מאביב שנת 2004 עד חורף 2005 היינו ביחד עם מאהל מחוסרי הדיור בבאר שבע.

המאהל הוקם על רקע הגזירות והקיצוצים שהוטלו על הציבור בידי שר האוצר דאז מר ביבי נתניהו.

המאהל הוקם בקרית הממשלה בבאר שבע ליד ה"בית" של ביטוח לאומי ואנשיו חיו שם תשעה חודשים.

אז היו שם רק ה"מוחלשים" עם סיפורי חיים שכמותם אנו רגילים לפגוש בפריפריות הגיאוגרפיות ולא רק , של מדינת ישראל.

סיפורם של בני הזוג ש’ הוא סיפור פשוט לכאורה. בני הזוג לקחו משכנתא לאחר שעלו לארץ במהלך שנות ה – 90 ושלמו אותה כסדרה במשך מספר שנים. לפני מספר שנים עבר הבעל, אדם המתקרב לשנות ה- 60 לחייו 2 אירועי לב והוא אינו יכול לעבוד יותר. הכנסת המשפחה כמובן הצטמצמה באופן ניכר ונוצר חוב משכנתא לא גדול. המשפחה פנתה לועדה הבינמשרדית ואכן אושרה לה פריסה ההולמת את צרכיה. אולם הבנק דורש מן המשפחה 2 ערבים חדשים על מנת לבצע את הפריסה. לכל אדם בעל חוב ובמיוחד לעולה חדש הסיכוי להשגת ערבים שואף לאפס. דרישה תמוהה זו מסכלת את ההסדר, החייב נשאר במצב של פיגור ומשלם את ריבית הפיגורים הרצחנית למרות שקיים הסדר לפריסת החוב. הוגש ערעור על עניין הערבים.

ג.ב היא הינה אם ל2 ילדים. הקטן בן ה – 4 הינו חולה פסיכיאטרי, מה שדורש טיפולים רבים והשקעה ניכרת מצד האם הן כספית והן בזמן. עוד כשהייתה נשואה לקחו היא ובעלה משכנתא על דירה בדימונה. לאחר מספר שנים החלה ג.ב לסבול מאלימות קשה ביותר מצד בעלה. מה שהוביל להליך גירושין ארוך בו נשארה ג.ב עם הבית והחובות עליו. ג.ב עובדת כמטפלת סיעודית כמה שמצבה הרפואי מאפשר לה ומתקיימת מ3000 ₪ בחודש. בעלה לא משלם מזונות זה מכבר. ג’ צברה חוב ניכר לבנק בתקופה זו. לאחר שנמנע הפינוי של ג’ באמצעות פעולה ישירה בלתי אלימה של התנועה לחיים בכבוד, הגישה ג.ב בקשה לפריסת החוב. חשוב להבין לגבי מצבה של ג.ב. מכירת דירתה של ג’ בדימונה לא תכסה את חוב המשכנתא, בין אם תמכור בעצמה ובין אם ימכור הבנק באמצעות כונס נכסים. המשמעות של המשך ההליכים ללא הסדר נגד ג’ הינם המשך סחיטתה והתשתה מצו פינוי אחד למשנהו או לחילופין במידה ויימכר הבית ולא תהיה פריסה של החוב ג’ תהיה במצב שכל הכנסותיה מעבודה ילכו לתשלום חוב. לג’ לא ישתלם לעבוד באופן חוקי. בקצבאות אי אפשר לגעת ולכן לג.ב לא ישתלם לעבוד באופן חוקי או לעבוד בכלל. כך אנשים נדחפים לעבר שולי החוק ולעבר חיים של תלות בקצבאות במקום עבודה.

חיים בר יעקב ייסד אז את התנועה לחיים בכבוד על רקע מצוקת הדיור הקשה של תושבי ב"ש והנגב. הקמת מאהל מחוסרי הדיור מול קריית הממשלה בבאר-שבע היווה פתרון ארעי למצוקת הדיור וגם צעד מחאתי כנגד אטימות הממשלה. מתוכו צמחה התנועה וגרעין פעילה הראשוני. 23 המשפחות ששכנו במאהל הצליחו במאבק עיקש מול הרשויות לשוב לביתם או לחילופין לקבל פיתרון דיור הולם. כך הוכיחו פעלי התנועה כי פעולה ישירה היא מתכון להצלחה וחזרה למסלול חיים תקין http://www.halevb7.org/

התנועה יזמה ויוזמת פעולות מחאה קבוצתיות לעצירת תהליכי פינוי של אזרחים מביתם ויוצרת לחץ על המוסדות הרלוונטיים למציאת פתרון הולם שיאפשר למשפחות אלו קורת –גג. התנועה נותנת יעוץ הכוונה למתקשים בהחזרי משכנתא ומקיימת פעולות סנגור מול הבנקים והוועדה הבינמשרדית, משרדי ממשלה, עו"ד וכונסי נכסים. התנועה יוזמת דיונים בוועדת הכלכלה בכנסת בנושא מתקשים בהחזרי המשכנתא, מגישה שאילתות לשרים חכי"ם ומשרדי הממשלה הרלוונטיים.התנועה פועלת לקידום "חוק שכירות ארוכת טווח" ורואה בו פתרון מקיף למצוקת הדיור לכלל אוכלוסיית ישראל.

אז היה מדובר על הסדרים מול בנקים ומול הממשלה לקבלת זכות לגור בדירה בסיוע ממשלתי.

היום הסיפור הוא כבר לא הסיפור של ה"מוחלשים" בלבד , הסיפור הוא הסיפור של כולנו.

כלל החברה הישראלית!!!!

קצת עצוב לחשוב שכל עוד המצוקות היו שייכות לפריפריה, עם ישראל המשיך בחייו ואיפשר בכזאת קלות לקפיטליזים החזירי לחגוג.

סוד ההצלחה כנראה טמון בסולידאריות חברתית בין כולנו.