דו"ח אירופי: ישראל מבצעת טרנספר כפוי בפלסטינים

חלקו העובדתי של הדו"ח מציין כי תוצאות המדיניות הישראלית בשטח C המהווה 62% משטח הגדה המערבית, הן "טרנספר כפוי של האוכלוסייה הילידה". לפי הדו"ח, בשלמדיניות ישראל, רק 5.8% מהאוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, המונה כ-150 אלף בני אדם חיים בשטח C. בבקעת הירדן, ש-90% משטחה שייכים לשטח C - מספר התושבים הוא 56,000 מתוכם 70% חיים ביריחו, המוגדרת כשטח A. נתונים אלו בולטים במיוחד מאחר והדו"ח מציין כי לפני 1967 חיו בבקעת הירדן בין 200 אלף ל-320 אלף פלסטינים.

בית ספר שנבנה מפח בכפר ג'יהלין . צילום: אלכס ליבק

ב-2011 החליטו ראשי הנציגויות האירופיות להתמקד בשטח C ולא רק במצב בירושלים המזרחית, כפי שעשו בשנים האחרונות וזהו הדו"ח הראשון המשותף שלהם בנושא. לדברי הדיפלומט "הדו"ח נוצר מתוך תחושה של דחיפות ונועד לשקף אותה".

בנוסף לצעדים הנדרשים מהאיחוד האירופי בהיבט הפוליטי, הדו"ח מציע גם להעמיק את המעורבות בתוכניות סיוע שונות שיחזקו את כושר העמידה של האוכלוסייה הפלסטינית מול המדיניות הישראלית. אופן וקצב יישום ההמלצות שאומצו תלוי עכשיו בבריסל, אך להערכת דיפלומט אירופי אחר - אין מדובר בפעולות דראסטיות ודרמטיות אלא הדרגתיות ואיטיות.

מחצבות בשטח C. צילום: אלכס ליבק

המסמך, שכותרתו "שטח C ובניית המדינה הפלסטינית", אינו מותח ביקורת רק על ישראל אלא גם על הרשות הפלסטינית, שלא הקדישה תשומת לב מספיקה לשטח סי בתוכניותיה הלאומיות. "תוכנית הרפורמה והפיתוח הפלסטינית של 2008-2010 כמעט ולא לקחה את שטח C בחשבון, ולא נתנה המלצות איך להתמודד עם צרכי התושבים. באותה מידה, התוכנית החדשה לפיתוח (שנים 2011-2013) אינה מבהירה כיצד הפלסטינים מעוניינים להתמודד עם שטח C, קו התפר ומזרח ירושלים".

עם זאת, המסמך מציין שבתוכנית הדו-שנתית שחיבר ראש הממשלה הפלסטינית, סלאם פיאד, לבניית מוסדות המדינה, היו פרויקטים לפיתוח תשתיות בשטח C, ושמימושם של רבים לא הסתייע משום שישראל מנעה את ביצועם, למרות מאמצי הקווארטט, האיחוד האירופי ואחרים.

המסמך בן 16 העמודים מתאר בחלקו הגדול את המצב הפיסי והחוקי השורר בשטח C; מדיניות תכנון ישראלית המעודדת בניית התנחלויות ומונעת בנייה פלסטינית, הריסות בתים שבלית ברירה נבנו בלא אישורים, מניעת פיתוח תשתיות, מגבלות תנועה, מניעת גישה למים ולאוצרות טבע ועוד. הנתונים המוצגים בו נסמכים על דו"חות שוטפים, מפורטים וגלויים שחיברו בשנתיים האחרונות ארגוני או"ם שונים, ארגוני פיתוח בינלאומיים והבנק העולמי, ובהם התריעו הן על ההידרדרות במצבה של האוכלוסייה והן על ההשלכות השליליות על הכלכלה הפלסטינית.

ההחלטה של ראשי הנציגויות האירופיות, כגוף אחד, להתמקד בשטח C היא המשך ישיר לפעילות ציבורית מואצת של ארגוני זכויות אדם וארגוני פיתוח פלסטיניים ובינלאומיים. אלו הבחינו שבשל האיסורים והמגבלות הישראליות על פיתוח בשטח C, המדינות התורמות נטו פחות ופחות להפנות מכספיהן לפרויקטים באזור זה, והתמקדו בשטחי A ו-B. פעילים פלסטינים האשימו במפורש את המדינות התורמות בשיתוף פעולה ביודעין עם המדיניות הישראלית של יצירת מובלעות פלסטיניות מנותקות.