וכאשר יענו אותם (אנשי חוות מעון) כן ירבה וכן יפרוץ…

באתר המועצה האזורית דרום הר חברון כתובים הדברים הבאים על חוות מעון:

מעון הוא אחד השמות המוכרים יותר מבין שמות היישובים בהר, בין השאר בגלל מאבקי הקרקעות בין התושבים לבין שכניהם הערבים. תושבי היישוב, כאמור, היו הראשונים שעיבדו את הקרקעות הסמוכות ליישוב, ונטעו בהן מטעי פרי. על מנת למנוע את ההתפשטות הערבית לכיוון מזרח ויצירת מסדרון ערבי למדבר, הוחלט להקים את חוות מעון מדרום-מזרח ליישוב. בשנת תשנ"ז (1997), הוקמה חווה חקלאית שבה עדרי כבשים ועיזים, מטעי פרי וגידולי בעל, כאשר היישוב מסייע להתיישבות החלוצית באספקת מים, חשמל ותשתיות. בכ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.1998), נרצח דב דריבן הי"ד, תושב מעון, על ידי רועים ערביים, אך המרצחים לא השיגו את מטרתם והחווה המשיכה לשגשג. החווה פורקה בשנת תש"ס (2000) במבצע צבאי רחב היקף, תוך כדי מאבק, והועברה לפאתי יער מעון.

במפה שהוציאה המועצה אין זכר ליישובים הפלסטיניים שבאזור

חוות מעון היא מאחז בלתי חוקי והיא קיימת כיישוב רשמי באתר המועצה. ניסיון הפנוי האחרון כנגד תושבי חוות מעון היה בשנת 2000 .

מאז הקמתם של ההתנחלויות היהודיות בהר חברון אין סוף לאלימות של המתנחלים כנגד הפלסטינים תושבי האזור שחלקם מנהלים אורח חיים ייחודי של חיים במערות.

 

ההתעללות היא מסוגים שונים ומשונים, הפחדה והרבצה לילדים בדרכם לבית הספר , הרעלת בורות מים, הכאת רועים,זריקת אבנים גירוש מאדמתם, שרפת עצי זית ועוד ועוד….

להלן לקט מקרי שהופיע באתרי החדשות (רוב האירועים אינם מגיעים לתקשורת)

הרקע לדקירת הפלסטיני ליד חוות מעון – לאומני ( 21/3/2011 )

עימותים בין מתנחלים לפלסטינים מתקיימים הערב (שבת) בסמוך לחוות מעון שבדרום הר חברון (3/3/2011 )

בשני בנובמבר ‎‏2004 ערכה ועדת הכנסת לשלום הילד ישיבה מיוחדת לכבוד ילדי חירבאת טוואני (היישוב הפלסטיני הוותיק שבהר חברון )

הישיבה נערכה לאחר שאנשי חוות מעון תקפו חזור ותקוף את ילדי היישובים בסביבה בדרכם לבית הספר.

להלן כמה מדברי הפלסטינים מאותה ישיבה.

סאבר אל הריני: ראש מועצה מקומית בא-טוואני nדרום לחברון

שלום לכם, בכפר יש לנו בית ספר עד כיתה ו’. יש לנו ילדים מטובה, מפאקרה, מא-טוואני, מרייר עביד. האנשים האלה גרים בתוך ח’ירבות, מערות. הדרך הקרובה לבית הספר של הילדים מטובה, היא שני קילומטרים. הולכים ברגל על חמורים לבית הספר. בזמן שהיו המתנחלים של חוות מעון, ישבו שלוש שנים וסגרו את הדרך של הילדים האלה. הסתובבו מהבית שלהם עד לבית הספר תשע קילומטר. הם רוצים שיקומו בבוקר בשעה חמש וחצי, ויגיעו לבית הספר שלהם בשעה שבע וחצי עשרים לשמונה. כך החיים שלהם כל הזמן. באו אנשים לעזור לילדים מ"שלום עכשיו" ישראלים ובין-לאומיים, כדי לעזור לילדים בדרך, אך המתנחלים לא רוצים שייכנסו בדרך הקצרה הזאת. הם רוצים שיילכו בדרך ארוכה. המתנחלים מפחדים מילדים בגיל שש. אתמול הלכתי בעצמי עם הילדים על הבוקר, כל המתנחלים רצו אחריי עד שהגעתי לחורשה של הבית שלי. הם הגיעו עם הצבא ועם המשטרה, בגלל שהבאתי את הילדים מהדרך הזאת. הדרך שלהם היא רק מסביב החורשה. אני חושב שהסיבוב של החורשה הוא לכל האנשים פה. בסיבוב של החורשה גרים מתנחלים בתוך החורשה. לפני ארבעה ימים הם שלחו את הכלבים להתנפל על הילדים. הילדים פחדו. שלחו רופאים לבדוק את הילדים אפילו בבית ספר. אלה החיים של הילדים האלו. מה מפריע לאנשים או למתנחלים שיעברו בדרך הקצרה שני קילומטר? מה מפריע?

