המאחז הפלסטיני || של מי הביטחון ושל מי הקרקעות

לצד טענות אלו על "חשש ממשי לפגיעה בסדר הציבורי"צורפה להודעה חוות דעת סודית במעטפה סגורה, לעיונו של בית המשפט, שבה נטען כי מה שנכתב בה מצביע על צורך ביטחוני דחוף בפינוי השטח. בהיעדר ידיעה לגבי תוכן המעטפה, אין לדעת מה הם הנימוקים הנוספים שניתנו לקיומו של "צורך ביטחוני דחוף". אפשר, עם זאת, לתהות אם לנוכח אופיו של המאחז אכן נוצר במוצאי שבת "צורך ביטחוני דחוף" שלא יכול היה לחכות עד לדיון נוסף בפני בג"ץ ואם הטענות על חשש לפגיעה סדר הציבורי (ולא עלצורך מבצעי או לחימתי חיוני שנוצר), מבוססות בצורה שעולה לכדי "צורך ביטחוני דחוף" שנוצר בין שישי לשבת ושלא יכול היה לחכות עד לבוקר יום ראשון.

הפרשה חושפת את הבעייתיות של משטר הקרקעות בשטחים. בהודעה שהגישה המדינה נטען שרוב האוהלים הוקמו באדמות מדינה מוכרזות, ומיעוטם בקרקע שאינה אדמות מדינה. מנגד במסגרת העתירה לבג"ץ נטען שמדובר באדמות פרטיות. מחלוקת עובדתית זו עוד צריכה בירור, אך יש לזכור כי גם קרקעות שהוכרזו כקרקעות מדינה בשטחים הם לעתים קרובות קרקעות שהיו בעיבוד ושימוש פרטי של פלסטינים, והוכרזו כאדמות מדינה בשלל דרכים משפטיות בעייתיות. יתרה מכך, קרקעות מדינה בשטחים כבושים אמורות לשמש את אוכלוסיית השטח הכבוש, והמדינה הכובשת מחזיקה בהם בנאמנות: אסור לה ליישב בהם את אזרחיה שלה. בפועל, ישראל משתמשת לרוב בקרקעות המדינה לטובת המתנחלים. על פי דו"חות של ארגון "במקום" ושל המשרד לתיאום הומניטרי של האו"ם, ישראל מתעלמת מהצרכים התכנונים של האוכלוסייה הפלסטינית: מדיניות המינהל האזרחי מקשה מאוד על הפלסטינים לקבל היתרי בנייה ותוכניות המתאר שהוכנו על ידו אינן מתאימות לצרכי האוכלוסייה הפלסטינית.

לכן טענת צה"ל שהמאחז הפלסטיני אינו חוקי, ושמדובר בפלישה לאדמות מדינה, קורסת כנגד אי-החוקיות הרחבה יותר של המצב שבו נמנעת מהאוכלוסייה הפלסטינית האפשרות להשתמש בקרקעות המיועדות לה, בשל הכרזתן כאדמות מדינה ובשל מדיניות התכנון המפלה, ובה מנושלת אוכלוסייה זו לטובת ההתנחלויות שאינן חוקיות, על פי המשפט הבינלאומי. ישראל היא זו שפלשה לקרקעות פלסטיניות, ולא ההפך.

הפלסטינים שהקימו את המאחז נתנו לו את השם "באב אל-שמס", כשם ספרו של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, ספר שמאגד יחדיו מאות סיפורים של פלסטינים שנעקרו מאדמותיהם ב-1948. הסתכלות נקודתית על השאלה אם היה "צורך ביטחוני דחוף" במוצאי שבת, כאשר שאלת הביטחון מנוסחת רק מהזווית הישראלית, וההתעלמות מהשאלה למי באמת שייכות קרקעות המדינה ומהאפליה התכנונית, עלולות להחמיץ את התמונה הגדולה יותר: בתמונה זו אי-החוקיות האמיתית היא זו של מדיניות הקרקעות של משטר הכיבוש, ולא זו של מקימי המאחז. כאשר מקימי המאחז כתבו "אנו, בני ובנות פלסטין, מודיעים על הקמתו של הכפר באב אל-שמס. אנו העם, ללא היתרים מהכיבוש, ללא רשות מאף אחד, יושבים כאן היום כי אדמה זו היא אדמתנו והזכות לשבת בה היא זכותנו" - הם לקחו מחדש את הזכות שלהם לקרקעות, בפעולה שנאמנה יותר לשלטון החוק המהותי ולמשפט הבינלאומי מאשר הפעולות שעושה ישראל בקרקעות.