דו"ח פלסטיני: ישראל גורמת נזק של מיליארדי דולרים בגדה וברצועה | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

דו"ח פלסטיני: ישראל גורמת נזק של מיליארדי דולרים בגדה וברצועה

דו"ח פלסטיני: ישראל גורמת נזק של מיליארדי דולרים בגדה וברצועה

source: 
הארץ Online
author: 
עמירה הס

 

מגבלות התנועה, הייצור וחלוקת המים והמשאבים פגעו באופן אנוש בכלכלה ובתעשייה הפלסטיניות

  •  
הכיבוש הישראלי גובה מהכלכלה הפלסטינית מחיר גבוה, שבחישוב שמרני מוערך ב-6.9 מיליארד דולרים - כ-85% מהתמ"ג הפלסטיני ב-2010, שהיה 8.124 מיליארד דולרים. כך קובע דו"ח שחיברו משרד הכלכלה הלאומית ברשות הפלסטינית ומכון ירושלים למחקר יישומי - אריג'. החישוב כולל את הקפאת הפעילות הכלכלית בעזה, בשל מדיניות המצור, את מניעת ההכנסות ממשאבי הטבע שישראל מנצלת בשל שליטתה הישירה ברוב השטח הכבוש, ואת העלויות הנוספות להוצאות הפלסטיניות, בשל מגבלות תנועה, שימוש וייצור שמטילה ישראל.

בהקדמה לדו"ח נקבע שחסימת הפיתוח הכלכלי הפלסטיני נובעת מהמגמה הקולוניאליסטית של הכיבוש הישראלי מאז ראשיתו ב-1967: ניצול משאבי טבע מצד אחד ומנגד רצון למנוע תחרותיות של המשק הפלסטיני עם המשק הישראלי. הדו"ח פורסם כבר בסוף ספטמבר, ימים ספורים לאחר נאום מחמוד עבאס באו"ם והודעתו על הגשת הבקשה הפלסטינית להתקבל כחברה מלאה בארגון. לדו"ח, שפורסם בתקופת החגים, כמעט ולא היה הד תקשורתי בישראל. בכימות ההפסדים שגורם הכיבוש הישראלי לכלכלה הפלסטינית ביקשו מחברי הדו"ח גם להזים את הרושם המוטעה שנוצר בשנתיים-שלוש האחרונות, ולפיו הכלכלה הפלסטינית פורחת באופן טבעי, בעוד שהיא למעשה נתמכת על ידי התרומות, שמכסות את מחיר הכיבוש.

חלק הארי מההפסדים לכלכלה הפלסטינית נובע ממדיניות המצור על עזה, שמונעת כל ייצור וייצוא. החישוב נעשה על סמך ההשוואה לקצב העלייה בתמ"ג בגדה המערבית, שבשנים שלפני המצור היה דומה לקצב העלייה בתמ"ג בעזה. לפיכך, מחברי הדו"ח מעריכים שב-2010 הפער בין התמ"ג הפוטנציאלי בעזה (כמעט 3 מיליארד דולרים) לבין התמ"ג בפועל היה יותר מ-1.9 מיליארד דולרים.

סכום דומה מאבדת הכלכלה הפלסטינית, ובעיקר ענף החקלאות, בשל האפליה שנוקטת ישראל בחלוקת המים בין הפלסטינים לישראלים. בהסתמך על דו"ח של הבנק העולמי מ-2009, קובעים מחברי הדו"ח הנוכחי כי לא רק שהסכמי אוסלו הקפיאו מצב של חלוקה בלתי שווה בין ישראלים לפלסטינים במים שנשאבים בגדה המערבית (יחס של 80:20), אלא שישראל גם מבצעת שאיבת יתר מהאקוויפר המערבי, יותר ממה שנקבע לה בהסכמים. בה בעת ישראל מוכרת לפלסטינים מיםinfo-icon בכסף רב, כדי שישלימו חלק מהחסר להם. השליטה הישראלית על משאב המים ועל הגישה לאדמה בשטח C מונעת מהפלסטינים לפתח חקלאות שלחין, שמהווה כיום 9% מהשטח המעובד. מחברי הדו"ח מעריכים שלולא המגבלות הישראליות היה אפשר להרחיב מאוד את ענף החקלאות, עד כדי רבע מהתמ"ג של 2010 (1.88 מיליארד דולרים).

