תושבי קלנדיה וכפר עקב, תושבי ירושלים שנותרו מעבר לגדר ההפרדה, נאלצים לעתים להסיע את האשפה הביתית שלהם קילומטרים רבים כדי להשליכה בצד השני של מחסום קלנדיה, אם הם אינם רוצים להעמיס אותה על ערמות האשפה ברחובות.

למרות מבצעי ניקיון ושיפורים שעיריית ירושלים מצהירה עליהם חדשות לבקרים, מצב התברואה בשכונות האלו, המונות עשרות אלפי פלסטינים בעלי תעודת זהות כחולה, ירוד ביותר. האשפה שנערמה ומוצתת מדי פעם גורמת זיהום אוויר בלתי נסבל. אחד הפתרונות שמצאו התושבים היה לקחת אתם את שקיות האשפה ולהשליכן מעבר למחסום קלנדיה. אבל כפי שגילה אחד התושבים, אחמד סוב לבן, גם זה כבר לא פשוט.

סוב לבן הוא עובד בכיר בעמותת עיר עמים שפועלת במרכז ירושלים. ביום ראשון היה בדרכו לעבודה במערב העיר עם אשתו ובנו בן החמש וחצי. "כשפחי האשפה מלאים קרוב לבית, אני לוקח את האשפה לירושלים. איפה שהפגישה הראשונה שלי, שם אני זורק. לפעמים גם בקינג ג'ורג'", הוא מספר.

הפעם סירבו השוטרים במחסום להעביר אותו בשל שקית האשפה. "השוטר לא היה מוכן לבדוק את השקית, התעצבן ואמר ‘מה, אתה חושב שאני זבל'", סיפר. השוטרים דרשו ממנו לחזור לקלנדיה להשליך את השקית. אבל מבנה המחסום אינו מאפשר לעשות זאת בפשטות. דרישת השוטרים היתה, לכן, שיעבור את המחסום וייכנס לישראל, יסתובב סיבוב פרסה בכיכר ליד המחסום, שם נמצא פח אשפה - שנאסר עליו להשליך בו את השקית, כי הוא בצד הישראלי של המחסום. תחת זאת היה עליו לחצות את המחסום לקלנדיה, להשליך את השקית ולשוב לתור הממתינים להיכנס לישראל.

סוב לבן ליד האשפה בכפר עקב, שלשום . צילום: אמיל סלמן

סוב לבן סירב. "הסברתי להם שחיכיתי יותר מ-20 דקות בתור ועברתי את כל הבדיקות ואני לא חוזר. תשובת השוטר היתה שאני לא אקבל את התעודה בחזרה. ככה חיכינו, לאף אחד לא אכפת, כאילו אין ילד באוטו". לבסוף, לאחר משא ומתן מתיש, הסכימו סוב לבן והשוטר, שהוא ישוב ברגל לקלנדיה לזרוק את השקית, בעוד אשתו ובנו ממתינים ברכב במחסום.

בדרכו לצד השני של המחסום אישר לו השוטר לעבור בין החיילים עם השקית בידו. מכך מסיק סוב לבן שהשוטר ידע היטב שהשקית אינה "חפץ חשוד".

בכך לא הסתיימו תלאותיו של סוב לבן. "זרקתי את השקית ורצתי חזרה, אבל בינתיים המחסום נסגר כי התחילו לנקות. חיכיתי עוד 20 דקות עד שיפתחו לי. הכי נורא היה שכשחזרתי ראיתי שהבן שלי נאלץ להשתין בכוס, כי הוא פחד לצאת מהאוטו. הוא שאל את אשתי אם השוטרים הולכים להרוג את אבא".

כמעט שעה וחצי בילתה המשפחה במחסום עד שעברה לצד השני. "הייתי יכול להוריד את הראש ולומר בסדר, או להתווכח ולבקש את הזכויות שלי", מסכם סוב לבן, "אבל יש לי הזכות להיות אדם ששומר על הניקיון ולא מזהם את הסביבה. בחרתי להיות שומר על הסביבה ולשלם מחיר. הדבר היחידי שמפריע לי הוא שאני לא יודע מי יוציא את הפחד מהראש של הבן שלי".

בצה"ל מסרו בתגובה שאין הנחייה לאסור העברת אשפה במחסום. דובר צה"ל הפנה את הפנייה לעיריית ירושלים. מהעירייה נמסר: "בקלנדיה וכפר עקב מתבצע פינוי האשפה ארבע פעמים בשבוע. עשינו לפני כחודשים מבצעי ניקיון והוספנו כלי אצירה לשכונה. העירייה בוחנת דרכים לשיפור המצב. בנוגע למעבר במחסומים - האחראים הם כוחות הביטחון".