החפרת וגם ירשת ?
א
בגלי צהל סיפרו :
מה שהתחיל כעוד סדרה של עבודות תשתית בכפר הפלסטיני א-טאווני שבדרום הר חברון, המשיך בחפירה ארכיאולוגית מרגשת ובסופה גילוי חדש. בית כנסת מימי הבית השני נחשף בחפירות במקום, והוצג לראשונה בסוף השבוע האחרון.
הסיכוי ששמעתם על הכפר הפלסטיני א-תוואני בדרום הר חברון הוא לא גדול, וגם אם כן – ההקשר היה ודאי סביב עימותים אלימים עם מתנחלים באזור.
אלא שגילוי חדש של הארכיאולוג בנימין הר-אבן מיחידת קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי אולי ישנה את המצב.
הר-אבן וצוותו מצאו מבנה ציבור – מעין בית כנסת קדום – שהיה פעיל מהמאה הראשונה לספירה ועד למרד בר-כוכבא. "גילינו מבנה עם מערכת מאוד מעניינת של ספסלים כשבמקום יש מקום לנואם",
בית הכנסת שנחשף דומה בצורתו לאלו שנמצאו בקריית ספר, במודיעין ובמגדל. מדובר במבנים מתקופת בית שני שהולכים ונחשפים בשנים האחרונות אבל מספרם עדיין נמוך – כשהמפורסמים שבהם הם בגמלא ובמצדה.
הגילוי הארכיאולוגי נחשף בסוף השבוע האחרון במסגרת כינוס "הספָר והמדבר" שהתקיים בסוף השבוע האחרון בסוסיא.
השר בני בגין שנכח באירוע אמר כי למציאת המקום יש חשיבות אדירה.
"החיבור בין ממצאים ארכיאולוגיים והמקורות הם אבן יסוד לחינוך טוב ועמוק".
אנשי סוסיא מפיצים באתרם טיולים ברוח התנ"ך :
"אנו רואים צורך ושליחות בהוספת חן ואהבה לשיעורי תנ"ך, על ידי חוויה חיובית המשלבת את תורת ישראל בתורת ארץ ישראל."
הנה המסלולים המוצעים :
"ואיש במעון ומעשהו בכרמל…" — מצפה אביגיל, מצפור מעון, סוסיא.
הסיור יעסוק בנדודי דוד בדרום הר חברון, תוך מתן דגש לייחודיות בחיים שעל ספר הארץ הנושבת, על גבול מדבר יהודה. התלמידים יראו את הרקע הגיאוגרפי לחיכוך שבין דוד ונבל הכרמלי, ואף ישתתפו בהמחזה של הפרק.
"ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו צאן ודגן" (ירמיה נ"א) — דרום הר חברון.
מפגש המזרע והישימון מזמן את החקלאי והרועה למקום אחד, אך הילכו שניהם יחדיו? סיור בשדות הספר של הארץ הנושבת, יעסוק בערכיותו הכלכלית והרוחנית של כל אחד מענפי הפרנסה, כפי שהם משתקפים במקרא. מגילת רות מחד, בימי "קציר שעורים", ודור רביעי לרות, דוד, מאידך: "ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את צאן אביו בית לחם".
מלכות בחברון — חברון.
את צעדיו הראשונים במלכות ישראל, עשה דוד בחברון, בסמוך לקברי אבותיו. בעקבותם, נסייר במערת המכפלה, ובישוב היהודי בחברון, שבתחומו קבורים, על פי המסורת, גם אבנר בן נר, ישי ורות.
באתר של תאעיוש ,
באתר של מחסום ווטש
באתר של שומרי משפט רבנים למען זכויות אדם
באתר של " בצלם "
שמורים אין סוף עדויות לגזילת זכויות אדם של הפלסטינים תושבי האזור .
אזור הר חברון שלימד אותנו פרק בהלכות ראיית המציאות נכוחה הוא דוגמה למקום הרחוק מהעין ומהלב של מדינת ישראל.
