הגבלות על תנועה | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

הגבלות על תנועה

הגבלות על תנועה

source: 
אתר "בצלם", מרכז המידע הישראלי לזכויות אדם בשטחים

 

הקלות בהגבלות על תנועת פלסטינים בגדה בשנת 2012

 

קטע הכביש המחבר בין עין יברוד לכביש 60 שנפתח לתנועת פלסטינים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 7.5.12.

קטע הכביש המחבר בין עין יברוד לכביש 60 שנפתח לתנועת פלסטינים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 7.5.12. 

בשנת 2012 הסירו הצבא והמנהל האזרחי מספר הגבלות על תנועה באזורים שונים בגדה המערבית. במהלך האינתיפאדה השנייה הציב הצבא בתוך שטח הגדה המערבית עשרות מחסומים ומאות חסימות פיזיות - ערימות עפר, קוביות בטון ותעלות. בנוסף, החלה ישראל לבנות את גדר ההפרדה. הגבלות אלה היו חסרות תקדים בתולדות הכיבוש הישראלי בכל הנוגע להיקפן, למשכן ולחומרת הפגיעה בשגרת חייהם של תושבי הגדה הפלסטינים. בשנים האחרונות נוקטת ישראל במדיניות של הקלה בהגבלות. "הקלות" אלה מהוות חלק ממגמת הצבא בשנים האחרונות, לצמצם את הגבלות התנועה המוטלות על פלסטינים בתוך הגדה המערבית ואכן, כיום יכולים פלסטינים לנסוע באופן יחסית חופשי בתוך שטח הגדה.

אולם, הצבא עדיין רואה בחופש התנועה של הפלסטינים פריבילגיה ולא זכות. כך, במסגרת מדיניות ההקלות נפתחו לתנועה מחסומים רבים, אך התשתית של חלק מהמחסומים הושארה במקום, באופן שמאפשר להפעילם בהתראה קצרה. בנוסף למחסומים אלה, המאוישים באופן מזדמן, מוצבים עדיין ברחבי הגדה כ-16 מחסומים המאוישים בקביעות, זאת בנוסף ל-16 המחסומים המגבילים תנועת פלסטינים במרכז העיר חברון. כמו כן קיימות עדיין מאות חסימות פיזיות ובנוסף מפעם לפעם מפעיל הצבא מחסומי פתע בנקודות שבהן לא קיימת תשתית פיזית של מחסום. ההפעלה האקראית של מחסומים ברחבי הגדה יוצרת מצב שבו אדם המעוניין לנוע בין יישובים בגדה אינו יכול לדעת מראש היכן ייתקל במחסום וכמה זמן תיארך הנסיעה. בנוסף, ישראל חוסמת בפני פלסטינים, למעט בעלי היתרים מיוחדים, את המעבר לאזורים מסוימים בגדה המערבית כמו מזרח ירושלים והשטחים שנותרו ממערב לגדר ההפרדה, ומגבילה מאוד את הגישה למקומות נוספים כמו מרכז העיר חברון.

למקרא לכל המפות הקליקו כאן.

הסרת ההגבלות על הגישה לבקעת הירדן, אוקטובר 2012

ב-15.10.12 פרסמה האגודה לזכויות האזרח כי בתחילת החודש (3.10.2012) החליט הצבא על ביטול הגבלות התנועה בין בקעת הירדן לשאר חלקי הגדה המערבית.

ההגבלות על חופש התנועה בבקעה הוטלו בסוף שנות התשעים והוחמרו מאוד בשנת 2005, כשישראל החלה ליישם מדיניות שנועדה לנתק את האזור משאר הגדה המערבית ולהגביל את יכולתם של פלסטינים לשהות בו. במשך מספר שנים התירה ישראל רק לפלסטינים הרשומים בתעודות הזהות שלהם כתושבי הבקעה או כאלה שיש בבעלותם אדמות בה או המועסקים בבקעה להיכנס אליה. בשנים האחרונות הקלה ישראל בהדרגה את ההגבלות, ומהודעת הצבא לאגודה לזכויות האזרח עולה כי כעת הוחלט להסירן לחלוטין.

ההגבלות יושמו בעיקר באמצעות שני מחסומים: חמרא ותיאסיר. מבדיקת בצלם עולה כי ההנחיות להסרת ההגבלות יושמו במחסום חמרא כבר בחודש אוקטובר, וכי במחסום תיאסיר החלו החיילים ליישמן רק בחודש דצמבר 2012. בנוסף, נוסעי מכוניות העוברות במחסום חמרא נדרשים עדיין לרדת מכלי-הרכב ולעבור בדיקה גופנית במחסום. 

