כמה מנדטים יקבל הליכוד אם נתניהו יחליט במפתיע לפרוש ואת מקומו יתפוס משה יעלון או גדעון סער? ומנגד, תארו לעצמכם שנתניהו היה מחליט להפוך מפוליטיקאי חסר אחריות למדינאי שמשאיר את חותמו בדפי ההיסטוריה - מה היה קורה אילו ביבי היה פותח במשא ומתן עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס על בסיס גבולות 67', מאמץ את יוזמת השלום הערבית ומקפיא את ההתנחלויות? כמה מנדטים היה מקבל גוש מרכז-שמאל בראשות ביבי החדש בהתמודדות מול גוש ימין-חרדים בראשות יעלון או סער?לאלה מקוראי הסקר של "דיאלוג" שפורסם בשבוע שעבר ("גוש הימין מתחזק ל-68 מנדטים, השמאל נחלש ל-52 מנדטים", "הארץ" 11.10), שהשלימו באנחה גדולה עם ניצחונו של הימין, ולקוראי הראיון עם מירון בנבנשתי ("לא יהיו פה שתי מדינות", מוסף "הארץ", 4.10), שהספידו את רעיון המדינה היהודית והדמוקרטית לצד מדינה פלסטינית, אני מציע שינסו להשיב על כמה שאלות: כמה מתומכי "יש עתיד" היו מעלים על דעתם להצביע בעד המפלגה הזאת, אלמלא עמד בראשה כוכב טלוויזיה? האם הפער בין מספר המנדטים הנכבד הצפוי לקדימה בראשותציפי לבני, לבין התמיכה הדלה בקדימה בהנהגת שאול מופז, נובע מהבדל מהותי בין השקפות העולם של השניים?

מנחם בגין קיבל תמיכה עממית גורפת לנסיגה מסיני. יצחק רבין, גיבור המלחמה נגד "מחבלי אש"ף", זכה לאהדת הרוב כאשר לחץ את ידו של מנהיגם, יאסר ערפאת. אריאל שרון, שפסק שדין נצרים כדין תל אביב, נהנה מאהדה כשפינה את כל ההתנחלויות ברצועת עזה. כשיימצא מנהיג בשיעור קומתם של אלה, שיחליט לחלק את הארץ, הציבור ילך אחריו.

הסקרים מלמדים במשך שנים שרוב הציבור בישראל מעדיף לוותר על ההתנחלויות ואף לחלק את ירושלים, כדי לשמור על זהותה היהודית של המדינה. חרף הנזק שהוא מסב לחזון הציוני והרעש שהוא מחולל, הימין האידיאולוגי לא הצליח להתנחל בלבבות.

הישראלים מצביעים ברגליים נגד הימין. חרף שפע ההטבות שהממשלות מציעות להם במשך שנים, רק 5% מהיהודים הישראלים חיים בהתנחלויות. בניגוד לטענה של בנבנשתי שהקו הירוק נמחק מהמפה והוא קיים רק בדמיונם של תל אביבים הזויים, מפעל ההתנחלות כמעט שאינו חורג מגבולות 67': כפי שכתב שאול אריאלי ("שקר ההתנחלויות", "הארץ" 3.10), 85% מהמתנחלים מתגוררים בגושי ההתנחלויות, המשתרעים על פחות מ-6% משטח הגדה.

הישראלים המתגוררים בהתנחלויות המבודדות מהווים לא יותר מ-2.6% מהאוכלוסייה. ב-89% מהיישובים הללו חיים פחות מ-2,000 תושבים. המספר הכולל של משפחות שייאלצו לעזוב את בתיהן במסגרת של הסדר חילופי שטחים אינו עולה על 30 אלף.

ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום לא בגלל המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית שנוצרה בשטחים במשך 45 שנה. המכשול אינו נעוץ במספר המתנחלים וההתנחלויות, אלא בתודעה שהן יצרו: כששני הצדדים, או הצד החזק מביניהם, סבורים שהמצב בלתי הפיך - הוא אכן נהפך לבלתי הפיך. התודעה הזאת הנחתה את בנבנשתי בשנות ה-80 המוקדמות, לפני שההתנחלויות היוו מסה קריטית, והיא מבליטה ומעצימה את המחיר הפוליטי הכרוך בשינוי, כלומר בפינוי ההתנחלויות. הרחבת ההתנחלויות והמהומה סביב פינוי המאחזים, מקרינים על תודעת הצד הפלסטיני שמאבד את אמונו בסיכוי לשינוי.

נראה שאין זה מקרה שבנבנשתי וחבריו בשמאל, אלה שמגישים לימין את ניצחונו-אסוננו, אינם מתייחסים לדבקותם של הפלסטינים ומדינות האיסלאם ביוזמת השלום הערבית. למרבה המזל והפלא, הערבים עדיין מאמינים בשיקול הדעת ובתבונה של היהודים.