מספר שבטים קטנים של פלסטינים-ערבים תושבי מערות דרום הר חברון לא הוציאו מתוכם לא פיגוע טרור ולא כל פרשייה ביטחונית אחרת, מדוע היחס אליהם הינו כשל אויב?
מה מונע מאיתנו לשמור על זכויות האדם הבסיסיות שלהם ולמנוע מהם גישה למקורות מים
להם ולצאנם?
אזור דרום הר חברון הוא שטח ‘C’, שטח שהוא בשליטה מוחלטת של הרשות הישראלית. תושבי האזור חיים בו מאז שנות השלושים של המאה התשע עשרה, בשומרם תרבות ואורח חיים מיוחדים למקום. בשנות השבעים הוכרז האזור כשטח צבאי סגור, בנימוק הסתום של "צרכים ביטחוניים". חלק אחר ממנו הוכרז כשטח שמור לאימוני צה"ל, למרות שבפועל מעולם לא נערכו בו אימונים. בשנים 1977, 1982, ו1997- נעשו ניסיונות גירוש קטני היקף, במהלכם נהרסו סוכות ומבנים ששוקמו לאחר מכן. ב1984- נעשה גירוש יסודי בחירבת אלג’נבה במהלכו נהרסו בתי החירבה, נחסמו מערותיה ונסתמו בורות המים שלה.
מעמדו של אזור דרום הר חברון כולו השתנה ב1994-, כשהועלתה האופציה להסדר קבע, כפי שאמר זאת משה יעלון בעצמו ב-15.2.00 בהיותו אלוף פיקוד המרכז. בשיחה עם סופרים ישראלים הוא אמר שישראל נמצאת לפני הסדר קבע ולפני שרטוט קווי הגבול הסופיים, ויש אינטרס ישראלי שהאזור יישאר בשטחה של ישראל. מאחורי המילים הללו מסתתר הניסיון "לנקות" את האזור מתושביו ויישוב אזרחי ישראל במקומם.
מועצה אזורית דרום הר חברון , הישוב היהודי בחברון , מועצת קריית ארבע על כל מתנחליה ממלאים אחר רוח הדברים בנחישות עצומה .
לאה שקדיאל – חברתי למחסום ווטש כתבה את הדברים הבאים לעלון "צפונה ונגבה" עלון הגרעינים התורניים העלון שהפיץ ברשתות את דבר גילויו של בית הכנסת בחירבאת טוואני :
"הייתי בחירבית טוואני, ובדיקה יסודית של האתר העלתה שעדיין לא התגלה שם שום בית כנסת עתיק אלא רק פסיפסים (ללא דוגמה בכלל) מתקופות מוסלמיות (בית אומייה כנראה) וכנסיה ביזנטית. מדובר על המשך החפירות ואם יתגלה שם בית כנסת תוכלו להודיע על כך בבוא העת בתופים ובחצוצרות.
התצלום שצירפתם לכתבה מטעה, יש לקוות שהכותרת שלו אינה שקרית (לא ברור אם אני יכולה להאמין לכם עוד) והתצלום אכן מראה בית כנסת באיזור סוסיא, בסוסיא או במעון. בכל מקרה לא בחירבית טוואני.
המינהל האזרחי דוחה את התקנת קו מים ליישוב גדול זה עד להשלמת החפירות הארכיאולוגיות כי כידוע העבר היהודי שלנו, בין אם יתגלה כאן ובין אם לא, יותר חשוב מחייהם של בני אדם לא יהודיים שנבראו בצלם.
עוד לא שמענו שלא מתקינים קו מים ליישוב יהודי בגללל חפירות ארכיאולוגיות, פשוט מתקינים קו שעוקף את האתר הארכיאולוגי, זה הכל, וכאן הרי מדובר בסוסיא מעון אביגיל ומצפה יאיר עם מים מאז הקמתם ויישוב ערבי פלסטיני גדול ללא מים מאז שהותקן באיזור קו מים של מקורות ליהודים מתנחלים בלבד.
