ים הפלסטינים בתל אביב
כדי להיות משוכנע שאין מדובר בתעתוע קיץ מיהרתי לפנות למתאם פעולות הממשלה בשטחים, לשאול מה קורה כאן. הדובר מסר, שישראל הנפיקה בעיד אל-פיטר הזה כ-130 אלף אישורי כניסה. לא האמנתי, והשבתי לדובר: אולי נפלה טעות בהקלדה. שום טעות. בשקט בשקט, כנראה מאימת הימין שהיה עלול לפתוח בצווחותיו, נפתחו שערי גן עדן לפני רבבות פלסטינים כפי שלא נפתחו כבר שנים. דגל אדום התנוסס על סוכת המצילים, אבל דגל לבן של תקווה, סליחה על המלים הנמלצות, התנוסס לרגע על שפת הים של פארק צ'ארלס קלור.
את מה שאילנה המרמן ונשות ארגון "לא מצייתות" האמיצות והמסורות עושות זה זמן, כשישראל מוקיעה אותן ואף מנסה להעמידן לדין, עשו שלטונות הכיבוש בחג הזה. צריך לרחוש להם הערכה רבה על כך. אבל זה היה חיזיון לרגע.
ישראלים שנקלעו לחוף גם הם לא האמינו למראה עיניהם: פלסטינים כבני אדם. לא שב"חים ולא מחבלים, בני אדם שנהנים מגל השוטף את גופם, מקבב שניצלה במנגל, מארמון שנבנה בחול, מארטיק על החוף, שמזיעים בשמש הקופחת, ממש כמותם. גופם לבנבן, רק זרועותיהם צרובות, כך נראים אנשים שמגיעים לראשונה בחייהם לים.
וראו זה פלא: במשך כל ימות השבוע נמשך החיזיון הנדיר הזה ודבר לא קרה, זולת אושרם לרגע של האנשים הללו. הם יצאו בשעת בוקר מעריהם ומכפריהם, מצוידים באישורי הכניסה שישראל הואילה לנפק להם והגיעו כעבור כמה שעות לתל אביב - והשמים לא נפלו. נכון שהם לא העזו להיכנס לחופים הצפוניים של העיר, מישהו אמר להם שאלה מותרים "רק ליהודים", ובכל זאת, כמעט אחרית הימים. העתיד כאן? שלט היציאה מהחוף הכריז: "צאתכם לשלום" ו-See You Again. נראה אתכם שוב? אחד מהם, תושב עקרבה שליד שכם, שאל אותי: "למה רק פעם בשנה? אי אפשר פעמיים?"
מחר הם כבר ישובו למציאות חייהם המדכאת, אל חיי הכיבוש והאבטלה מאחורי המחסומים, ומיום הים הזה בתל אביב יישאר רק החלום המתוק - והמתפוגג. ובאמת, למה לא פעמיים בשנה? ולמה, לכל הרוחות, לא כל יום?
- התחבר בכדי להגיב