאחז שהוקם בשטח E1 חושף את בעייתיות משטר הקרקעות בשטחים: טענת צה"ל שהמאחז אינו חוקי קורסת כנגד אי החוקיות שבנישול הקרקעות

במסגרת העתירה נגד צו פינוי שהוצא למאחז הפלסטיני באזור E1, נתן שופט בג"ץ ניל הנדל צו ארעי שאסר על פינוי או הריסת אוהלים שנבנו על ידי הפלסטינים באדמת א-טור, "אלא אם יתקיים צורך ביטחוני דחוף". בשעת לילה במוצאי שבת הוגשה מטעם המדינה הודעה לבית המשפט בה נמסר שמתוכנן פינוי הנדרש מטעמים של "צורך ביטחוני דחוף ומניעת פגיעה חמורה בסדר הציבורי". המדינה טענה כי הישארות הפלסטינים בשטח יוצרת מוקדי חיכוך בעייתיים, שכן על פי ניסיון העבר קיים צפי שפעילי ימין ופעילי שמאל יגיעו למקום, ושהאירועים צפויים להיות מלווים בהפרות סדר קשות ונרחבות וכן באלימות.

לצד טענות אלו על "חשש ממשי לפגיעה בסדר הציבורי"צורפה להודעה חוות דעת סודית במעטפה סגורה, לעיונו של בית המשפט, שבה נטען כי מה שנכתב בה מצביע על צורך ביטחוני דחוף בפינוי השטח. בהיעדר ידיעה לגבי תוכן המעטפה, אין לדעת מה הם הנימוקים הנוספים שניתנו לקיומו של "צורך ביטחוני דחוף". אפשר, עם זאת, לתהות אם לנוכח אופיו של המאחז אכן נוצר במוצאי שבת "צורך ביטחוני דחוף" שלא יכול היה לחכות עד לדיון נוסף בפני בג"ץ ואם הטענות על חשש לפגיעה סדר הציבורי (ולא עלצורך מבצעי או לחימתי חיוני שנוצר), מבוססות בצורה שעולה לכדי "צורך ביטחוני דחוף" שנוצר בין שישי לשבת ושלא יכול היה לחכות עד לבוקר יום ראשון.

הפרשה חושפת את הבעייתיות של משטר הקרקעות בשטחים. בהודעה שהגישה המדינה נטען שרוב האוהלים הוקמו באדמות מדינה מוכרזות, ומיעוטם בקרקע שאינה אדמות מדינה. מנגד במסגרת העתירה לבג"ץ נטען שמדובר באדמות פרטיות. מחלוקת עובדתית זו עוד צריכה בירור, אך יש לזכור כי גם קרקעות שהוכרזו כקרקעות מדינה בשטחים הם לעתים קרובות קרקעות שהיו בעיבוד ושימוש פרטי של פלסטינים, והוכרזו כאדמות מדינה בשלל דרכים משפטיות בעייתיות. יתרה מכך, קרקעות מדינה בשטחים כבושים אמורות לשמש את אוכלוסיית השטח הכבוש, והמדינה הכובשת מחזיקה בהם בנאמנות: אסור לה ליישב בהם את אזרחיה שלה. בפועל, ישראל משתמשת לרוב בקרקעות המדינה לטובת המתנחלים. על פי דו"חות של ארגון "במקום" ושל המשרד לתיאום הומניטרי של האו"ם, ישראל מתעלמת מהצרכים התכנונים של האוכלוסייה הפלסטינית: מדיניות המינהל האזרחיinfo-icon מקשה מאוד על הפלסטינים לקבל היתרי בנייה ותוכניות המתאר שהוכנו על ידו אינן מתאימות לצרכי האוכלוסייה הפלסטינית.

לכן טענת צה"ל שהמאחז הפלסטיני אינו חוקי, ושמדובר בפלישה לאדמות מדינה, קורסת כנגד אי-החוקיות הרחבה יותר של המצב שבו נמנעת מהאוכלוסייה הפלסטינית האפשרות להשתמש בקרקעות המיועדות לה, בשל הכרזתן כאדמות מדינה ובשל מדיניות התכנון המפלה, ובה מנושלת אוכלוסייה זו לטובת ההתנחלויות שאינן חוקיות, על פי המשפט הבינלאומי. ישראל היא זו שפלשה לקרקעות פלסטיניות, ולא ההפך.

הפלסטינים שהקימו את המאחז נתנו לו את השם "באב אל-שמס", כשם ספרו של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, ספר שמאגד יחדיו מאות סיפורים של פלסטינים שנעקרו מאדמותיהם ב-1948. הסתכלות נקודתית על השאלה אם היה "צורך ביטחוני דחוף" במוצאי שבת, כאשר שאלת הביטחון מנוסחת רק מהזווית הישראלית, וההתעלמות מהשאלה למי באמת שייכות קרקעות המדינה ומהאפליה התכנונית, עלולות להחמיץ את התמונה הגדולה יותר: בתמונה זו אי-החוקיות האמיתית היא זו של מדיניות הקרקעות של משטר הכיבוש, ולא זו של מקימי המאחז. כאשר מקימי המאחז כתבו "אנו, בני ובנות פלסטין, מודיעים על הקמתו של הכפר באב אל-שמס. אנו העם, ללא היתרים מהכיבוש, ללא רשות מאף אחד, יושבים כאן היום כי אדמה זו היא אדמתנו והזכות לשבת בה היא זכותנו" - הם לקחו מחדש את הזכות שלהם לקרקעות, בפעולה שנאמנה יותר לשלטון החוק המהותי ולמשפט הבינלאומי מאשר הפעולות שעושה ישראל בקרקעות.

פינוי אנשי המאחז "באב אל-שמס", שלשום בלילה צילום: אוליבייה פיטוסי.