דו"ח ועדת אדמונד לוי, לבחינת מעמד המאחזים ביהודה ושומרון, ממליץ להכשיר חוקית את כל המאחזים הלא חוקיים בגדה, גם בלי החלטת ממשלה רטרואקטיבית, וכופר בטענה שמעמדה המשפטי של ישראל בגדה הוא של "כוח כובש".

הדו"ח ממליץ לשנות מהיסוד את המשטר המשפטי בשטחים, ולבטל שורה ארוכה של חוקים, החלטות בג"ץ ופרקטיקות כדי לאפשר את מימוש "הזכות של יהודים להתיישב בכל רחבי יהודה ושומרון". הדו"ח מונח כעת על שולחן ראש הממשלה שבוחן כיצד לנהוג בו.

הוועדה, בראשות המשנה לשעבר של נשיא בית המשפט העליון, השופט בדימוס אדמונד לוי, הוקמה בעקבות לחץ המתנחלים להמציא דו"ח משפטי כנגד הדו"ח שהגישה טליה ששון ב-2005, על המאחזים הלא חוקיים, לבקשת ראש הממשלה אז אריאל שרון. להקמת ועדה קדם מאבק ארוך בין נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שראה בהקמתה עקיפה של סמכויותיו. בסופו של דבר הוחלט להקים את הוועדה בדרג מייעץ. עוד הוחלט שכל המלצותיה יתקבלו בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה. בוועדה חברים אדמונד לוי, השופטת בדימוס תחיה שפירא ועו"ד אלן בייקר, המתמחה במשפט בינלאומי.‬

חלק נכבד מדו"ח ועדת לוי עוסק בהזמת מסקנות דו"ח ששון הדן בבנייה, החל משנות התשעים ואילך, של שכונות ומאחזים על אדמות מדינה בגדה, בעידוד גורמים מסוימים בממשלה, אך ללא אישורי בנייה או אישורים ממשלתיים.

השופט לוי מוסר את הדו"ח לנתניהו. צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ

ואולם ועדת לוי סבורה, כי בכל בנייה שנעשתה בעידוד ממשלה היתה "הבטחה מנהלית", גם אם לא ניתנו האישורים כחוק. הוועדה סקרה את העדויות שנמסרו לטליה ששון וקבעה כי לנוכח רציפות הפעולות השלטוניות למענם, המתנחלים סברו שהם פועלים ברשות. לפי דו"ח ועדת לוי, "יש להם (למתנחלים) הבטחה מנהלית לשבת במקום, הבטחה שאין להפר. הטענה שנשמעת מפי הממשלה, שהקמת היישובים נעשתה שלא כחוק, אף שהיא עצמה עודדה את הבנייה מחד, והקפיאה את תהליכי התכנון מאידך, היא התנהגות הלוקה בחוסר תום לב שאין חמור ממנו".

הוועדה ממליצה להכשיר את כל המאחזים גם בלי החלטת ממשלה רטרואקטיבית, ולעשות זאת כך: לקבוע בצו את שטח היישוב ושטחים נוספים כדי לאפשר ריבוי טבעי, לבטל את הצורך בקבלת אישור הדרג המדיני לכל שלב ושלב בהליכי התכנון, ולא לבצע את צווי ההריסה שכבר הוצאו.

הוועדה גם ממליצה לחדש את הסדר המקרקעין הירדני, שישראל הפסיקה ב-67', בהנחה שפלסטינים רבים ברחו לירדן אחרי המלחמה וזכויותיהם על הקרקע ייפגעו, ומכיוון שבישראל תפסו את הכיבוש כזמני. הוועדה סבורה שמצב זה אינו תקין, ונכון לאפשר למתנחלים שהתיישבו על קרקע של פלסטינים רישום זכויות בתוך ארבע-חמש שנים. הוועדה ממליצה לבטל את הצו משנת 67' המחייב אישור של המינהל האזרחי על כל עסקה לרכישת קרקע, ולשנות את החוק הירדני, המאפשר רק לתושבי האזור או לתאגיד באזור לקנות קרקע. הוועדה גם ממליצה לפתוח את הטאבו לעיון הציבור.

עוד היא ממליצה לבטל את "צו שימוש מפריע", המאפשר לראש המינהל האזרחי לסלק פלישות חקלאיות של מתנחלים מקרקעות של פלסטינים, גם אם אין מתלונן פלסטיני. המתנחלים ניהלו מלחמת חורמה בצו זה, ולוי קיבל את עמדתם. לדבריו, הצו הוא "דרקוני" ו"אסור להשלים עם קיומו, גם אם הוא מנומק בצורך לשמור על הסדר הציבורי". לוי סבור שאלה סכסוכי קרקעות שאסור למדינה להתערב בהם, והם צריכים להתנהל בבתי משפט.

