איך כמעט לא שמעתם על העוול בשטחים | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

איך כמעט לא שמעתם על העוול בשטחים

איך כמעט לא שמעתם על העוול בשטחים

source: 
הארץ Online
author: 
עמירה הס

 

עיתונות אוהבת אסונות, אך שונאת שגרה. אז מה עושים כשהחיים הם רצף שגרתי של אסונות מעשה ידי שלטון, כמו חייהם של הפלסטינים בדרום הר חברון?

על כל צו הפסקת עבודה לאיזו חושה ואוהל, צו הריסה לבית שימוש, או הריסה בפועל של אוהל וחדר מבלוקים של בטון.

לולא הטרחנים הללו הייתי מסתפקת בהכרת השמות לוציפר, כרמל, סוסיה, מעון, אביגיל - המאחזים הלא חוקיים וההתנחלויות הלא-חוקיות לא פחות, שבסוף העולם, דרום הר חברון. אבל הנודניקים מגלגלים את השמות אום אל-חיר, אל-מפקרא, ביר אל-עיד, אל-פחית, ג'ינבה ועוד ועוד באותה טבעיות שאחרים אומרים בית הכרם ושכונת פלורנטין. ולמה שהידיעה תהיה טירחה? בגלל עצם ההתלבטות האם להפוך אותה לידיעה עיתונאית, ואיך.

בראשי מתנהל הדו-שיח הבא עם עורך/כת החדשות:

אבל כבר בשבוע שעבר העברת ידיעה על צו הריסה.

נדנדות ובית ספר שלא כחוק בג'ינבה. 22 צווי הריסה
נדנדות ובית ספר שלא כחוק בג'ינבה. 22 צווי הריסה . צילום: עמירה הס

זה היה על צו הפסקת עבודה, והידיעה לא פורסמה.

ולפני שבועיים עקיבא (אלדר) העביר ידיעה וגדעון (לוי) כתבה.

אבל אלו צווי הריסה אחרים.

זוהי דילמה אמיתית: רצף וריבוי צווי הריסה והריסות של בנייה פלסטינית הם שגרה. שגרה שנובעת ממדיניות. שגרה שמגלה או מסתירה רצף של אסונות אישיים וקבוצתיים שממיט השלטון על נתיניו הפלסטינים. כלומר - מדובר בשגרה של אסונות.

העיתונות אמנם אוהבת אסונות, אבל שונאת שגרה. שגרת האסונות היא לא רק צווי ההריסה אלא גם מה שביניהם: חיים בלא מיםinfo-icon, חשמל ודרכים סלולות - מה שיש למאחזים לוציפר ואביגיל, ולמותר לומר שאין לג'ינבה, שהוא כפר מערות בבקעת ערד, ממש על גבול הקו הירוק בסוף סוף העולם, שקיים מהמאה ה-19; בתי אבן פשוטים שלו נהרסו בידי צה"ל - לראשונה ב-1954, אחר כך בשנות השמונים; פינוי משום שזה "שטח אש ואימונים", ושיבה (על תנאי) אחרי מאבק משפטי שעוד לא הסתיים, ואימונים צבאיים בשדותיו, שחודשו באחרונה, דווקא לפני דיון בבג"ץ. ובאמצע, בריקוד טנגו עם איסורי השלטון - התנכלויות מתנחלים. דרך שגרה.

עיתונות אינה אמורה לדווח על שגרה: הרמזורים בתל אביב פעלו, התנועה בכביש מספר 1 זרמה, הילדות בעמנואל הלכו לבית הספר. וכך הברירה שבפני ילדי ג'ינבה גם היא סוג של שגרה לא-מדווחת: ללמוד בעיירה יטא הרחוקה, ואז לגור במשך שבועות ארוכים אצל קרובים במנותק מההורים, או לא ללמוד.

והנה שובר שגרה. סיפר לי חאלד ג'בארין, יליד כפר המערות: תושבי הכפר החליטו שיש אופציה שלישית. הם בנו בית ספר קטן, שילדי הכיתות הנמוכות לומדים בו בבוקר, ואחר הצהריים חוזרים לאמא ואבא. ארגון צדקה איסלאמי-אמריקאי תרם כסף לבניית שתי כיתות-בטון, הרשות הפלסטינית שולחת מורים. עכשיו תלוי ועומד נגד בית הספר צו הריסה שהוציא המינהל האזרחיinfo-icon. סדר חייב להיות! 22 צווי הריסה יש, ואחד מהם הוא לדרך המסולעת והמסוכנת שמובילה למטה, אל הכפר, ושהתושבים העזו קצת לשדרג: לא אספלט, חס וחלילה, רק מעט שיטוח וסילוק כמה סלעים.

סוף העולם הזה מרושת בכפרי מערות וחושות קטנים, שעם כיבושם ב-1967 הרשויות הישראליות עשו הכל כדי למנוע את גידולם הטבעי. אין צורך להיות מומחה אסטרטגי כדי לדעת שבהכרזה על אזור אש דווקא בשטח הכפרים, ובהוצאת צווי הריסה לבורות מים וללוחות סולריים, כוונת המשורר היא גירוש התושבים המקוריים.

הנודניקים ששוללים מאתנו את האי-ידיעה הם פעילי תעאיוש, שוברים שתיקה, רבנים לזכויות אדם וקבוצת הכפרים, כולם נמצאים שם, לצד התושבים, יחד אתם הם פועלים לסיכול הטרנספר. גם ספרייה היא אמצעי לסיכול הטרנספר. ביישוב אום אל-חיר מוכה צווי ההריסה (התנחלות כרמל מוריקה ומשגשגת בסמוך לו) הקימו התושבים "מרכז לפעילות קהילתית". בתרומות שאספה "קבוצת הכפרים" רכש המרכז, שומו שמים, שלדה של רכב מסחרי ישן. ארגון ברמאללה תרם את הספרים, הותקנה בו מערכת סולארית. בימי החורף הסוערים כתב אהוד קריניס מקבוצת הכפרים: "השלדה הוכיחה את עצמה בהגנה על הספרים, בשעה שאוהל המרכז הסמוך התעופף לו באוויר". אבל ב-2 במאי התייצב באום אל-חיר איש המנהל האזרחי שהזדהה בשם קרלוס, והגיש צו הפסקת עבודה בעבור "שלדת רכב ישן משמש כמחסן".

מהמינהל האזרחי נמסר בתגובה: "מדובר במתן צו הפסקת עבודה למבנה שהוקם באופן בלתי חוקי ומבלי לפנות לגורמים המתאימים לקבלת היתר. במסגרת הצו ניתנת לבעלים הזכות לערער ולהציג עמדותיהם בוועדת משנה לפיקוח במינהל האזרחי, דבר שטרם בוצע. קיום שמירת החוק עומד מעל הכל. צר לנו על הניסיונות הבלתי פוסקים של גורמים בעלי אינטרס ועניין להפר את החוק, ואנו נמשיך לפעול תוך שילוב מאמצים לסייע לאוכלוסייה ביהודה ושומרון בתחום החינוך, התשתיות והרווחה, כל זאת במסגרת החוק".