צה"ל מרחיב את פעולות פינוי התושבים משטח האש 918 בדרום הר חברון

שלשום החרימו פקחים של המינהל האזרחי שני כלי רכב של תושבי יטא שנסעו ליד הכפר מופקארה. בטופסי ההחרמה נכתב כי הסיבה היא הפרה של צו סגירה של שטח אש 918 מיוני 1999, על אף שמופקארה נמנה עם ארבעת הכפרים שהמדינה הודיעה שאין כוונה לפנותם. גורם ישראלי אמר לפעילי תעאיוש שהכוונה להמשיך להחרים מכוניות שיימצאו בשטח וכך להביא להפסקת התנועה בהדרגה.

מתאם הפעולות בשטחים מסר בתגובת לפניית "הארץ" כי "כלי הרכב נתפסו מאחר שנעו בשטחי אש המוגדרים כשטח צבאי סגור והפרו בכך צו צבאי האוסר תנועה באזור". שאלת "הארץ" לגבי התוכניות להמשיך במגמת ההחרמה לא נענתה.

פעילות צה"ל בכפר ג'ינבה, בשבוע שעבר. צילום: בצלם

בג"ץ ראה בהחלטה האחרונה של שר הביטחון "שינוי במצב הנורמטיבי". לפיכך, ביום חמישי שעבר הודיעו השופטים עוזי פוגלמן, אסתר חיות ויצחק עמית על מחיקת העתירות והורו ללקר ולאגודה להגיש עתירות חדשות.

לטענת המדינה, התושבים לא התגוררו באזור דרך קבע אלא בכפר יטא ושהייתם בשטח האש היתה על בסיס עונתי, לצורכי מרעה ומגורים. לדברי העותרים, הם ומשפחותיהם מתגוררים בכפרי המערות משנות ה-30 של המאה ה-19 ומתפרנסים שם מחקלאות וממרעה במשך כל השנה, תוך שמירה על זיקה טבעית ליטא.

האיחוד האירופי גינה את תוכנית הפינוי וההריסה

בעקבות החלטת ברק, ביקרה משלחת של נציגי האיחוד האירופי בשבוע שעבר בדרום הר חברון ובכמה מהכפרים המיועדים להריסה. הקונסול הכללי הבריטי, סר וינסנט פין, חזר על עמדת האיחוד שלפיה פינוי בכפייה של תושבים מבתיהם הוא עוול. סלאם פיאד, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, הודיע בביקורו באזור כי כל הכפרים יוכרו כמועצות מקומיות וכי הרשות תכין להם תוכניות מתאר לבנייה ולפיתוח כביטוי להתנגדותה למדיניות הישראלית. למרות זאת, צה"ל נחוש בדעתו להתאמן באזור.

צווי הביניים נגד ההריסה והפינוי יישארו בתוקף עד תחילת נובמבר. לדעת לקר והאגודה לזכויות האזרח, הפעולות שצה"ל והמינהל האזרחי נוקטים באחרונה הן הפרה של צווי הביניים. לטענת המדינה, הצווים חלים רק על כ-200 האנשים שרשומים בעתירה, ולא על שאר 1,300 תושבי הכפרים שהתיישבו בשטח תוך הפרה של הסטטוס קוו. המדינה מתעלמת מטענת עורכי הדין, ש-200 העותרים ייצגו מלכתחילה גם את בני משפחותיהם.

כבר בשנות השבעים הכריז צה"ל על כ-30 אלף דונם בדרום הר חברון כשטח צבאי סגור. לפי החקיקה הצבאית, בשטח צבאי סגור רשאים לשהות רק תושבי קבע. עד 1997 המשיכו התושבים לחיות ביישובי המערות כמעט באין מפריע. עם זאת, כפי שקרה באזורי הגדה המערבית שברבות הימים הוגדרו כ"שטח סי", הרשויות הישראליות לא התירו לתושבים להוסיף מבנים בהתאם לגידול האוכלוסין הטבעי (כולל בתי ספר ומרפאות), ולא כללו אותם בתוכניות המתאר שהכינו לשם הקמת התנחלויות. כך, עד היום הכפרים אינם מחוברים לתשתיות הדרכים, המים והחשמל.

באוגוסט ובנובמבר 1999 קיבלו רוב תושבי הכפרים צווי פינוי בשל "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". ב-16 בנובמבר 1999 כוחות הביטחון פינו בכוח יותר מ-700 תושבים. צה"ל הרס בתים ובורות מים והחרים רכוש, והתושבים נותרו חסרי בית ופרנסה. בג"ץ הוציא אז צווי ביניים, שהתירו לתושבים לחזור לבתיהם באופן זמני.

כיוון שצה"ל והמינהל האזרחי הרסו מבנים רבים, לרבים לא נותר לאן לחזור או שהם נאלצו לבנות בלא אישורי בנייה. כמו כן, צו הביניים פורש באופן צר, והרשויות התירו רק לעותרים הרשומים לשוב לבתיהם ומנעו זאת מקרוביהם. באפריל השנה החל הדיון המקדמי בעתירות ובמסגרתו נמסרה החלטת ברק.