מה עומד מאחורי הביטול ההמוני של אישורי עבודה לפלסטינים
פה, כמו ברחבי הגדה, מונעים מתנחלים בעשר השנים האחרונות מהחקלאים להגיע לאדמותיהם. זה שלוש שנים הכפר, בסיוע הצלב האדום, נאבק עם ביורוקרטיית הכיבוש כדי לשוב לאדמה. באחרונה סוכם שהחקלאים יחזרו לעבד חלק מאדמתם (כאלף דונם) החל מחודש יולי שעבר. המתנחלים, מעודכנים תמיד, היו שם כדי לחסום ולהפחיד. לכן נאלצו החקלאים לחרוש את אדמתם בתיאום עם מינהלת התיאום והקישור ובליווי צבאי. זה לא מנע מהמתנחלים לשוב ולחסום ב-25 ביולי את הדרך וליזום עימות. השיבה לאדמות נדחתה בכמה ימים. ביום רביעי היתה אמורה להתחדש, נדחתה שוב - ואז התגלה האיום הישיר ברצח. היום (ראשון) אמורה העבודה להתחדש.
רכז השב"כ, לבוש בשכפ"ץ הציג עצמו כ"נאדר". הוא דיבר בחביבות עם בני הבית, בערבית טובה, עם הברכות ההולמות. "מאין אתה יודע עברית", שאל בחיוך חביב את אחד הבנים. "עבדתי בישראל", אמר הבן את המובן מאליו. דוד שלו מילמל מאחור: "ומי מאתנו לא עבד בישראל עד שסגרתם לנו את הדרך?"
החיילים ונאדר עזבו, ומעשה שטן, המכונית שלי לא זזה. מיד הזעיקו את סאמי. הוא הקשיב למנוע שהשתתק באנחה, וצלל מאחורי המושב האחורי. בעברית הסביר לי שזו "משאבת הדלק" ומנה בעצב את שמות המוסכים בירושלים שבהם עבד. "כל החיים עבדתי בישראל עד שסגרו עלינו, לפני עשר שנים". מה זה, התחלת לעבוד בגיל 5, שאלתי. "לא, בגיל 15", ענה. כולו בן 35.
דיברתי עם כמה מהפועלים: תושבי כפרים, מפרנסים יחידים של משפחות גדולות, כועסים כצפוי, כמעט נואשים. התקשרתי לכמה מהמעסיקים הישראלים. בעל מסגרייה, בעל בית בד, חקלאים, בעלי מוסכים. כולם מכירים היטב את עובדיהם, אפילו תלויים בהם. הם התקשו להאמין שאלה הפכו בן-לילה ל"חשודים". אחד מהמעסיקים אמר לי: "כולנו היינו בצבא. כולנו שמנו את משחת הנעליים על הפרצוף. זה לא משהו בלעדי לחבר'ה. כולנו אנשים חושבים. אני יכול להרגיש כשמשהו נעשה סתם. אם היית יודע שאתה מתמודד עם משה מראשון, זה משהו אחר. אבל אתה מתמודד עם מישהו שלא נחשף ועובד במחשכים, לך תתעמת אתם".
הוא התרוצץ בין כמה רשויות כדי להבין מה המניעה ולנסות להסירה, וגילה עד כמה הסרת ה"מניעה" היא תהליך מסובך, ארוך ומייגע. יש עורכי דין או מאכערים (בהם כמה תושבי התנחלויות) שעושים קופה יפה מזה. אצל פיטרמן וחברותיה זה בהתנדבות. חלק מההתנגדות לכיבוש.
מאחורי הביטול השרירותי וההמוני של אישורי עבודה מסתתר ניסיון לגייס משת"פים. נותנים "מכה" של כמה עשרות מניעות כאלו, בהנחה שמישהו ייתפס בחכה: זה כבר קרה בעבר. העליתי זאת בשאילתה לשב"כ. בהסכמת ארבעה פועלים ציינתי את שמותיהם ושאלתי גם איך ייתכן שהם נהפכו ל"מנועים מסיבה ביטחונית" כשאפילו לא נחקרו או נעצרו.
השב"כ ענה: הטענה המופיעה בפנייתך, ולפיה שב"כ מנהל מדיניות שגרתית על מנת לגרום לאנשים לאבד את מקור פרנסתם לתכלית כלשהי - משוללת כל יסוד. ולגבי הארבעה, הפלא ופלא: "הפלסטינים המוזכרים בפנייתך אינם מנועי כניסה לישראל בעת הזאת".
פיטרמן ביררה מיד, ואכן גילתה ש"אין מניעה" לאותם ארבעה. התברר גם ש-20 פועלים אחרים שפנו לעזרתה, גם הם "לא מנועים בעת הזאת". התחיל מסע התלאות של "מחסום ווטש" בין פקידים, חיילים ופקסים כדי להוכיח למחשב שהפועלים לא מנועים וכדי שהיתרי העבודה יחודשו. מעסיק אחד (מבין ה-24) מצא כבר פועל אחר. פועל אחד עדיין מחכה לאישור. אבל השאר שבו לעבודה, אחרי שאיבדו סתם כך חודש או חודשיים של עבודה ומשכורת.
- התחבר בכדי להגיב