שמאל פטריוטי

השרה לימור לבנת מצוטטת בידיעה כמי ששאלה אם נערכה בדיקה מעמיקה איזה נזק לתדמית המדינה יהיה גדול יותר - זה שיגרום החוק, או זה שנגרם למדינה כתוצאה של פעילות ארגונים כמו "מחסום ווטש".

החוק המוצע להגבלת תרומות לשמאל מבקש להבחין בין פעילות לטובת זכויות האדם לבין פעילות פוליטית. אולם כל פעילות הנוגעת לזכויות אדם היא מטבעה פעילות פוליטית. החוק מבקש להשתיק את הביקורת של ארגוני "שמאל" על התנהלות ישראל בשטחים הכבושים.

העיסוק המרכזי והאינטנסיבי של החברה הישראלית בביטחון משתקף בנכונותה לתמוך ללא פקפוק בכל צעד הקשור לפעילות הביטחונית בשטחים. ארגוני זכויות האדם מאלצים את הציבור הישראלי להכיר בכך, שפעילות זו נוגדת במקרים רבים את הדין הבינלאומי והיא סכנה מוסרית וקיומית לאושיות המדינה.

ממשלת ישראל פונה למדינות חברות באו"ם בבקשה לתמוך בה בהצבעות בנושאים פלסטיניים. הצעת החוק שהממשלה מגבה מגדירה למעשה את אותן מדינות עצמן כעוינות.

הקשרים של ארגונים כמחסום ווטש ואחרים עם מדינות העולם הם ההוכחה, שבישראל מתנהל שיח ערכי ומוסרי. מנגד, מקורות מימון זרים המיועדים לארגונים ימניים, המשקפים את מדיניות הממשלה, אינם מאוימים בחוק המוצע.

הפעילות הפוליטית של מחסום ווטש נובעת ממניעים פטריוטיים לא פחות מאלה של הימין. שליטה בעם אחר כרוכה מעצם טיבה במדיניות של דיכוי ודה-הומניזציה. אלה מחלחלים בהכרח להכרתם ולהתנהגותם של החיילים, הנשלחים לבצע משימות של דיכוי ואפליה, למען רווחת המתנחלים. חיילים צעירים אלה הם העתודה החברתית של מדינת ישראל.

השחתה מוסרית של חיילים בשל תפקידם בכיבוש תשפיע עליהם ועל החברה לדורותיה. מחסום ווטש מצביע על הנזק שמסב הכיבוש לחברה הישראלית.

ירושלים