מאות מורים שיגרו מכתב: מסרבים לצאת לסיור בחברון | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מאות מורים שיגרו מכתב: מסרבים לצאת לסיור בחברון

מאות מורים שיגרו מכתב: מסרבים לצאת לסיור בחברון

source: 
הארץ Online
author: 
טלילה נשר

לראשונה בתולדות מערכת החינוך, מכריזים 250 מורים מרחבי הארץ על סירוב לבצע מדיניות רשמית של המשרד - התוכנית "ביקורים בארץ האבות"

ייתכן ואנחנו ניצבים בפתח תקופה שבה אנשים צריכים לשלם מחיר אישי כדי לעצור את הגל הלאומני שתוקף אותנו. אני מקווה מאוד שמורים אחרים לא יפחדו, כי אנחנו בפירוש לא מתכוונים לסגת או להירתע מאיומים כאלה או אחרים. מערכת החינוך נתונה למתקפה ולהשתלטות של כוחות קיצוניים, פוליטיים, כשהמגמה היא להפוך את החינוך לאינדוקטרינציה. לא עוד". את הדברים האלו אמר אתמול אודי גור, מורה לספרות ומחנך כיתה י"ב בתיכון הניסויי בירושלים. גור הוא אחד ממנסחי "מכתב המורים", שעליו חתמו בימים האחרונים 260 מורים בתיכונים מרחבי הארץ. הנמען: שר החינוך, גדעון סער.

מארגני היוזמה מתייחסים אליה כ"מכתב הסירוב" הראשון במערכת החינוך - מאות מורים המצהירים במפורש כי יסרבו לקיים פעילות חינוכית שעליה הכריז שר החינוך. לשם כך החליטו הפעם לוותר על המסכות: במקום להתראיין בשם בדוי, הסכימו חותמי המכתב ששוחחו עם "הארץ" להיחשף בשמות גלויים. על המכתב חתומים מורים המלמדים במוסדות בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, הרצליה, רעננה, כפר סבא, מודיעין, קרית מוצקין, חולון, צפת, רחובות, טבעון, מכבים, פרדס חנה, קרית שמונה, יקנעם, עין חרוד, שפיים ועוד.

"אנו, מורות ומורים מכל רחבי הארץ, פונים אליך, שר החינוך גדעון סער, בשל המדיניות שמקדם משרדך בימים אלה. בחודש פברואר 2011 הכרזת על תוכנית סיורים חדשה שתיקרא 'נעלה לחברון'. כניסת התוכנית לבתי הספר עושה שימוש מניפולטיבי בתלמידים ובמורים שיהפכו בעל-כורחם לכלי משחק פוליטי. כאנשי חינוך, צו מצפוננו מונע מאיתנו להיות סוכנים של מדיניות זו", לשון המכתב שנשלח אמש לסער. הפצת המכתב נעשתה "מפה לאוזן" דרך דואר אלקטרוני. על המכתב חתומים אף מספר מנהלי בתי ספר, וחלק מהמורים העידו כי גם מנהליהם שלא חתמו נתנו את ברכתם ליוזמה.

המורים קובלים בפני סער על הכוונה להוציא מיליוני שקלים (במשרד לא פירטו מהו הסכום המדויק, ט"נ) מכספי הציבור כדי לממן את הסיורים. "טענת כי מטרתם של סיורים אלה אינה פוליטית. האמנם? בביקורך בשילה הצהרת בגלוי על מטרותיהם: 'טוב להגיע להתיישבות. טוב שההתיישבות פורחת. אני מדגיש - כפי שהדגשתי בנוגע לקרית ארבע - תמיד יהיו יהודים בשילה. אסור להשלות את הערבים כאילו יום אחד לא יהיו כאן יהודים. יהודים תמיד יחיו כאן וכל אשליה אחרת תהווה מכשול בדרך לשלום'. זוהי, אם כן הסיבה שלשמה אנו נקראים לבקר במערת המכפלה ובשילה: אתה מבקש לחזק ולהנציח, באמצעות החינוך הממלכתי, את ההתנחלות היהודית באזורים אלה. לשם מטרה זו מוצגת המציאות בחברון באופן חלקי ומגמתי. הסתרת המציאות הפוליטית הינה מעשה פוליטי".

"אנחנו רוצים להגיד לשר החינוך באופן ברור: אנחנו והתלמידים לא חיילים שלך", מדגיש גור. "זו לא אמירה של השמאל הפוליטי אלא של מורים שמעוניינים שהתלמידים שלהם יגבשו דעה עצמאית ומושכלת. הסיורים האלה לחברון ולשילה הם הדבר הרחוק ביותר מכך שאפשר להעלות על הדעת, מכיוון שהמטרה שלהם היא בכלל לא חינוכית. היא מטרה שנועדה ליצור הזדהות רגשית ולעצב ילדים כחומר גלם תוך צבירה של הון פוליטי".

איתי שניר, מורה לפילוסופיה בתיכון אלון ברמת השרון, אומר כי "התוכנית הזו מהווה אנטי מוחלט לרוח הביקורתית והפתוחה שאני מלמד על פיה. במובנים רבים הגיעו מיםinfo-icon עד נפש. הדברים שקורים במשרד החינוך הם מספיק חמורים כדי שאני וכמוני מורים אחרים נצא באמירה שהיא לא פשוטה. לא מדובר באנשים שמחפשים פרובוקציה. התגובה החריפה שלנו נובעת מהמהלכים המאוד לא לגיטימיים של משרד החינוך, בראשם הסיור לחברון".

