אל תלבינו פשעים בשירתכם

לפני כשנה וחצי צפיתי בהופעה משותפת של דוד ד`אור ולובנה סלאמה, במסגרת כנס `מדברים אמנות`. בניגוד מסוים לציפיותי התפתחה ההופעה, בבניין ימק`א בירושלים, להיות אחד האירועים המרגשים ומעוררי ההשראה שחוויתי. מול קהל יהודי ופלסטיני (עם רוב קל לזה האחרון), עם דברי קישור ושירים בשתי השפות, ועם אותה תחושה מופלאה שבה, כמעט בדרך נס, נוצרת לה לרגע קט בועה – איזור של שוויון זמני – ושבה, לזמן מה, מסתמנת אפשרות אחרת, של שמחת חיים ותקווה.

הערב הסתיים בדואט מרגש של השיר `בחלם ביכ` (بحلم بيك, `חולם עליך`, כאן בביצוע של יוצרו, עבד אלחלים חאפז); הקטע היחיד מהחזרות למופע שמצאתי ברשת, ושמעביר במידה דלה ביותר את עוצמתו של הערב, הוא הביצוע המשותף, בעברית וערבית, של `תשמור על העולם ילד`.

אתמול נחרדתי לגלות שלטי ענק בירושלים, המבשרים על הופעות ב`עתיקות עיר דוד`, שם הצופן המטוהר והמכובס עבור חוד החנית של מפעל הנישול השיטתי והאכזרי בלבה של שכונת סילוואן. האמנים המופיעים הם דוד ד`אור, שריגש קהל יהודי-פלסטיני עם לובנה סלאמה; שלמה בר, שיצירת חייו כולה מבטאת את תרבותם ומשקמת את תחושת הערך של אנשים קשי יום כמו מנושלי סילוואן; ומיכה שטרית, שמבצע את `חיפה מול הים` ללחן של ברי סחרוף ולמלים יפות ורגישות (ופוליטיות) של סלמאן מצאלחה (יהודים שלא שמעתי את קולם/ ערבים שלא ידעתי את פשרם/ ועוד כאלה מנגינות שלא ידעתי/ לזהות בתוך הרגע שדמם….).

לא מדובר שוב בוויכוח על סתם הופעה ב`התנחלות` ושאלת החרם עליה. אני גם יודע היטב עד כמה קשה לאמנים להתפרנס כאן. ובכל זאת, מדובר באמת בקו החזית המחריד ביותר של שנאת בני אדם ונישולם, המגייס אמנים מסוג זה כדי להסתיר זאת. כדאי לד`אור, בר ושטרית לסייר בסילוואן, כדי לחזות באי-צדק נורא ולגלות, כבני אדם מצפוניים ורגישים, כמה עובדות שאולי לא היו ידועות להם. הם יופתעו לגלות, כך נדמה לי, שכונות של עוני, עזובה, הזנחה שיטתית של רשויות וממסד ומצב תשתיות של הגרועים בפרברי העוני בערי העולם השלישי, בשטח הנמצא בתחום שמדינת ישראל אחראית לו ותושביו הם תושבי קבע שלה – על פי הצדק, ההיגיון, המוסר, המשפט הבינלאומי והחוק הישראלי כפי שנחקק על ידי בית הנבחרים שלה.

הם יוכלו להתוודע למדיניות מתמשכת של אפליה, הטרדה, ולשיטות של הפחדה, גזל, נישול ושוחד שמופעלים שם כלפי בני אנוש אחרים. הם בוודאי יתמהו ויתהו גם כיצד בתי היהודים הבודדים זוכים לחשמל, מים, זורמים, ביוב, מדרכה, תאורת רחוב, כביש סלול, אבטחה ותוכניות מתאר נקודתיות שאושרו בקפידה, ביעילות ובזריזות לא אופיינית – כמעט על-אנושיות במושגים ישראלים – כשבמרחק מטרים ספורים משם דחוסים בני ובנות אדם הרבה פחות ברי מזל ללא חשמל, מים, ביוב, כביש, מדרכה, וללא שום דרך חוקית לבנות, להרחיב, לשפץ, או לתקן. רק מפני שהם פלסטינים, למזלם הביש.

תלמדו, אני חושב, כיצד רשויות עירוניות, וממשלתיות, כוחות שיטור ממלכתיים ופרטיים, ופטרוני המתנחלים הנדיבים חוברים יחד להנצחת מצב נורא ומצמרר לב זה, ועושות כל שביכולתן – כולל מעצר אלים וגס של ילדים קטנים, ראו תמונות קשות כאן – להרחיב את מעגל הנישול והרוע. תגלו, אמנים מעורבים שכמותכם, שההופעות ה`תמימות` שלכם הן מכשיר אכזרי בשירותם של כוחות זדוניים וחסרי לב, שנועדה להמשיך ולרמוס את זכויותיהם, רווחתם, וכבודם של בני אדם אחרים, ולהצמית כל שביב תקווה בלבם.

בקיצור, אם במקרה לא הובנה כוונתי, אני קורא לכם: אל תלבינו פשעים של אחרים בשירתכם. סורו מהרוע הצרוף והבוטה הזה. אל תלכו לחגא שלהם. אל תסבו לשולחן זבחי הריב שהם עורכים. אל תחגגו איתם. אל תשירו להם. ענו להם, כפי שאמר אלוהים מפי ישעיהו נביאו לאבותיהם הרוחנים:

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.

כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.

לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי…

חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.

בְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ.

———

ויכוח בדבר ההופעה בעיר דוד מתנהל בדף הפייסבוק של הזמר דוד ד`אור

.

יכ