ביום שישי, 21 באוקטובר 2011, הצטרף א', בן 61, לפעילי "לוחמים לשלום" ופעילים  ינלאומיים שהתלוו למוסקי הזיתים מהכפר ג'אלוד. במשך כעשר שנים אזרחים ישראלים מנעו מהם להגיע למטעיהם. תושבי הכפר קיוו שהפעם יקנה הליווי הגנה להם וליבולם. העלים הכמושים היו מכמירי לב, סיפר א', ובכל זאת "בשטח כבר היו פזורים סולמות, וטרקטור שנסע מעט לפנינו הביא את הציוד הדרוש למסיק".

להערכתו של א', לא יותר מחמש דקות אחרי שהתחילו במסיק "הגיעו ארבעה או חמישה רעולי פנים בליווי רבש"ץ": הוא הסיק שזה הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) משום שהוא היה חמוש ברובה, גלוי פנים ולבוש בגדים אזרחיים. רעול פנים אחד כיסה את פניו בבד שחור. האחרים הסתירו פניהם בבדים לבנים. הם באו מכיוון מאחז שנקרא אש קודש, אחת השלוחות שצצו בקרבת ההתנחלות שילה. א' התחיל מיד לצלם. לדבריו, רעולי הפנים צעקו לעבר המוסקים: "צאו מכאן, זו האדמה שלנו", ו"עשר שנים לא הייתם פה ולא עיבדתם את האדמות, ועכשיו הן שייכות לנו ואנחנו מעבדים אותן". האזרח החמוש ואחד מרעולי הפנים הסתובבו ליד א', בעודו מצלם את המתרחש. לפתע הוא שמע פיצוץ והסיק שרעולי הפנים זרקו רימון הלם אל עבר המוסקים, שהחלו לברוח ולהתפזר. הוא שמע גם קולות ירי. משני הצדדים החלו לעוף אבנים וא' ראה את רעולי הפנים "מכים באכזריות" באלות, את האנשים שלא הספיקו לברוח. אחת מהמוכות היתה מ', ישראלית בשנות השלושים לחייה. כשרימון ההלם התפוצץ היא ביקשה להתרחק מהאזור ופתאום "הרגשתי מכה אדירה בראש, לא ידעתי מאיפה זה בא והתחלתי לרוץ משם". אחרי כמה רגעים היא קלטה שהוכתה בחוזקה, ושהיא שותתת דם,כעבור דקות חולצתה שינתה צבעה לאדום.

א' המשיך לצלם מטראסה נמוכה יותר, מחוץ לטווח האבנים. המטע התרוקן ממוסקים. בסיכום בכתב לחבריו הוא סיפר ש"פתאום התקרבו אליי במהירות שלושה-ארבעה רעולי פנים. אני הייתי משוכנע שכאשר הם יראו בן אדם מבוגר וכאשר אני אזדהה בפניהם כישראלי, לא יקרה שום דבר. כאשר הם ניגשו אליי, הם חשבו בהתחלה שאני ערבי ואמרו לי ‘ג'יב אל-הוויה' (תן את תעודת הזהות - ע"ה) ואני ניסיתי לומר להם ‘תירגעו חבר'ה, אני ישראלי, לא צריך אלימות'. הדבר הבא שקרה הוא שהבחור שפניו היו מכוסות בבד שחור משך לי את המצלמה וניסה לקחת לי אותה. התווכחתי איתו ואמרתי לו ‘אתה לא מתבייש? מה אתה הולך לאלימות?! אתה יכול להיות הבן שלי!'. רק סיימתי להגיד להם את הדבר הזה והרגשתי פגיעה חזקה של אלה בראש שלי ולאחריה הרגשתי שיורד לי הרבה דם משם. נפלתי על הארץ והם המשיכו לחבוט בי באלות בכל הגוף". הם גנבו את שתי המצלמות שלו, קלטות (על החומר המפליל שבהן) ומשקפיים. אחר כך יתברר ששתיים מצלעותיו נשברו. בשחזור בכתב הוא סיפר: "צעקתי בכל הכוח ‘הצילו, תפסיקו את זה' אבל איש לא שמע אותי".

מקום האירוע.

יצוין כי כשלושה שבועות לאחר התקיפה, פנה עורך הדין אלי זהר (שמכיר את אחת המותקפות) ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ולפרקליטות הצבאית הראשית. הוא פירט את השתלשלות האירועים, הביע זעזוע מהתנהגות החיילים ומהעובדה שהמשטרה לא יזמה (עד אז) קשר עם המותקפים וביקש שהנמענים ידאגו לקידום החקירה. בסוף נובמבר 2011 נמסר בכתב לעו"ד זהר כי פנייתו הועברה לטיפולו של עו"ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים). בתחילת דצמבר הובטח לו מלשכת הפצ"ר שהנושא הועבר לעיונו.

מעמותת "יש דין" פנו למשטרת בנימין והתעניינו מה גורל החקירה ב-29.11.11 וב-25.12.11. בתחילת חודש ינואר השנה, נענו שהתיק בחקירה. הם שוב שאלו ב-29.1.12 ו-5.3.12. ביום 7.3.12 נמסר להם ממשטרת בנימין קיבלו את אותה התשובה - התיק עודנו בחקירה. עוד פניות נשלחו ב 5.4.12, 9.5.12, 17.6.12 ו-24.7.12- אך אלו לא קיבלו מענה. ב-5 באוגוסט הם ביררו דרך מערכת המנ"ע (מערכת נפגעי עבירה) ולמדו שהתיק עדיין בחקירה בתחנת שער בנימין של משטרת מחוז ש"י. מאז הגשת התלונות במשטרה, לא זומנו המתלוננים בשנית. מדוברות המשטרה נמסר כי "חקירת התלונה נמשכת. בשל ריבוי המעורבים בחקירה, הן מצד הנחקר והן מצד המתלונן החקירה דורשת זמן. איננו נוהגים לפרט פעולות חקירה המתבצעות במשטרה".

"יש דין" התעניינו גם לגבי התלונה שהוגשה על עמידה מנגד של החיילים. בינואר נמסר להם שהתיק הועבר ממצ"ח לטיפול הפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים. ב-10 ביולי נמסר להם שהתיק עדיין בפרקליטות לעניינים מבצעיים. מדובר צה"ל נמסר השבוע ל"הארץ" שהתיק בפרקליטות הצבאית.