חגית  עופרן  מ"שלום עכשיו "כתבה  את הדברים   האלה   באוקטובר 2011:

מי אמרה שאין אכיפת חוק בשטחים?

הבוקר בשטחים החקלאיים של כפר א-דיכ באזור קלקיליה, הרס צה"ל ארבעה מבנים ושני בורות מים. ברגעים אלה יש עימותים, גז מדמיע וירי נגד פלסטינים שמוחים על ההריסה. יש לציין שהבתים של הפלסטינים נבנו על אדמותיהם הפרטיות.

לעומת זאת, במרחק של מאות מטרים מהמבנים הפלסטינים, שוכנים מזה כ-10 שנים עשרות בתים לא חוקיים על "אדמות ציבוריות", במאחז ברוכין (כ-50 בתי קבע וכ-50 קרוואנים) – שבהם אף אחד לא נוגע.

השבוע  הרסו   שוב,  חברותינו   ממחסום ווטש  -  תמי ודליה היו וראו…. ראו את הארץ היפה …..אפשר לחשוב  שהפסטורליה חוגגת.

הדרך  המפותלת  לפינת החמד שהצבא הרס.

כרם הזיתים המטופח של אנשי הכפר .

דליה  ותמי כותבות :

"ניגשנו לכופר א-דיכ, כי משם הודיעו לנו שזה עתה הצבא עזב את המקום לאחר הריסה של שני מבנים ובאר לאגירת מי גשם.

"הייתה לנו כאן אינתיפאדה של הצבא" – כך נאמר לנו.

נכנסנו לכפר.  שם, ליד הבלדייה, פגש אותנו תושב הכפר והוביל אותנו למקום הפיגוע.

הייתה זו דרך ארוכה בלתי סלולה שהובילה בין הרים ובין סלעים, מתחת למנהרה ועל ההר, בין כרמי זייתים מעובדים להפליא. נוף מקסים!

הגענו למקום ההרוס. מתברר שאין זה מקום מגורים, אלא מקום מפגש חברתי לבילוי בחיק הטבע.

 "לנו אין לאן לנסוע לבלות כמו אצלכם, אז עשינו לנו מקום בילוי. למי זה מפריע? .

שאלתי חייל: למה אתם מסתובבים פה כל יום, זה סתם מפריע לנו. והוא ענה : זה הרעיון…".

"תעשו עלינו סרט שכולם יראו ויידעו מה הולך פה". ניסינו להסביר לו שיש אנשים שבאמת עושים סרטים כאלה, אבל אין לזה הרבה קהל אצלנו… לבושתנו."

בדרך חזרה הביתה  לאחר  הייאוש הגדול  הן  צילמו שקיעה מהממת – השמש שוקעת מאחרי ההתנחלות פדואל

מחמוד  דרווייש  המשורר  הפלסטיני הנערץ הוציא  ספר שירה – מצב מצור  - המתאר את תחושות  הפלסטינים.

 אלמוג בהר  ענה לו .   הנה קטעים מהשיר :

לפני המצור ואחריו

אָחִי מַחְמוּד דַּרְוִישׁ, יֵשׁ לָנוּ מִלּוֹן מְשֻׁתָּף מִיָּמִים שֵׁמִיִּים עַתִּיקִים
וּמִן הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ. אִבְּרַאהִים אָבִינוּ לִמֵּד אוֹתָנוּ
שֶׁאֱלֹהִים וְאַלְלָה הֵם אֶחָד, וְאָנוּ קוֹרְאִים אֶת תּוֹרָתוֹ
מִפִּי מֹשֶה, יֶשׁוּ וּמֻחַמַד. אֲבָל עַכְשָׁו מַבָּטֵינוּ הֲפוּכִים,
וְהַשָּׁהִיד שֶׁלְּךָ יָכוֹל לִהְיוֹת צִלְצוּל פַּעֲמוֹן
בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל חַיַּי וּמוֹתִי,
והרמטכ"ל שֶׁלִּי לֹא שָׁמַע עַל מִקְצַב פָּרָס
וְעַל תּוּגַת אַנְדָלוּס, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְכַתֵּת
כִּנּוֹרוֹתֵינוּ למסּוֹקִים וַחֲלִילֵינוּ לְרוֹבִים ולכוונם עליךָ.

אָחִי מַחְמוּד דַּרְוִישׁ, לִפְעָמִים רַק הָעַרַאק
שׁוֹמֵר עָלַי מִפְּנֵי טִינַת הָרְחוֹבוֹת.
וּבֵינְתַיִם מֵעַל רָאשֵׁינוּ שְׁמֵי הַמְּטוֹסִים, וּמוּל עֵינֵינוּ
רְחוֹבוֹת הָאוֹטוֹבּוּסִים, וְסִפְרֵי הַהִיסְטוֹרְיָה הַחֲדָשִׁים

הופכים אותנו לאוֹיבים. התנ"ך שלי הוא גם שלך,
ושִׁירַת הַגַ’אהִילִיָּה שלך היא גם שלי, ואם נשנן אותם יחד

אולי נצליח לָשִׂים קֵץ לַמָּצוֹר?

אנחנו ( חברות מחסום וואטש ) מנסות להדליק נר קטן שיגרש את החושך  וישים קץ למצור.

( צילמה דליה )