"משטר היתרי התנועה הוא מנגנון סינון, זיהוי והגבלת התנועה של אוכלוסייה אזרחית הגדול והמפותח בעולם", אומרת ברדה. "מאז הסכמי אוסלו, פלסטינים מהשטחים צריכים אישורי כניסה להיכנס לישראל, ומשטר היתרי התנועה הוא מערכת מסורבלת ומפותלת של מסמכים ואישורים שונים שקשים להשגה".



מה היה המפגש הראשוני שלך עם מערכת המשפט הצבאית בשטחים?



מהו המודל הביורוקרטי של הכיבוש?


"המודל הביורוקרטי שרובנו מכירים נקרא המודל 'הרציונלי־לגאלי' של הסוציולוג מקס ובר, שבו הביורוקרטיה אמורה לפעול לפי חוקים ברורים, כשהפעולה המנהלית מתבצעת באופן שיטתי בצורה אוניברסלית, כלומר שמפעילים את החוקים על כולם בצורה שווה ללא קשר לזהות של הפונה או של הפקיד. לרוב אנחנו מדברים על קלקולים או שחיתות במערכות ביורוקרטיות. אבל אני טוענת שהביורוקרטיה של הכיבוש היא במודל אחר, ופועלת כמו הביורוקרטיה הבריטית של ניהול אוכלוסיות נתינים בקולוניות. המודל הקולוניאלי מבוסס על עקרון ההייררכיה הגזעית, שבו מתקיימת מערכת חוקית וארגונית אחת בשביל הקבוצה האתנית השלטת ומערכת אחרת בשביל הקבוצה הנשלטת".



ישראל טוענת כי היא פועלת כך מחשש לסיכון ביטחוני. מה דעתך?


"אחת הטענות העיקריות שלי היא שהאופן שבו מנוהלת האוכלוסייה האזרחית בגדה המערבית מסכן את הביטחון של היהודים. זאת מכיוון שהאופן שבו קובעים מהו סיכון ביטחוני הופך את כל הפלסטינים לסיכון ביטחוני. מודל כזה מונע שני דברים חשובים: ניהול סיכונים מבחינה ביטחונית ‏(אם כולם מסוכנים, אז אני לא יכולה לקבל החלטות על הקצאת משאבים‏), אבל חשוב מכך - הוא מביא אותנו למלכוד 22 מבחינה פוליטית. אם כולם מסוכנים, אי אפשר לחשוב על שום פתרון פוליטי, ואם אין פתרון פוליטי יש רק פתרונות אלימים".



מי בעצם אחראי על מערכת ניהול האוכלוסייה האזרחית בשטחים?


"שאלה ממש טובה. זה אמור להיות המינהל האזרחי ואלוף פיקוד מרכז, שהוא המפקד הצבאי של האזור, אבל בפועל שותפים למערכת הזאת המון גורמים: שירות הביטחון הכללי, משרד הביטחון, משרד הפנים, משרד התעשייה והמסחר, שירות התעסוקה, משמר הגבול, משטרת ישראל, התאחדויות התעשיינים והקבלנים, ארגונים בינלאומיים ותאגידים. זאת מערכת מורכבת מאוד שיש בה אי ודאות, גמישות מנהלית, וייצור מתמיד של יוצאים מן הכלל. את הקושי הזה במציאת הגורם האחראי אני מכנה 'תופעת הריבון הנעלם'".



מי מרוויח ממנגנון ביורוקרטי כל כך לא יעיל?


"חשוב להבין שהמערכת לא תוכננה באופן כזה. לא היתה מעולם החלטת ממשלה או החלטה מנהלית אחרת לכונן את משטר ההיתרים, כך שלא היתה כוונה תחילה. לגבי הרווח - הגמישות המנהלית, בזבוז המשאבים והחיכוך המנהלי התדיר הכרוך במתן היתרי עבודה מביאים לשתי תוצאות רצויות למערכת הממשלתית: יצירת תלות של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית במערכת האדמיניסטרטיבית כדי לשמור על מרחב שליטה, פיקוח והפעלת לחץ, ושמירה על עקרון הפרדת האוכלוסיות".