הכניסה הצפונית ליריחו, נפתחה בחודש יולי 2012

בחודש יולי 2012, לרגל הרמדאן, הסיר הצבא קוביות בטון שהציב בתחילת האינתיפאדה השנייה מצפון ליריחו. חסימה זו מנעה במשך 12 שנים את השימוש בכניסה הצפונית ליריחו וכפתה על תושבי מרכז וצפון הגדה שרצו להגיע ליריחו ועל תושבי יריחו שרצו לנסוע צפונה להיכנס או לצאת דרך הכניסה הדרומית לעיר, דבר שהאריך את הדרך בכ-15 ק"מ.  (מקרא למפה)

כביש סלפית אריאל, נפתח באופן חלקי בחודש אפריל 2012

קטע הכביש שמתחיל סמוך לכניסה המערבית להתנחלות אריאל עד לכניסה הצפונית לעיר סלפית שאורכו כ- 1.7 ק"מ, נסגר לתנועת פלסטינים בשנת 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה, ונחסם משני צדדיו באמצעות קוביות בטון וערימות עפר. הכביש מקשר בין עיר המחוז סלפית לבין הכפרים שמצפון לה, שתושביהם נאלצו לנסוע בדרך עוקפת ארוכה. בחודש ספטמבר 2011 הסיר המינהל האזרחיinfo-icon את החסימות משני צידי הכביש בתיאום עם המת"ק הפלסטיני ופתח אותו לתנועה חלקית של אוטובוסים ומוניות שנרשמו מראש ואך ורק בין השעות 06:00 ל-22:00 וכן לתנועת אמבולנסים. באפריל 2012 הורחבו ההקלות וכיום מורשים לעבור בכביש, ללא הרשמה, כלי-רכב של תחבורה ציבורית, אמבולנסים, מכבי אש ומכוניות של מועצת סלפית והמת"ק הפלסטיני. המנהל האזרחי ציין כי בכוונתו לפתוח את הכביש לתנועה מלאה בשלב מאוחר יותר.(מקרא למפה)

 

קטע מכביש שכם הישן (כביש 466, המחבר את אל-ג'לזון לרמאללה), מבית אל עד אל-ג'לזון, נפתח בחודש אפריל 2012

ביום שני ה-31.4.12 נפתח לתנועת פלסטינים חלקו הצפוני של כביש 466, באורך כשני קילומטרים. קטע כביש זה עובר בצמוד לגדר המערבית של ההתנחלות בית אל. חלקו הדרומי של הכביש, באורך כ-800 מטרים, נפתח לתנועת פלסטינים לפני כשנה. הקטע הדרומי מתחיל בצפון אל-בירה (ליד בית המלון 'סיטי אין') ומגיע עד למרחק של כ-30 מטר מהכניסה הישנה, הדרום-מערבית להתנחלות בית אל. כעת הכביש כולו פתוח לתנועת פלסטינים. הכביש, שאורכו 2.5 ק"מ, נחסם לתנועת פלסטינים עם תחילת האינתיפאדה השנייה. כביש זה משרת את תושבי הכפרים שממזרח לרמאללה וכן את תושבי עין סיניא, ג'יפנא ומ"פ אל-ג'לזון המונים כ-10,000 נפש וסגירתו אילצה אותם לנסוע בדרך עוקפת שארכה לפחות חמישה ק"מ במקום 2.5 בכביש 466. (מקרא למפה)

 

כביש זוואתא- איג'ניסיניא, שאורכו 2 ק"מ, נפתח בחודש מארס 2012

הכביש המחבר בין שני הכפרים, ובין תושבי זוואתא לאדמותיהם החקלאיות, נסגר לתנועה באמצעות חסימת עפר בתחילת האינתיפאדה השנייה. הצבא נימק את סגירת הכביש בטענה שהוא נועד לשמש לצרכים צבאיים בלבד, כדי לקשר בין המחנה הצבאי שעל הר עיבל, מצפון לשכם, לבין ההתנחלות שבי שומרון. זאת על אף שמדובר בכביש ישן ששירת את תושבי שני הכפרים. סגירת הכביש אילצה את התושבים לנסוע לאג'ניסיניא (כפר קטן המונה כ-500 נפש מצפון מערב שכם) דרך הכפר עסירה א-שמאלייה, דרך עוקפת שאורכה שמונה ק"מ.

