בג"ץ דחה עתירה של אסיר פלסטיני לשחררו לביתו בגדה בשל מניעה משטרתית

מר חמאדה הנו יליד רצועת עזה שמתגורר מזה 12 שנה ברציפות בטול כרם שבגדה המערבית, וברשותו מסמכים המעידים על כך בצורה ברורה. שהותו הממושכת ברצועה השפיעה על קשריו עם משפחתו שבעזה, כולל הוריו, וכיום הוא מאורס לצעירה תושבת טול כרם לה הוא מתכנן להינשא.

מר חמאדה הסתבך בפלילים, והחל משנת 1998 נאסר בישראל 5 פעמים בגין שהות בלתי חוקית בישראל ועבירות נוספות. בתום ריצוי כל אחד ממאסריו שוחרר לביתו שבגדה, שם הוא אכן מתגורר בפועל כאמור. להפתעתו של מר חמאדה, אשר נמצא כיום במשמורת לאחר שריצה מאסר נוסף, נודע לו מטעם השב`ס כי ישוחרר לרצועת עזה, ולא אל מקום מגוריו שבגדה. לאחר שנודע לו הדבר, פנה מר חמאדה לעמותת גישה.

לאחר פניות של עמותת גישה אל הגורמים הרלוונטיים בנושא, התגלתה תמונה עגומה. ההחלטה לשחרר את מר חמאדה לעזה, שלמעשה היא החלטה על גירושו ממקום מגוריו, התקבלה מבלי שייערך לו שימוע ומבלי שמי מהגורמים הרלוונטיים יעיין במסמכיו. עמותת גישה ביקשה שיערך שימוע כמתחייב על פי חוק. בשימוע שאכן נערך, נכחו עו`ד ענברי מטעם עמותת גישה ונציג המינהל האזרחי.

בהתקרב מועד שחרורו של מר חמאדה ולאחר שלא התקבלה החלטה לאחר השימוע, עתרה העמותה בשמו נגד ההחלטה לשחררו לרצועת עזה בתום מאסרו. העתירה כללה גם בקשה למתן צו ביניים האוסר על גירושו לרצועה עד להכרעה בעניינו. בעתירה נטען כי ההחלטה לשחרר את מר חמאדה לגדה אינה עולה בקנה אחד עם הנוהל הקיים בשב`ס, הקובע שאסיר פלסטיני ישוחרר בתום ריצוי עונשו בהתאם למגוריו, ועם התנהלות הרשויות בעניינו עד כה, ששחררו אותו כאמור בכל חמשת מאסריו הקודמים לגדה.

כמו כן, נטען בעתירה כי ההחלטה לגרש את מר חמאדה אינה תואמת את המדיניות שעליה הצהירה מדינת ישראל בפני בית המשפט העליון, בתגובתה לבג`ץ 6685/09 קהוג`י נ` המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית מיום 18.11.2009. על פי הצהרה זו, המדינה לא מגרשת מהגדה מי שעבר להתגורר בה לפני האינתיפאדה השנייה ואין לגביו חומר ביטחוני שלילי, גם אם מענו הרשום הוא עזה. ההחלטה גם אינה תואמת תקדימים במקרים של אסירים אחרים שמענם הרשום ברצועת עזה ובכל זאת שוחררו לגדה המערבית, אם הצליחו להוכיח מרכז חיים שם.

על פי תשובת המפקד הצבאי בגדה לשימוע שנערך למר חמאדה, שהתקבלה כבר לאחר הגשת העתירה, בקשתו להשתחרר לגדה סורבה. כמו כן הוסיף המפקד הצבאי כי בעניינו של מר חמאדה קיימת מניעה משטרתית וביטחונית, למרות שבשימוע מר חמאדה לא עומת כלל עם מידע זה. ביום 20.3.2012 התקבלה החלטת בית המשפט העליון כי הדיון יתקיים ביום 21.3.2012 וזאת לאחר שתגובת המדינה הוגשה ביום 19.3.2012. תגובת המדינה נסמכת גם היא, ברובה, על המניעה הביטחונית אותה הזכיר המפקד הצבאי בתשובתו.

בדיון שנערך ביום 21.3.2012, דחה בית המשפט העליון את העתירה בשמו של אסיר פלסטיני שביקש משב`ס לשחררו אל ביתו שבגדה המערבית. עמותת גישה הצליחה לעורר ספקות בליבו של בית המשפט לעניין תוקפה של המניעה הביטחונית. קיומו של השימוע שנערך לעותר טרם הדיון ללא שהועלו במסגרתו כל טענות בטחוניות איתן היה יכול להתמודד, פגעה בזכות הטיעון שלו, עד כדי כך שבית המשפט קבע שדי בכך כדי להתעלם מן החומר הבטחוני השלילי בו עיינו השופטים במעמד צד אחד. יחד עם זאת, ובאופן תקדימי, נסמך פסק הדין על המניעה המשטרתית ועברו הפלילי של מר חמאדה כדי להגיע למסקנה שאין עילה להתערב בהחלטת הרשויות לשחררו לרצועת עזה וזאת בשל העובדה כי אם ישהה בגדה המערבית יקל עליו להיכנס לישראל שלא כדין. עוד קבע בית המשפט כי העמותה תישא בהוצאות המשיבים בסך 3000 ₪. השתת הוצאות בעתירה מעין זו, קרי עתירה פרטנית של אסיר, ללא שנפל כל פגם בהתנהלות העותרים לעומת הפגמים שנפלו בהתנהלות המדינה (אי-עריכת שימוע במועד, אי הכללת החומר הבטחוני בעת השימוע) גם היא חורגת מהפרקטיקה הנוהגת בבית המשפט העליון.

לאחר החלטת בית המשפט, גורש מר חמאדה לרצועת עזה, ועמותת גישה נאלצה להבהיר לארוסתו שלא תוכל לפוגשו שוב.