אותם שופטי בג"ץ דנו באותו יום בעתירה אחרת של סטודנט שיוצג על ידי אותו עורך דין וגם יציאתו ללימודים בחו"ל נאסרה. בדיון בעתירת הסטודנט השני אכן הוגשו עדויות במשטרה, בנוסף לחומר החסוי של השב"כ.

מוהנד דרוויש במחסום קלנדיה, אתמול. צילום: אמיל סלמן

דרוויש, בן 26, מהכפר בית אללו ממערב לרמאללה, לומד בביר זית לימודי מאסטר בכימיה ובביולוגיה ועובד כעוזר הוראה בכימיה. הוא קיבל מלגה ממשלתית מגרמניה להתמחות של חודשיים בפקולטה למדעי החיים. ההתמחות היתה אמורה להתחיל ב-4 באוקטובר 2011.

דרוויש, אזרח ירדני בנוסף להיותו תושב פלסטיני, הגיע לגשר אלנבי ב-14 באוגוסט 2011. הוא התכוון לבקר אצל משפחתו בירדן ולחדש את דרכונו הירדני. במעבר הגבול נאמר לו שהוא מנוע ביטחונית ויציאתו אסורה. לאחר שגם ההשגה שהגיש למינהלת התיאום והקישור הישראלית נדחתה, עתר לבג"ץ באמצעות "המוקד להגנת הפרט". בעתירה נכתב בין היתר שמניעת יציאה למשך זמן שאינו תחום וקצוב הופכת את העותר לכלוא בארצו.

המדינה השיבה לעתירה, בהתבססה על חומר חסוי, כי "להערכת גורמי הביטחון, קיים חשש שמא יציאתו של העותר, פעיל חמאס, לחו"ל תנוצל לשם קידום פעילות אשר יש בה כדי לסכן את ביטחון האזור".

ב-2008 נעצר דרוויש בדרכו לירדן, נשפט והורשע על חברות ופעילות בהתארגנות בלתי מותרת. העבירות שמצוינות בכתב האישום מתייחסות לשנים 2003-2002, כשהיה בן 18-17. לפי כתב האישום נפגש עם אדם בשם "חסן" שהעביר לו כמה תדריכים ביטחוניים שכללו התחמקות ממעקב, דרכים להיפטר מכרטיסי חיוג בטלפון ציבורי, שימוש בטיחותי באינטרנט והעברת מידע בקפסולות. פעם אחת בלע והעביר שתי קפסולות מירדן לגדה המערבית, אך הקשר עם האדם שהיה אמור לקבלן לא צלח - והוא זרק אותן. כששב לירדן חודש הקשר שלו עם אדם אחר, שאמר לו שהחמאס סומך עליו ואף שילם לו הוצאות אישיות בסך 900 שקלים. הקשר ביניהם נמשך בדוא"ל. דרוויש הודה בעבירות שבוצעו כשהיה בן 17. הוא שוחרר מהכלא במארס 2009.

עורך הדין אלעד כהנא טען בדיון בבג"ץ שהטיעונים על מסוכנות ביטחונית מבוססים על חומר ישן ולא עדכני וכי מניעת יציאתו היא ענישה בנוסף לעונש שכבר ריצה. עוד דיבר על חשיבות ההתקדמות בלימודים ובניית עתידו.

השופטים ריבלין, רובינשטיין ומלצר סיכמו בכתב ש"העותר סבור כי בחומר הגלוי שהוצג והכולל עדויות במשטרה, אין די כדי לבסס את החשד באשר לפעילותו". השופטים פסקו ב-9 באוקטובר 2011 ש"עיינו בחומר זה וכן בחומר החסוי ולא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיב (המדינה)". בהסכמת הפרקליטות, עו"ד כהנא הסב בכתב את תשומת לב השופטים לטעות ואמר שכיוון שלא הוצגו עדויות כאלו "גם לא נטענו טענות העותר לגבי חומר כזה, ולא ניתן היה לעיין בו במסגרת החומר הגלוי". הוא ביקש לפחות לקבל הבהרה לטעות. בשבוע שעבר התקבלה מהשופטים תשובה בעלת משפט אחד: "אין מקום לתקן את פסק הדין". אין בה התייחסות לטעותם העובדתית.