בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ג' 25.3.08, בוקר

צופות: 
אתי פ. ויעל פ. (מדווחת)
25/03/2008
|
בוקר

   בדרכנו לחווארה לא נתקלנו בשום תופעה חריגה.
לא היו האמרים מאיימים ולא דרכים חדשות חסומות.

בצומת זעתרה מעט מאד מכוניות (ודי הרבה חיילים שהציצו בחשדנות לאוטו שלנו).  

בבית פוריכ
היו עשרות מכוניות בתור על הגבעה וכמה עשרות הולכי רגל במחסום. עמדת בידוק אחת. איש מהחיילים לא התייחס להגיענו (ולהודות על האמת - גם אנחנו לא ממש ברכנו אותם לבקר טוב) אבל באורח פלא, כבמטה קסם נפתחה עוד עמדת בידוק וכהרף עין התרוקן התור וגם תוך דקות ספורות הצטמצם לאפס תור המכוניות.
הביקורת היתה מהירה מאד ועניינית, כולם עברו.  

בחווארה היו מעט מאד אנשים, ואף מכונית לא חיכתה. החיילת החביבה (א. שמה?) קיבלה את פנינו בחיוך ובברכה גם מפקד המחסום האיר פנים, היה נינוח ונעים הליכות. נוכח במקום גם ת' המת"ק ובאמת ובתמים הבנליות האיומה התנהלה על מי מנוחות. רב האנשים יוצאים תוך כדי חגירה ורכיסה ובהבעה אדישה. רק אחד שוב שאל ביאוש "מתי זה כבר יגמר?"
(אם מישהו יודע - שיענה לו...) צעיר אחד,  נעצר לידנו, כנראה מאד רצה שנשים לב אליו, וטילפן למישהו וסיפר לו בעברית רהוטה על כל האוצרות שיש לו עבורו. הוא מאד רצה שניכנס איתו לשיחה וכמובן שגם אותנו הוא סיקרן - הסיפור שלו הוא שאחיו נשוי ליהודיה בארץ. מכל מקום, שאלנו אותו לדעתו  מדוע כ"כ מעט אנשים עוברים כאן והתשובה היתה, כצפוי, שממש אין לאנשים כסף. "הכיסים ריקים".  
השוק פעיל, מתפתח ומשגשג מדי שבוע.