צה"ל מבטיח להסיר מגבלות התנועה של פלסטינים לבקעת הירדן וממנה
הנהלים שהיו נהוגים עד כה התירו מעבר במחסומים רק לכלי רכב שבעליהם רשומים כתושבי אחד היישובים הפלסטיניים בבקעת הירדן. תנאי שני למעבר היה שהנהג הוא גם בעל הרכב.
מ-2001 נאסרה הכניסה לבקעה על כל פלסטיני שכתובתו בתעודת הזהות לא היה בקעת הירדן או שלא היה בעל אישור כניסה מיוחד (כמו לפועלים בהתנחלויות). האיסור נאכף באמצעות ארבעה מחסומים מאוישים בכבישים הראשיים (תייסיר וחמרה בצפון הבקעה, מחסום מעלה אפרים ומחסום ייט"ב במרכז הבקעה) וחסימות פיזיות של דרכי גישה צדדיות. איסורי המעבר הוחלו גם על מעבר סחורות, תוצרת חקלאית ובעלי חיים.
כבר ב-2007 הבטיח שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ לאגודה שהמגבלות יוסרו, אך הן הוסרו חלקית בלבד. הותר מעבר רגלי של פלסטינים שאינם תושבי הבקעה, אך בהיעדר כלי רכב מספיקים שבעליהם ונהגיהם הם תושבי הבקעה ובשל המרחקים הגדולים, היתר זה היה כמעט חסר משמעות. בשנים האחרונות המחסומים בייט"ב ובמעלה אפרים אינם מאוישים באופן רציף. כמו כן מותרת הכניסה לבקעה דרך היציאה הדרומית מיריחו, כך שתיאורטית לא נמנעת נוכחות של פלסטינים בבקעה. בדיקת האגודה ו"הארץ" העלתה שבשבועות האחרונים מחסום חמרה (בקעות) מתיר מעבר כלי רכב ללא ההגבלות הנ"ל. מחסום תייסיר עדיין נוהג לפי הנהלים המגבילים.
במכתביה למערכת הביטחון כתבה האגודה כמה פעמים שלמיטב ידיעתה המגבלות לא עוגנו בצו צבאי ולפיכך הן נעדרות הסמכה חוקית. בתשובות לאגודה לא הופרכה טענה זו.
מגבלות התנועה, גם אלו שבתוקף מאז 2007, פגעו קודם כל בחייהם של תושבי צפון הבקעה - שחיים ביישובים חקלאיים קטנים התלויים בקבלת שירותים חיוניים כחינוך ובריאות ובפרנסה בעיירות שעל גב ההר (כמו טובאס וטמון - שלהן קשרי משפחה ישירים עם תושביהן) ובערים שכם וג'נין. חלק מאדמות הבקעה מעובדות הן אף בבעלות תושבי אותן עיירות וערים. נוהלי התנועה המגבילים דרך המחסומים הקשו על אספקת המזון והמים (לקהילות שאינן מחוברות לרשת המים) ואף ייקרו אותה. הם הקשו על הגישה לטיפולים רפואיים ולבתי ספר ועל פגישות משפחתיות וחברתיות. בני משפחה וחברים הגרים מרחק קילומטרים ספורים ממערב למחסומים למעשה לא יכלו לבקר אצל קרוביהם ממזרח למחסומים.
כלי רכב הרשומים על שם מועצות וכפרים לא הורשו לעבור במחסומים כיוון שהרכב אינו רשום על שם הנהג אלא על שם המועצה. גם בעלי קרקעות שמתגוררים ממערב למחסומים היו מנועים מלהגיע לאדמתם ברכבם הפרטי, או שהם נדרשים לתאם מראש ולעמוד בתנאים ביורוקרטיים.
קשה במיוחד היה המצב לכ-15 אלף בדואים שאינם רשומים כתושבי הבקעה אך חיים בה שנים רבות. יישוביהם נעדרי כל תשתית, ובמשך שנים הם אף הוגדרו על ידי הרשויות כ"שוהים בלתי חוקיים בבקעה". לפיכך, תנועתם באזור הוגבלה במיוחד.במשך יותר מעשור מגבלות התנועה חייבו את תושבי צפון הגדה לנסוע בדרכים עוקפות ומאריכות כשיצאו לחו"ל דרך גשר אלנבי, מעבר הגבול היחיד העומד לרשותם, או בשובם ממנו.
ההודעה על הסרת המגבלות באה רק לאחר פניות עקשניות של האגודה לזכויות האזרח. במאי 2011 עו"ד משכית בנדל מהאגודה כתבה לשר הביטחון אהוד ברק וביקשה את הסרת המגבלות, כפי שהבטיח השר עמיר פרץ בשנת 2007. לאחר שלא התקבל כל מענה התלוננה האגודה אצל מבקר המדינה באוגוסט 2011. על אף שהובטח לה שהעניין בטיפול, עדיין לא התקבל כל מענה. ביוני 2012 כתבה בנדל לשר הביטחון מכתב נוסף ובו התראה שזוהי פנייה לפני עתירה לבג"ץ בשל אי מענה. באוגוסט 2012, 15 חודשים לאחר המכתב הראשון לברק, שבה האגודה והתלוננה אצל מבקר המדינה על היעדר המענה.
בשבוע שעבר הגיעה לבנדל תשובה מלשכת ברק ולפיה "במענה לפנייתך בנושא שבנדון אעדכנך כי מלשכת הרמטכ"ל נמסר ביום 3.10.2012 שבעקבות הערכת מצב שנערכה בראשות אלוף פקמ"ז, הוחלט לאפשר תנועה ללא מגבלה, בכפוף לבידוק הביטחוני בכלל המעברים בין איו"ש והבקעה".
מדובר צה"ל נמסר: "כחלק ממדיניות מערכת הביטחון לשיפור מרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש, אושרה לפני חודשיים תנועת פלסטינים בכלל המעברים בין מרחב איו"ש למרחב הבקעה ללא מגבלה, זאת בכפוף לבידוק ביטחוני. ככלל, דרכי התנועה בגזרת פקמ"ז מתקיימות באופן חופשי תוך בקרה בהתאם להערכות המצב והאיומים בשטח".
- התחבר בכדי להגיב