פניית הפרסה של שופט בית הדין הצבאי

השופט הצבאי אמיר דהאן הרשיע את הנאשם, אבל משחלפו כעשר דקות ביטל את החלטתו-שלו והודיע שאינו מקבל את הודאת הנאשם כראיה. גם הוותיקות בפעילות מחסום ווטש, שמשקיפות על דיוני בית המשפט הצבאי בעופר, לא זוכרות דבר כזה.

את ההכרעה הסופית אמור דהאן לתת ביום חמישי הקרוב. בינתיים נכנס מאלכ, בן 21 מבית אומר (שמצפון לחברון), לחודש התשיעי שלו במעצר.

מה גרם לשופט הצבאי לשנות את דעתו ולבטל את עסקת הטיעון שאליה הגיעו ההגנה והתביעה? לדעת משקיפות מחסום ווטש, היו מספיק סימנים מוקדמים לקפקאיות שבהעמדתו לדין של מאלכ. לדעת עורך הדין, חאלד אל-אערג', החלטת השופט לבטל את החלטתו שלו, מרעישה ככל שתהיה, עלולה להוסיף למרשו ימי מעצר.

מאלכ נעצר ב-29 בפברואר 2012. ב-11 במארס הוגש נגדו כתב אישום המפרט שתי עבירות. הראשונה מנוסחת במעומעם, כמקובל בהרבה אישומים: "בשנת 2010 או במועד הסמוך לכך... (כלומר: מתישהו ב-2010 או מתישהו לפני 2010 או מתישהו אחרי 2010 ע"ה) יידה הנאשם אבנים... בשלוש הזדמנויות שונות, לעבר ג'יפים צבאיים ואוטובוסים אזרחיים".

האישום השני מנסה לדייק: "הנאשם הנ"ל, באזור, ביום ,26.12.11 או במועד הסמוך לכך, זרק חפץ, לרבות אבן", מתוך כלי רכב לעבר ניידת משטרה שבאה מהכיוון הנגדי, "זאת כאשר הנאשם נוהג ברכב הסובארו... האבנים אותם יידו הנאשם ויוסף (נאשם שני) פגעו בניידת המשטרה ולאחר שנחתו על הכביש, מתחת לניידת הנוסעת, המשיכו האבנים לשבש את נסיעת הניידת ולהכות בה".

הנאשם נהג ברכב? הסניגור אומר שזאת טעות טכנית, כי נאשם שלישי בתיק כבר הודה שהוא שנהג. לדעת פעילות מחסום ווטש, טעות טכנית זו מצביעה על רשלנות טיפוסית, אי אכפתיות אופיינית, בדרך שבה התביעה הצבאית מכינה כתבי אישום. "הוא נהג ברכב? זה אבסורדי בערך כמו להגיד שהוא מפעיל מאיץ חלקיקים", נכתב בדו"ח שלהן.

האביב הגיע וכתב האישום הוקרא ב-4 באפריל. פעילת מחסום ווטש, חיה אופק, התערבה ואמרה לשופט, לפי הפרוטוקול: "אני מכירה את המשפחה וגם את הנאשם מגיל צעיר. הנאשם סובל מבעיה ולא מבין את כל שמתרחש. הוא סובל ככל הנראה מפיגור".

גם הדוד של הנאשם אמר: "הבעיה הרפואית של מאלכ (כזו) שקשה להבין את מה שהוא מדבר, קשה לו לשמוע את מה שמדברים אתו. קשה להבין גם את דבריו. הוא לא מבין מה מדברים אתו. הוא למד שנתיים בבית ספר. גם אבא שלו מצבו דומה. הבעיה הזאת היא מאז שהוא קטן. למיטב הבנתי זה גם סוג של בעיה נפשית". כל זה לא מנע מחוקריו במשטרה להשיג הודאה ומהתובעת הצבאית, סרן מזי מקונן, להסתמך על ההודאה כשניסחה את כתב האישום.

