הבנאליות של המעצר

1. פלסטיני נעצר - שגרה (השגרה הפעם: ב-21 באוקטובר, 2011).

2. האישומים שגרתיים: "שזרק דבר, לרבות אבן... בכוונה לפגוע באדם או ברכוש", ושאירגן הפגנה בלתי חוקית והשתתף בה.

3. והנה משהו ממש בנאלי. שני שופטים צבאיים בבית המשפט הצבאי עופר מורים על הארכת מעצרו עד תום ההליכים: סרן צבי פרנקל ("די בעבירת יידוי אבנים לעבר חיילי צה"ל, כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים") ושופט הערעורים הצבאי אל"מ יורם חניאל ("קיים חשש של מסוכנות, הואיל והעורר חוזר על פעילות זו פעם אחר פעם ולא ניתן לרסנו... אינו לומד את הלקח הראוי". כלומר: כבר נעצר ונשפט על השתתפות בהפגנות).

5. הסניגורים - נרי רמתי וגבי לסקי. הם מבקשים לשווא מהשופטים לפחות חלופת מעצר, אם לא שחרור ללא תנאים.

6. עדי התביעה - שגרה שבשגרה: מבין חיילי הכוח שמצווה לפזר את ההפגנות. טום חי צאושו ורומן גופמן מגדוד מכבים בחטיבת כפיר. גופמן: ראה את החשוד שמכוון מיידי אבנים וגם זרק "אבנים.... שסיכנו בצורה משמעותית את שלמות גופם ואת חייהם (של החיילים)".

7. באיזה מרחק היית מהחשוד? שאלה מתבקשת שהחוקר המשטרתי שאל את עדי התביעה. צאושו: מרחק 5-10 מטר מהנאשם. גופמן: 100 עד 150 מטר. גופמן הוא המג"ד שפיקד "על אירוע הפס"ד (הפרעת סדר) אלימה". צאושו ראה בידיו סלעים.

8. עוד זיהוי: הנאשם לבש חולצה עם צ'איק וורה או צ'קי וורה לפי שוטר גובה עדות אחד, וציגיווארה לפי גובה העדות השני.

9. אתנחתה טופוגרפית למי שמדמיינים חזית פתוחה, צבא תוקפים חמוש בסלעים ובחולצות ציקי וורה ומתגוננים החשופים לסכנת חיים וחמושים ברובים, קובעים, גז מדמיע: נא להוסיף לתמונה תלתלית, חומת בטון בגובה 8 מטרים. החיילים נמצאים על מרפסת מוגבהת מאחורי החומה. עשרות מפגינים שרק הגיעו לתלתלית קוראים סיסמאות, מניפים דגלים ואז מתפזרים כשהרוחות סוחפות לעברם את הגז המדמיע. במרחק ניכר מהם, בסמוך לתלתלית, כעשרה איש שמיידים אבנים.

10. מקום העבירה הנידונה הוא אדמות הכפר בלעין.

11. ב-17 באפריל 2009 הרג חייל את אחי הנאשם, באסם, כשירה לעברו קליע גז מדמיע בטווח מוגדל (מצ"ח חקר. תוצאות לא ידועות). ב-31 בדצמבר 2010 האחות (ג'וואהר) נחנקה מגז מדמיע בעת פיזור הפגנה. היא מתה בבית החולים ברמאללה.

12. ועוד משהו: הנאשם שלנו כבר נעצר בהפגנה ונפצע מירי חייל, בסדר הזה. קודם נעצר. נכבל. עיניו נקשרו. ובעודו עומד ליד ג'יפ צבאי, החייל ליאונרדו קוריאה ירה בו ברגלו כדור פלדה מצופה גומי. ממרחק מטר וחצי. מצלמת וידיאו שבידי פלסטינית הנציחה את האירוע. לכן המקרה הגיע לבית המשפט. החייל היורה טען שהוא ציית לפקודתו של המג"ד עמרי בורברג, שהחזיק אותה עת בזרועו של אשרף אבו רחמה, נאשמנו מהיום. זה היה ב-7 ביולי 2008 (המשפט המתוקשר הסתיים בהרשעות בלי מאסר).

13. לפי הודעה שרשם חוקר המשטרה אמר אבו רחמה: "איך אני חשוד ולא זרקתי אבנים... זאת הפגנה לשם שלום. לבשתי חולצה עם התמונה של קיבארא (צ"ל גווארה). הוא מנהיג של מהפכות והוא עם האמת... לא זרקתי אבנים. הצבא שקרנים. אני לא אמרתי (לא הוריתי ליידות אבנים, ע"ה) לאף אחד".

14. שני עדי הגנה שמכירים היטב את אבו רחמה. שרית מיכאלי מ"בצלם" ויער דגן, תלמיד לתואר שני במשפטים. הם היו בחלק גדול מן הזמן בקשר עין עם הנאשם. שניהם הגישו תצהירים התומכים באמירתו: אבו רחמה היה בקבוצה המרכזית, הגדולה, שמפגיניה לא יידו אבנים. לדעת התובעים הצבאיים - זה לא מספיק. מכיוון שלא היו כל הזמן בקשר עין, אין לקבל את קביעתם שלא יידה אבנים.

15. מצלמות הצבא מתעדות תמיד את ההפגנות. למרות בקשות הסנגוריה, התביעה עוד לא הביאה את הקלטת הרלוונטית.

16. הבהרה: אבו רחמה לא נעצר בזמן מעשה, לכאורה. באחת וחצי בצהריים ההפגנה התפזרה. המפגינים התחילו לחזור לעבר הכפר. אבו רחמה נשאר מאחור עם קבוצה של עיתונאים וצלמים. פתאום הופיעו לידם שני ג'יפים צבאיים. מי שכן יידו אבנים נפוצו לכל עבר. ודגן בהצהרתו: "כאשר אשרף ואני ראינו את הג'יפים, התחלנו לצעוד לכיוונם... אשרף צעד עם הדגל שהיה ברשותו לאורך כל ההפגנה. אני צעדתי עם ידיים מורמות כלפי מעלה ותוך כדי כך צעקתי... כי מדובר בכניסה לכפר שאינה חוקית... כאשר היינו סמוכים לג'יפים מספר חיילים יצאו ולתדהמתי עצרו את אשרף". מיכאלי, שתיעדה את המעצר בווידיאו: "ההתרשמות המאוד חזקה שלי היתה שהחיילים עצרו אותו מכיוון שלא היה בשטח אף פלסטיני אחר".

17. התובע הצבאי לוי: "עדות של שני אנשי מרות עדיפה על חברו של הנאשם".