בתחילת שנת 1998 החלה עמותה פלסטינית בשם "אל-אופוק" להקים פרויקט מגורים למורים משכם, ובו 200 יחידות דיור, על אדמות זוואתא שמצפון לכפר. הפרויקט אמור היה להסתיים בשנת 2003 אולם בעקבות סגירת הכביש בשנת 2000 הוקפאה הבנייה. כיום, לאחר הפתיחה, הכביש זקוק לשיפוץ נרחב כדי לאפשר מעבר כלי-רכב, ובעיקר משאיות הנחוצות לצורך חידוש העבודות בפרויקט המגורים. (מקרא למפה)

 

הכניסה הראשית לבית דג'ן (כביש 557), נפתחה בחודש מארס 2012

הכביש המוביל ממחסום חווארה להתנחלויות איתמר ואלון מורה, הידוע בכינוי "ציר מדיסון", נסגר לתנועת פלסטינים מאז תחילת האינתיפאדה. חסימת הכביש נועדה, ככל הנראה, לייעד אותו בלעדית לשימוש המתנחלים ואורחיהם. על הפלסטינים נאסר אף לחצות את הכביש ברכב.

איסור הנסיעה בודד למעלה מ-14,000 תושבים מהכפרים בית פוריכ ובית דג'ן, ואילץ אותם לעבור במחסומי העיר שכם בכל נסיעה לשאר הכפרים הנמצאים ממערב לכביש 557. בכל נסיעה למרכז הגדה או לדרומה נאלצו התושבים לחצות ברגל את כביש 557, לעבור במחסום בית פוריכ בכניסה לשכם ולאחר-מכן לעבור במחסום חווארה (שנפתח למעבר פלסטינים ביוני, 2009) בצאתם משכם לכיוון דרום, או לחילופין לנסוע בדרך עוקפת ארוכה העוברת דרך גוש הכפרים הסמוך סאלם, דיר אל-חטב ועזמוט. החל מה-10.2.11 התיר הצבא מעבר של כלי-רכב פלסטיניים במחסום בית פוריכ, מה שהקל על הגישה לעיר שכם ולכפרים שממערב לכביש. בתאריך 20.3.2012 נפתחו לתנועה פלסטינית שני קטעים מהכביש: מהכניסה לבית דג'ן ועד למחסום בית פוריכ וכן ממחסום חווארה ועד למחסום עוורתא, דבר שהקל במידה מסוימת על התנועה הפלסטינית, אולם שני קטעים אחרים של הכביש, מהכניסה לבית דג'ן ועד להתנחלות אלון מורה, וממחסום עוורתא עד למחסום בית פוריכ, עדיין סגורים לתנועת פלסטינים. (מקרא למפה)

 

כביש שופה טול-כרם (5615), נפתח בחודש מארס 2012

בכפר שופה שבמחוז טול-כרם גרים כ-2,000 אנשים. הכפר מורכב משני חלקים – האזור הדרום-מזרחי והאזור הצפון-מערבי, הנקרא עיזבת-שופה. בין שני החלקים מקשר כביש קצר (כביש 5615), אותו חוצה כביש הכניסה להתנחלות אבני חפץ. כביש זה שימש כדרך הראשית משופה לטול-כרם.

בשנת 2001, עם תחילת האינתיפאדה השנייה, הציב הצבא ארבע חסימות, בכל היציאות מהכפר שופא: 1) ביציאה משופה לכיוון עזבת שופה (כביש 5615), 2) בכניסה לעיזבת שופה 3) ביציאה משופה לכביש הראשי שמספרו 557 ו-4) ביציאה הצפון מזרחית של שופה המובילה לאדמות חקלאיות של תושבי שופה ולכפר א-לאבד. בכך כותר הכפר לחלוטין ולא התאפשרה שום יציאה ממנו ברכב. החסימות אף חצצו בין בני אותן משפחות הגרות בשני חלקי הכפר. כדי להגיע לאדמותיהם החקלאיות ולעיר המחוז טול-כרם, שבה עובדים רוב התושבים ובה הם מקבלים שירותי בריאות חינוך ומסחר, נאלצו התושבים בחלקו הדרום-מזרחי של הכפר להסיר באופן פיראטי את החסימה על דרך העפר המובילה לכפר א-לאבד. לאחר שהתושבים הסירו חסימה זו מספר פעמים, והצבא הקים אותה מחדש, ויתר הצבא לבסוף באמצע העשור הקודם והותיר דרך עפר זו פתוחה. כך יכלו תושבי הכפר להגיע לעיר המחוז בדרך עוקפת ארוכה, דרך כפר א-לאבד ומחסום ענבתא. בשנת 2006 הסיר הצבא את החסימה ביציאה לכביש 557 והחליף אותה בשער ברזל שנותר פתוח לתנועה, אולם תושבי הכפר עדיין לא יכלו לנסוע בכביש זה מערבה לטול-כרם, שכן מוצב עליו מחסום אל-כפריאת, שבו פלסטינים אינם מורשים לעבור כלל.