המדיניות הישראלית של הגבלת הגישה למים גורמת בעיות בריאות שונות, שמתועדות במחקרים שונים. מחברי הדו"ח חיברו את עלות הטיפול בבעיות רפואיות אלה - 20 מיליון דולר - לסעיף ההפסדים, בשל חסימת הגישה למשאב המים.הכלכלה הפלסטינית מפסידה גם רווחים פוטנציאליים ממשאבי טבע אחרים, שישראל מנצלת כיום או מונעת מהפלסטינים לפתחם: מינרלים מים המלח, אבן וחצץ במחצבות, גז טבעי בחוף עזה. רווחים מחוקים אלה מוערכים בכ-1.83 מיליארד דולרים. זאת עם פוטנציאל גדול להגדלתם, בעיקר אילו אפשרה ישראל לפתח את מצבור הגז הטבעי שנמצא לחופי עזה ולייצאו.

טבע ואתרים עתיקים נפגעים, כמשאב תיירותי, בשל השליטה הישראלית על שטח C ומגבלות התנועה שמטילה ישראל בתוך הגדה כולה. מחברי הדו"ח כימתו, לדוגמה, רק את ההפסדים הנגרמים בשל שליטת ישראל בים המלח: 144 מיליון דולר מדי שנה. הדו"ח גם מכמת את הנזק שנגרם בשל עקירתם של 2.5 מיליון עצי זית ועצי פרי מאז תחילת הכיבוש ב-1967: הפסד שנתי של 138 מיליון דולר.

המגזר התעשייתי היצרני הפלסטיני מוגבל לא רק בעזה, אלא גם בגדה המערבית. זאת בין השאר בשל רשימה של 56 פריטים של חומרי גלם ומכונות שישראל מגבילה מאוד את ייבואם, משום שהגדירה אותם כ"בעלי שימוש כפול" - לייצור וללוחמה. הרשימה חוברה ב-2008 והיא כוללת, בין השאר, דשנים, חומרי גלם שונים, מחרטות, מכונות טחינה, צינורות מתכת, מכשירים אופטיים וציוד ניווט. בדו"ח נכתב שמנגנון הפיקוח הקפדני על פריטים אלה - עד כדי איסור ייבוא - נותר בעינו למרות השיפור במצב הביטחוני, קרי שיתוף הפעולה בין מנגנוני הרשות הפלסטיניים לבין צה"ל והשב"כ. מגבלות אלה פוגעות ישירות במגוון של ענפים כמו מזון, משקאות, מתכת, טקסטיל, תרופות, ביגוד וקוסמטיקה.

הדו"ח נשען על ממצאי מחקר שהוגש למשרד הכלכלה ב-2010, ועוסק באפשרויות הסחר הפלסטיני. נכתב, בו, למשל, שלאחר שישראל אסרה ב-2007 על ייבוא גליצרין לגדה המערבית, ירד היקף הסחר לישראל של חברת קוסמטיקה בשכם. לפי התקן הישראלי, מוצרי טיפוח עור חייבים לכלול גליצרין, ולכן נאסר לשווק בה מוצרים שאינם כוללים אותו.

בשל השליטה הישראלית על מעברי הגבול ועל שטח C, למשרד האוצר הפלסטיני אין אפשרות לגבות באופן מלא מסים ומכסים על כל המוצרים שמשווקים בגדה המערבית. הדו"ח מעריך שההפסד הפיסקלי השנתי לקופה הפלסטינית הוא כ-400 מיליון דולר.נוסף על כך, הדו"ח מחשב הפסד פיסקלי עקיף: תמ"ג מכווץ, לעומת הפוטנציאל, משמעו נפח קטן יותר בהכנסות ממסים. "לפי חישובינו, ללא הכיבוש הכלכלה הפלסטינית היתה רחבה ב-84.9%, כך שהיתה מניבה תוספת הכנסות בסך 1.389 מיליארד דולר", נכתב, ובסה"כ 1.796 מיליארד עם חישוב הפסדי הכנסות ישירים.

מחברי הדו"ח מדגישים שמדובר בהערכה שמרנית מאוד של ההפסדים. היא אינה כוללת חישובים ספקולטיביים שונים כמו הפסדים בשל איסור הבנייה בשטח C, הפסדים כלכליים שגורמת גדר ההפרדה או המגבלות על שיווק למזרח ירושלים.

ב-2010 היה הגירעון של הרשות הפלסטינית 1.358 מיליארד דולרים, מזכירים המחברים. "בלי המחיר הפיסקלי הישיר והעקיף של הכיבוש, הכלכלה הפלסטינית היתה יכולה לנהל מאזן בריא עם עודף של 438 מיליון דולר. היא לא היתה נאלצת להישען על סיוע התורמות, והיתה מסוגלת להרחיב באופן ניכר את הוצאותיה כדי לדרבן את הפיתוח החברתי והכלכלי הנחוץ".