העמותות תחילה – בישראל ומצרים | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

העמותות תחילה – בישראל ומצרים

העמותות תחילה – בישראל ומצרים

source: 
הארץ Online
author: 
צבי בראל

 

 "לא ייתכן שמדינת ישראל תאפשר באופן חופשי ומוצהר למדינות העולם להתערב בענייניה הפנימיים. הצעת החוק לא באה לפגוע בעמותות חברתיות ואחרות, ההצעה באה למנוע את התערבותן של מדינות זרות בפוליטיקה הישראלית באמצעות התמיכה בעמותות בעלות אופי פוליטי, ולשים סוף להתערבותם של גורמים זרים בקביעת עתידה ואופיה של מדינת ישראל והחיים בה".

אלה הם דברי ההסבר הנוקבים שמעטרים את הצעת חוק קבורת החברה האזרחית, או בשמה הרשמי: "הצעת חוק העמותות (תיקון - איסור תמיכה של ישות מדינית זרה בעמותות פוליטיות בישראל)". אכן מטרה נשגבת, צעד לא מבוטל לקראת השתלבותה של ישראל במרחב. גם מצרים מנהלת עכשיו חקירות אינטנסיביות נגד עמותות לזכויות אדם ולקידום הדמוקרטיה, שקיבלו יותר מ-40 מיליון דולר מן הממשל האמריקאי מאז החלה המהפכה. שם כבר נסגרו עמותות ונאסרו אישים בולטים בשל קבלת תרומה זרה "ללא אישור השר הממונה".

ומעניין, גם השר המצרי לסולידריות חברתית, שממונה על העמותות, כמו ח"כ רוברט אילטוב מיוזמי החוק, מנופף בחקיקה האמריקאית שלכאורה מגבילה את התרומות הזרות. שהרי מה שמקובל בארה"ב ודאי טוב לדמוקרטיות-בדרך כמו ישראל ומצרים, בתנאי כמובן שאמריקה לא תתערב בענייניהן הפנימיים.

בכך בדיוק נלעגותם של דברי ההסבר לחוק. כי ישראל "באופן חופשי ומוצהר" מניחה למדינות העולם להתערב בענייניה הפנימיים. יותר משלושה מיליארדי הדולרים שישראל מקבלת מארה"ב; הסיוע שהיא זוכה לו ממדינות האיחוד האירופי; האיום בתביעות בבית הדין הבינלאומי; לחצי ארה"ב והקוורטט לקדם את תהליך השלום; גינוי הקמתן של התנחלויות; דו"ח מצב זכויות האדם של משרד החוץ האמריקאי - כל אלה הם התערבות ישירה בענייניה הפנימיים של ישראל.

שום עמותה ישראלית לא גורמת למדינה התורמת לה להתערב בענייניה של ישראל יותר משממשלת ישראל גורמת לכך. סטודנטים אמריקאים או צרכנים בריטים אינם זקוקים לעמותות ישראליות שיעודדו אותם לסלק נציגים ישראלים או להחרים מוצרים ישראליים, ממשלת ישראל עושה זאת מצוין. משרד החוץ של ארה"ב איננו לקוח של "שלום עכשיו"; אנשיו יודעים היטב בעצמם היכן נבנה כל צריף בשטחים, ובמקרה הצורך ממשלת ישראל היא שמודיעה בקול גדול היכן בכוונתה לבנות עוד שכונה במזרח ירושלים.

תמוהה עוד יותר חרדת הח"כים מפני התערבות זרה. הרי קשה למצוא ממשלה שמצפצפת על דרישותיה של הקהילה הבינלאומית יותר מן הממשלה הנוכחית. ממה בדיוק חוששים אילטוב ואקוניס? שגרמניה או פינלנד יגניבו דחפור דרך עמותה ישראלית ויעקרו באמצעותו מאחז? ש"שלום עכשיו" תתפוס את השלטון בעזרת תרומה משוודיה? או שמא פעילות העמותות עלולה עוד להוריד את הימין מן השלטון? מן הבהילות בקידום חוקי דיראון כאלה נדמה שזה החשש האמיתי. אז הנה עוד הצעה לחוק שתדרוש רק תיקון קטן בנוסח הקיים: "למנוע את התערבותן של מפלגות שמאל בפוליטיקה הישראלית באמצעות תמיכה בעמותות בעלות אופי פוליטי, ולשים סוף להתערבותן של מפלגות אלה בקביעת עתידה ואופיה של מדינת ישראל והחיים בה".

גדר התיל שמניחים ח"כי הימין כדי לגונן על משוגותיה של הממשלה אופיינית לדמוקרטיות פיקטיביות, שחוקיהן מגדירים כעבירה פלילית פגיעה בשמה הטוב של המדינה או ב"לאום". החוק הפלילי הטורקי מעניש בחומרה את מי שפוגע ב"אומה הטורקית", וכך גם החוק הפלילי המצרי, שאוסר לפגוע בתדמיתה של המדינה. אלה הן אותן מדינות שאינן רואות שום פסול במדיניות כושלת, ובלבד שלא תיוודע ברבים. את "המלשינים" צריך לאסור או להרוג, תלוי במדינה, או לפחות לייבש את מקורות המימון שלהם על פי הדוגמה ההומנית בישראל. בכל מקרה, חייבים להגדירם כבוגדים, אולי אפילו כתומכי טרור, ולהוציא אותם אל מחוץ לגדר. נתחיל בעמותות