בשנת 2010 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בדרישה להסרת החסימות הנותרות. בחודש פברואר 2012 ניתן פסק הדין של בג"ץ, שקיבל את הצעת הצבא להתיר רק למספר מצומצם של כלי רכב, על-פי רשימה, לעבור במחסום אל-כפריאת וכך להגיע לטול-כרם דרך כביש 557, מבלי לפתוח את החסימות על כביש 5615. אולם, פסק דין זה מעולם לא יצא אל הפועל, וב-28.3.12, זמן קצר לאחר שניתן, הסיר הצבא מיוזמתו וללא הודעה מוקדמת את שתי החסימות על כביש 5615 שחצצו בין שופה לעיזבת שופה ומנעו את הנסיעה בכביש זה משופה לטול-כרם.(מקרא למפה)

 

השער במחסום א-טור/מכשול שומרונים נפתח בחודש מארס 2012

השער, שחצץ בין הר גריזים לשכם, הוצב על הכביש המחבר בין היישוב השומרוני קריית לוזה (המונה כ-700 נפש) לבין העיר שכם. עם תחילת האינתיפאדה השנייה הוצב במקום שער שנועד למנוע מפלסטינים גישה להתנחלות הר ברכה. הכביש המשיך לשמש את בני העדה השומרונית, שהורשו לעבור בו בכל שעות היממה, וכן 13 משפחות פלסטיניות הגרות גם הן בקריית לוזה, ואשר הורשו לעבור בו בין השעות שש בבוקר ועשר בלילה.

פתיחת השער מאפשרת לתושבי שכם להגיע לשכונת השומרונים לצורכי עבודה ולכל צורך אחר, מה שנמנע מהם מאז תחילת האינתיפאדה. עם זאת, פלסטינים נמנעים גם כיום משימוש בשאר הכביש כיוון שהם חוששים לעבור ליד ההתנחלות הר ברכה.  (מקרא למפה)

קטע כביש המחבר בין עין יברוד לכביש 60 (כביש 449), נפתח בחודש ינואר 2012 

בחודש ינואר 2012 נפתח לתנועת פלסטינים קטע הכביש שאורכו כ-100 מטר, המקשר בין יישובים פלסטיניים במחוז רמאללה השוכנים ממזרח וממערב לכביש 60. קטע כביש זה נסגר בתחילת האינתיפאדה השנייה, ומאז נפתח לתנועת פלסטינים מספר פעמים ונסגר מחדש בעקבות כמה מקרים של יידוי אבנים וירי על מתנחלים.

הכביש משרת כ-38,000 תושבים ב-13 כפרים באזור זה וכן את תושבי העיר רמאללה עצמה. הוא מאפשר לתושבי היישובים שממערב לו לנסוע לצפון הגדה, לבקעת הידן וליריחו, ולתושבי הכפרים שממזרח לו להגיע לעיר המחוז רמאללה. היישובים שהושפעו ישירות מסגירת הכביש הם: דורא אל-קרע, רמון, אל-מזרעה א-שרקייה, עין יברוד, דיר ג'ריר, כפר מאלכ, סילוואד, מ"פ סילוואד, טייבה, בורקה, יברוד, ביתין, דיר דובוואן. (מקרא למפה)

כמו כן הכביש הוא דרך הגישה היחידה של תושבי עין יברוד וסילוואד אל כ-10,000 דונם של אדמות חקלאיות שבבעלותם המשתרעות בצדו המזרחי של כביש 60. בצמוד לקרקעות אלה הוקמה ההתנחלות עפרה (שנבנתה בחלקה על אדמות סילוואד ועין יברוד). למרות שהכביש נפתח לתנועה, חקלאים פלסטינים עדיין אינם מורשים להגיע לאדמות שלהם בלי תיאום עם המנהל האזרחי, המנהל רשימה שמית של בעלי הקרקע, ומאפשר את הגעתם רק בעונת המסיק ובעונת החריש.