שורה תחתונה. הגרעינים התורניים אשר בתוך הקו הירוק צריכים להחליט אם הם חלק מהמפעל המפואר של הציונות הדתית המחוייבת לכבוד האדם באשר הוא כולל האדם הערבי המוסלמי והנוצרי, או שהם חלק מהסילוף הנורא של תורת ישראל ושל התנועה הציונית המתרחש כבר כמה עשרות שנים בהובלת המחנה שלנו ובתשואות גיבוי של חלק גדול מהיהודים במדינה הם ומפלגותיהם ומנהיגיהם.
ההחלטות העומדות לפתחנו הן דרמטיות – כן או לא לנשים בצבא כולל תפקידים המביאים אותן ר"ל לטווח הגטו שיוצרים סביבם חלק מחיילי ההסדר, כן או לא לארגונים ימניים על גבול הפשיזם כמו אם תרצו והשומר החדש, כן או לא לחוקים מקרתיסטיים אנטי דמוקרטיים.
אני אישית נואשתי מזמן מהמתנחלים אשר מחוץ לגבולות המוכרים הבינלאומיים של המדינה כלומר מחוץ לקו הירוק שכבר לא מודפס בשום מפה מתוצרת יהודים בישראל ולכן אין ברירה אלא ללמד גיאוגרפיה בעזרת מפות ישנות בלבד או מפות מתוצרת חו"ל.
עדיין לא נואשתי מהגרעינים התורניים ולכן אני כל כך כועסת. עדיין מקווה שלא תיגררו, כעורכי המגזין היפה שלהם, למקומות מסוכנים כאלה, שיהפכו גם אתכם ללא רלוונטיים לרובה של החברה הישראלית, כשם שבחרתם – כל הגרעינים התורניים בארץ – להישאר מחוץ למחאה החברתית בקיץ האחרון ובכך בעצם להכריז לתושבי כל הערים בהן אתם פועלים, יהודים וערבים, חרדים ודתיים כמוני, שאתם נשארים בחוץ, עם התקווה הנואלת של "יש"ע זה כאן".
יש"ע זה לא כאן, עזה כבר לא, אבל גם יהודה ושומרון הם לא חלק מהמדינה, כי המדינה ממומשת בחלק של ארץ ישראל ולא בכולה, אחרת לא תהיה לנו מדינה בכלל, ואנו אזרחי ישראל לא ניתן בשום אופן להפוך את חיינו בתוך הקו הירוק לאפרטהייד של השטחים המוחזקים, לא ביפו ולא בלוד ולא בעכו ולא בנצרת ולא בירוחם. אז תחליטו באיזה צד אתם. תורה של:
"אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויות אדם"
או תורה של "חביב אדם שנברא בצלם, חביבים ישראל שקרויים בנים". אין דרך אמצע."
זאת האופציה - שלנו ( החילוניים) ושלהם שומרי המסורת וצריך כבר לבחור , להחליט , לחתוך .
כי אחרת יישאר רק הבכי.
מתוך "פתוח סגור פתוח" מאת יהודה עמיחי, מחזור השירים "תנ"ך תנ"ך איתך אתך
עוד משהו:
שלושה בנים היו לאברהם ולא רק שניים.
שלושה בנים היו לאברהם, ישמעאל, ויצחק, ויבכה.
אף אחד לא שמע על יבכה, כי הוא היה הקטן
והאהוב שהועלה לעולה בהר המוריה.
את ישמעאל הצילה אמו הגר, את יצחק הציל המלאך,
ואת יבכה לא הציל אף אחד. כשהיה קטן
קרא לו אביו באהבה, יבכה, יבך, יבך הקטן
והחמוד שלי. אבל הוא הקריב אותו בעקדה.
ובתורה כתוב האיל, אבל זה היה יבכה.
ישמעאל לא שמע שוב על אל בכל ימיו.
יצחק שוב לא צחק בכל ימיו
ושרה צחקה רק פעם אחת ולא הוסיפה.
שלושה בנים היו לאברהם,
ישמע, יצחק, יבכה,
ישמעאל, יצחקאל, יבכה – אל .
ואני ממשיכה לבכות…
- התחבר בכדי להגיב