הפרקליטות יודעת שקשה לשכנע שארבע נשים, שפועלות שנים רבות לקידום מעמד האשה ברצועה, וצעירה (בתו של משפטן מוכר), ייצאו תשתית טרור לשטחים. לכן מזכירה הפרקליטות ש"למדינה סמכות רחבה ושיקול דעת נרחב לקבוע מי ייכנס לתחומה, וכי לנתין זר אין כל זכות שבדין להיכנס לשטחה הריבוני של המדינה. מקל וחומר כאשר מדובר בתושב שטח עוין". טיעון קצת משונה, בהתחשב בעובדה שהלימודים הם בביר זית, לא בחיפה. משום כך הפרקליטות מזדרזת ומזכירה לשופטים את פסיקותיהם, כשדחו עתירות דומות בעבר. ויש לא מעט. עד כה השופטים לא העזו להרגיז את הפיל.

עורכות הדין ממרכז "גישה" - עמותה למען חופש התנועה - יזכירו שלשכת מתאם הפעולות בשטחים עצמה מדווחת על שינוי שחל במדיניות ההיתרים בשנתיים האחרונות: לא רק לצרכים הומניטריים בלבד. הן יוכלו לצטט מאתר המתפ"ש, שמתפאר ב"8,411 סוחרים מרצועת עזה שיצאו לפגישות עבודה בישראל ב-2011, רובם ביקרו אף באיו"ש וזאת על מנת לחזק את הקשרים הכלכליים והמסחריים בין עזה, ישראל ואיו"ש".

אז למה סוחרים כן וסטודנטיות לא? כי יש לחץ בינלאומי ואמריקאי על ישראל להגמיש את הפרמטרים הכלכליים של המצור על עזה (שעולים הרבה למשלם המסים בארצות חו"ל), אבל אין לחץ בינלאומי ואמריקאי לכבד את זכות העזתים ללמוד בגדה המערבית, ואף אוניברסיטה ישראלית לא מזדעזעת מהאיסור. כמו ישראל, גם משרד החינוך של חמאס לא אוהב שצעירים יוצאים לגדה או לחו"ל. הוא יודע למה: אינדוקטרינציה פוליטית ודתית נחלשת כאשר האופקים נפתחים. לו ישראל רצתה באמת להחליש את שלטון חמאס, היא היתה מכבדת את חופש התנועה, שהוגבל מאז 1991.

וזהו הפיל: ישראל מעוניינת בשלטון חמאס ברצועת עזה כי הוא משריין את הניתוק בין הרצועה לגדה. הסכם אוסלו קבע שהגדה והרצועה הן יחידה גיאוגרפית אחת, והמדיניות הישראלית עשתה הכל כדי להפריד בין השתיים. פתח וחמאס, שהתחרות ביניהן כה מזיקה למאבק הפלסטיני לעצמאות, רק היטיבו לשחק לפי התסריט הישראלי.

השופטים אמורים להתמודד היום עם הטיעון הגלוי שחמש הסטודנטיות הן איום ביטחוני לישראל. האם השופטים יתעלמו הפעם מהפיל, ויודו שטיעון המדינה מופרך מעיקרו?