בעקבות התערבות אופק והדוד, השופטת רס"ן אתי ארד הורתה להביא את הבעיה לידיעת הפסיכיאטר המחוזי. אחר כך נקבעו שלוש בדיקות רפואיות שונות למאלכ. בסופן, אמר ל"הארץ" עורך הדין אל-אערג', נקבע שמאלכ אכן סובל מפיגור אבל כשיר לעמוד למשפט. "לכן מבחינה משפטית לא יכולתי לבקש ביטול, מה עוד שנאשם אחר הפליל אותו".

עבר זמן. מאלכ כשיר לעמוד למשפט ולכן כשיר להישאר במעצר. ספורים המקרים שבהם בית המשפט הצבאי משחרר פלסטיני לפני תום ההליכים. כשהאישום הוא יידוי אבנים או הפגנות, אם עורך דין מתעקש לחקור את עדי התביעה, כבמשפט הוגן, נאשם ימצא את עצמו כלוא תקופה ארוכה יותר מזו שתיקבע בעסקת טיעון.

הקיץ הגיע, רמדאן התחיל, רמדאן נגמר ועורך הדין הגיע להסדר טיעון עם התביעה: הסעיף הראשון, הסטנדרטי, המעורפל, נמחק. נשאר הסעיף הממוקד. ב-24 באוקטובר הודיעו הצדדים לשופט שנותר להם להחליט על רמת העונש. השופט הרשיע את מאלכ על יסוד הודאתו באשמה. ובכל זאת, משהו כנראה הציק לרס"ן דהאן. אחרי החלטתו הוא ביקש ממאלכ לספר מה קרה לפני עשרה חודשים.

דו"ח מחסום ווטש שיחזר את השיחה: "מאלכ אמר ש'הם (שני הנאשמים האחרים) אמרו לי תעלה. עליתי לרכב שלהם. ישבתי מאחור'. השופט שאל: ‘אתה ראית שהם עצרו ולקחו אבנים מהכביש?' מאלכ: ‘הם עלו עם אבנים לתוך הרכב. בנסיעה זה הם שזרקו אבנים, אני ישבתי מאחור'. השופט שאל: שמעת שהם מדברים ומתכננים לזרוק את האבנים? (ואנחנו, שיודעות שמאלכ הוא מפגר וכבד שמיעה, מבינות שמי שיושב מאחור לא כל כך שומע ובטח לא מבין מה שמדברים במושב הקדמי תוך כדי נסיעה). ומאלכ אמר: לא שמעתי ולא ידעתי שהם תיכננו לזרוק את האבנים. והשופט שאל: אתה עצמך הוצאת את היד מהרכב וזרקת אבנים? ומאלכ אמר: לא. ונראה היה שהוא במצוקה גדולה והולכת. ואז השופט קרא לו ולמתורגמן ולעורך הדין ושלושתם הצטופפו ליד הדוכן וככה, בתוך הבנאליה הזו של בית המשפט הצבאי שבו הכל ידוע מראש ואיש אינו טורח לראות את האדם שבנאשם, ראינו איך השופט דהאן מנסה לרדת לחקר האמת. הוא אמר: ‘לפני רגע כששאלתי אותך הודית בעובדות כתב האישום המתוקן ואמרת שזרקת אבנים. עכשיו אתה אומר שלא זרקת אבנים. תסביר את זה'. מצוקתו של מאלכ הלכה וגדלה והשופט לא הרפה והסביר שוב וחזר ושאל מה משתי הגרסאות היא האמת ואז מאלכ, במצח מקומט ממאמץ ועיניים תועות, אמר, מה שנכון, שהוא לא הבין, שהוא לא מבין. אביו ואמו שישבו באולם ניסו להתערב ולהסביר שהוא לא שומע, שצריך להסביר לו שוב ושוב וכל זה רק הגביר את מבוכתו ומצוקתו של מאלכ...".

אז החליט השופט לבטל את החלטתו, שנתן כעשר דקות קודם לכן, והאם הפצירה שיעבירו את בנה מכלא מגידו לכלא עופר, הקרוב יותר.