לדברי מיכל ווסר, מורה להיסטוריה בתיכון שער הנגב, "מגמות המשרד גולשות במהירות מחינוך לערכים לעבר אינדוקטרינציה, וזהו מאפיין מרכזי במשטרים החשוכים ביותר של המאה ה-20". ווסר מלמדת את תלמידיה זה שנים רבות גם את הנושאים שאינם כלולים בתוכנית הלימודים, כמו הכחשת השואה הארמנית ורצח העם ברואנדה. לטענתה, "לא מלמדים בכלל את תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא רק מנקודת מבט חד-ממדית, בכלל לא כסכסוך אלא כאמירה ציונית".

את הטענה בדבר סיורים חד-צדדיים מבססים המורים על מידע שהגיע מעמיתיהם שכבר יצאו לסיורים. בשבוע שעבר ניסה תיכון ליד"ה להציג לתלמידיו תמונה מאוזנת של המצב הנפיץ בעיר על ידי מפגש עם vsxv acjcrui’ vuaev kpbh abv gk hsh nars vjhbul fphhkuy cnjuz hruakho/ kph b,ubh vnars’ gs ני ונציגים מארגון שוברי שתיקה, אך היוזמה בוטלה על ידי המשטרה בעקבות לחץ של פעילי ימין.

התוכנית "נעלה לחברון" (שהפכה מאז ל"ביקורים בארץ האבות"), הכוללת סיור במערת המכפלה ובבית הדסה שבחברון, הושקה לפני שנה על ידי משרד החינוך כפיילוט במחוז ירושלים. לפי נתוני המשרד, עד כה ביקרו בחברון 2,000 תלמידים בכיתות ט'-י"ב' מהמגזר הממלכתי, וכ-1,000 מהמגזר הממלכתי-דתי. לפני כמה ימים הודיע סער על הרחבת התוכנית לכל התיכונים ברחבי הארץ. התוכנית מוגדרת כרגע כ"רשות" ולא "חובה", אולם המורים חוששים כי הדבר ישתנה בעתיד. "אני בהחלט רואה אפשרות שהשר יהפוך את הסיורים בחברון לחובה. צריך להביע עמדה ברורה בעניין, היות ואנחנו רואים לאיזה כיוון הולכת מערכת החינוך".

הסיורים בחברון הם חלק מרשימה ארוכה של יוזמות חינוכיות שקידם סער במטרה רשמית של "חיזוק ערכים יהודיים וציוניים" בקרב תלמידים. באחרונה הצהיר השר על הפעלת תוכנית דומה של ביקורים באתר הארכיאולוגי הסמוך להתנחלות שילה, ולפני כן חנך את תוכנית "נעלה לירושלים" במתחם עיר דוד. התוכנית נעשית בשיתוף פעולה עם עמותת אלע"ד, שבמקביל לסיורים התיירותיים והמחקר הארכאולוגי מעודדת יהודים להתנחל בסילוואן. "זה המקום שנכון להתחיל בו את הפרויקט החינוכי. הכרת ירושלים דרך הרגליים תתרום להעמקת הזיקה של התלמידים לעיר", אמר אז סער.

פרויקטים נוספים שיזם שר החינוך הנוכחי הם "דרך ערך", שגובש בשיתוף משרד הביטחון וצה"ל, ש"נועד לחזק את הקשר ושיתוף הפעולה בין בית הספר לצבא". במסגרת הביקורים בבתי הספר, דנו קציני צה"ל עם מורים ביחסי צבא-חברה בישראל ו"בחינוך לערכים". תוכנית נוספת המיועדת לכיתות ז'-י"ב' עוסקת בהעמקת "מורשת מדינת ישראל והנצחת חלליה", וכוללת אימוץ אנדרטאות של נופלים על ידי התלמידים. בתקופת סער הוכפל גם המימון של תוכנית "מסע ישראלי", המחליפה את הטיול השנתי המסורתי, שבין מטרותיה הרשמיות "בירור וחיזוק זיקת עם ישראל לארץ ישראל תוך הבנת שורשינו כעם וזכותנו על הארץ". כמו כן, הכניס השר לתוכנית הלימודים מקצוע חדש של מורשת ותרבות ישראל, בו לומדים תלמידי כיתות ו', ז' ו-ח' את פרשת השבוע, סידור התפילה ומסכת אבות.

עפרה גולדברג, מורה למחשבת ישראל בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, טוענת ש"יש שקר מאוד גדול בסיורים שמחזקים את הזיקה היהודית דווקא דרך חברון. מדברים על זיקה לאבות, שבעצם בכלל לא חיו בחברון אלא רק נקברו בה. העיר שאברהם אבינו הכי מזוהה איתה היא דווקא באר שבע, מקום שחשוב בהרבה למנף אותו. למה ללכת למקום המת הזה, הקיצוני הזה, ולא למקום שיש בו דו קיום, אנשים שחיים ביחד ומבטאים הרבה יותר את דמותו של אברהם? מהו ערך החיים כשהוא משתקף דרך קבוצה שהופכת קבר לקדוש? בוא נבנה את הזהות היהודית על דבר חי ויצרני ולא סביב קברים".

ממשרד החינוך נמסר אמש בתגובה: "המכתב טרם התקבל בלשכת השר".