מאחזים בגדה המערבית

לחץ להגדלה

 

 

 

ברוכין 2

צילום: אלכס ליבק

 

 

 

הוועדה ממליצה להקים בית משפט לסכסוכי קרקע בגדה. היא גם הוסיפה המלצה תמוהה, להרחיב את סמכות בתי המשפט המחוזיים לדון בסכסוכים אלה. אבל סמכות זו כבר קיימת ויעידו עשרות ההליכים המתנהלים בנושא.

בנוגע למאחזים שנבנו על קרקע פרטית, קובעת הוועדה כי יש חלופה להריסתם, כמו מתן פיצוי לבעל הקרקע, במקרה שהבנייה נעשתה בתום לב. הוועדה ממליצה שהמדינה תקבע את עמדתה לאחר שיתקיים בירור של מעמד הקרקע לפני ערכאה שיפוטית.
אחת ההמלצות מרחיקות הלכת של הוועדה היא לבטל את החלטת בג"ץ משנת 79', האוסרת על הפקעת שטחים לצרכים צבאיים לשם בניית התחלויות. מאז ההחלטה, הרשויות אינן מאפשרות בנייה על קרקע שנתפסה. הוועדה ממליצה לבטל נוהל זה ולאפשר בנייה חופשית על קרקע שנתפסה צבאית. אם הקרקע היא מחוץ לתחום השיפוט, הבנייה עליה תתאפשר עם חוות דעת של גורמי ביטחון.

ביחס למעמד המשפטי של ישראל בגדה, החליטה הוועדה כי ישראל אינה כוח כובש. שתי גישות משפטיות סותרות עמדו לפני הוועדה ביחס לשאלת מעמדה המשפטי ישראל בגדה. אחת מהן, חוות דעת שהוגשה על ידי גורמים המזוהים לרוב עם השמאל, ולפיה יהודה ושומרון הם "שטחים כבושים" לפי הגדרות המשפט הבינלאומי, מאז נכבשו מממלכת ירדן ב-1967.

לפי גישה זו, חלות על ישראל ככובש צבאי הוראות המשפט הבינלאומי בעניין כיבוש, ובראשן: תקנות האג בדבר דיניה ומנהגיה של לחימה ביבשה, ואמנת ז'נווה הרביעית בדבר הגנה על אוכלוסייה אזרחית בזמן מלחמה.

לפי תקנות האג, מחויב הכובש לנהל את השטח ולשמור על הסדר תוך דאגה לצרכיו הביטחוניים ולצורכי האוכלוסייה האזרחית עד סיום הכיבוש. חל איסור עקרוני על פגיעה ברכוש פרטי. על כובש חל איסור להעביר חלקים מאוכלוסייתו להתיישב בשטח הכבוש.
לוועדה הוצגה גם חוות דעת נגדיות, של גורמים המזוהים עם הימין, (כמו תנועת "רגבים" והמועצה האזורית מטה בנימין) ולפיהן ישראל אינה "מעצמה כובשת", שכן יהודה ושומרון מעולם לא היו חלק לגיטימי ממדינה ערבית כלשהי, לרבות ירדן. לפיכך, נטען בחוות הדעת, אמנות העוסקות בניהול השטח הכבוש והאוכלוסייה אינן רלוונטיות לנוכחות ישראל ביהודה ושומרון.

ביחס לאמנת ז'נווה ולסעיף 49 בה, האוסר על כובש להעביר חלקים מאוכלוסייתו להתיישב בשטח הכבוש, טענו גורמי הימין כי סעיף זה גובש לאחר מלחמת העולם השנייה ונועד למנוע העברה כפויה של אוכלוסיות, סיטואציה שאינה רלוונטית ליהודה ושומרון.
חברי הוועדה סמכו ידיהם על חוות הדעת של גורמי הימין. הם הסבירו, כי המושג המקובל של כיבוש נועד לתקופות קצרות של כיבוש שטח מידי מדינה ריבונית, עד לסיום הסכסוך בין הצדדים. אבל יהודה ושומרון נתונים בשליטת ישראל עשרות שנים, ולא ניתן לחזות את סיום אחיזת ישראל בשטח, אם בכלל.

עוד קבעה הוועדה שהשטח נכבש מממלכת ירדן שריבונותה בשטח מעולם לא זכתה לביסוס משפטי מוצק. רוב מדינות ערב התנגדו לתפיסת השטח על ידי ירדן, אחרי מלחמת 1948, ובינתיים גם הסתלקה ירדן מתביעתה לריבונות בשטח.

הוועדה קיבלה את ההשקפה שסעיף 49 באמנת ז'נווה נועד לתת מענה למציאות קשה שנכפתה על חלק מהמדינות במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הוגלו והועברו בכפייה חלק מתושביהן לשטחים שנכבשו.