תחקיר "הארץ": עשרות תיקי חקירה נסגרים בגלל רשלנות של מחוז ש"י

במארס 2008 הבחין רכז הביטחון של ההתנחלות מעון שבדרום הר חברון, גדליה אבלמן, בהתקהלות סמוך להתנחלות. אבלמן יצא במכוניתו למקום כדי לברר מה פשרה. כשהגיע ועצר את מכוניתו התקרב אליו פלסטיני מוכר לו, פתח את דלת המכונית והכה אותו בפניו. משקפיו, בשווי אלפי שקלים, נשברו. אבלמן התלונן בתחנת המשטרה חברון שבמחוז ש"י, והתוקף, שאבלמן הכיר בשם נאסר, נעצר על ידי השוטרים. מאוחר יותר הוגש לבית הדין הצבאי במחנה עופר כתב אישום בפרשה נגד פלסטיני בשם סלימאן אל-עדרה. אלא שלפני שבוע, שלוש שנים וחצי אחרי התקיפה, כאשר שופט המילואים (ועורך הדין הפלילי הוותיק) רס"ן שמואל פלישמן מסר את הכרעת הדין וזיכה את הנאשם, הוא מתח על משטרת מחוז ש"י ביקורת נדירה בחריפותה, ולא בכדי: המשטרה הגישה את התיק בלי לבדוק אם הנאשם הוא בכלל האיש שביצע את העבירה.

זו היתה יכולה להיות פארסה מפוארת, אילולא היה כרוך בכך עינוי דין ממושך. זה היה יכול להיות גם מקרה יוצא דופן במוזרותו וחומרתו. אבל המקרה של אל-עדרה לא היה חריג, אלא רק אחד בסדרה של אירועים דומים. תיקי חקירה של מחוז ש"י הנחשפים כאן, בהם כאלו שעדיין מתנהלים בבית המשפט ואחרים שנסגרו בשל חוסר ראיות, מגלים רצף של חקירות רשלניות. התיקים מלמדים שבחקירות האלו לא נעשו ולו הפעולות הבסיסיות ביותר, כמו לקיחת טביעת אצבעות, בדיקת אליבי, חקירת עדים או עימותים בין מתלונן לחשוד.

התוצאה: תיק אחרי תיק, ובהם תיקים של אלימות חמורה, נסגרים במחוז "בהיעדר ראיות"; באחרים משחררים שופטים את הנאשמים לאחר שמתגלה כי שוטרי מחוז ש"י התרשלו בחקירתם, או מזכים נאשמים מעבירות חמורות. זה מה שקרה בתיק שבו נחשד עובד פלסטיני בניסיון רצח של מעבידו, זה מה שקרה בתיק אחר שבו נחשדו מתנחלים בתקיפת פלסטינים במכוש - ובמקרים רבים אחרים.