תאופיק סולימאן: פסיכיאטר ילדים

הוא ראה חמישה ילדים ממקומות אלה, שהיו תחת טראומה די גדולה כתוצאה מהאירועים שקורים להם בדרך לבית הספר. אמרתי להם אני פסיכיאטר אני רוצה לעזור לכם ללא קשיים. הם צחקו ממני, ואמרו, אם אתה רופא מה אתה יכול לעשות בשבילנו? אם אתה יכול לעזור לנו לעבור בדרך, לעבור כל יום לבית הספר ולחזור הביתה. הוא אמר להם שהדבר הכי חשוב שבית הספר ימשיך לפעול וגם ננסה לעזור לכם שהילדים יוכלו לעבור בדרך בביטחון. אחרי שבדקנו אותם במשך שעה, נתנו להם לשחק ולצייר, התברר לנו שהם סובלים מטראומות ומחלומות בלילה, מקשיי לימוד, ביעותי לילה, פחדים, וסימני תוקפנות. הם חזרו להרטיב. אין להם אמון בחברה, וגם אין להם בנו כרופאים שבאנו בעצם לעזור להם. אמרתי להם שיש חיילים שרוצים לעזור להם לעבור בדרך בביטחון, אז הם אמרו לא, גם החיילים לא יוכלו לעזור לנו כי הם לא עוזרים לנו לעבור בדרך בביטחון. זה לא נכון רק לאזור הזה, אלא בכל האזורים שאנחנו עובדים בהם, אנחנו מגלים את אותן הבעיות עם הילדים. הם סובלים, והם מתפתחים עם הבעיות שמלוות אותם לאורך כל הדרך. מה אנחנו מצפים מהילדים האלה היום, מחר, ובעתיד כאשר הם יהיו מתבגרים? הם גדלים עם שנאה ועם מדיניות הרובה, ואין להם שום כלים אחרים להתמודד עם המצב. הכוונה שלנו להמשיך, שהילדים יוכלו להמשיך את חייהם בשמחה.

ההחלטה בתום אותה ישיבה הייתה שעל המדינה לספק הגנה לילדים מהמתנחלים ומאז מלווים המשטרה והצבא את הילדים בדרכם לבית הספר.

(את הדיון המלא אפשר לקרוא ב: http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/yeled/2004-11-02.html

 

תלונות חוזרות ונשנות למשטרה אינן עוזרות, המשטרה כל פעם מחדש מוכיחה אוזלת יד או חוסר רצון מופגן להשתלט על פורעי החוק מבין המתנחלים. "במזרח הפרוע" נוער הגבעות משתולל באין מפריע ומדיניות הממשלה מעלימה עין או משתפת פעולה .

המשורר יחיאל חזק כתב את השיר חוות-מעון בנחלת-שמעון הופיע בעיתון 77 גליון 318 פברואר 2007

מִדְבָּר כָּחֹל נִמְשָׁךְ לְמַטָּה בִּתְנוּפַת מִכְחוֹל אֶל מַעֲמָקִּים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף

וּמַדְבִּיר הַכֹּל בְּפַרְעוֹת הָרוּחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ לַהֲפֹךְ מִיָּרֹק לְצָהֹב.

דְּרָכִים לְבָנוֹת מֻכּוֹת שָׁרָב מְאֻבָּק וַעֲלֵיהֶן אַרְבַּעַת פָּרָשֵׁי אֶפּוֹקַלִיפְּסָה דּוֹהֲרִים אֶל פִּרְצוֹת הָרוּחַ בַּשָּׁמַיִם.

לְאָן הוּא מוֹבִיל נְתִיבָם כְּשֶׁעַכְשָׁו זֶה אָבִיב חֹדֶשׁ מַאי?

דִּרְדוּר אֲבָנִים בַּמִּדְרוֹן וַחֲלוּקֵי נַחַל נֶעֱרָמִים.

וְרַק הֵד צְעָדִים קְטַנִּים וּמְדוּדִים שֶׁל יְלָדִים נֶאֱחָזִים בְּשִּׂיחַ.

עוֹלָם קִרְקָסִי שֶׁל יְלָדִים בּוֹרְחִים בֵּין מִזְלָגוֹת שֶׁל וָאדִיּוֹת וְאַחֲרֵיהֶם רוֹדְפִים שֵׁדִים, צְלָלִים שֶׁל אֱלֹהִים

מְשַׂחֲקִים בְּמֵרוּצֵי-שְׁלִיחִים עִם קַרְנֶיהָ שֶׁל שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר.

וַעֲדַיִן לֹא נִטְרָפִים, וַעֲדַיִן עוֹמְדִים כְּמוֹ הַחֲסִידָה שֶׁהַחֲנִית הָאֲנָכִית תְּקוּעָה לָהּ מֵאָחוֹר.

אַף אֶחָד כָּאן לֹא צִפּוֹר!

כֻּלָּם יְלָדִים רְדוּפֵי אָבָק לָבָן עֲזוּבִים, נְטוּשִׁים עַל צַלְעוֹת הָהָר וּבְהִכַּשְׁלָם תַּעֲלֶה בָּהֶם צַעֲקַת יַלְדוּת רְחוֹקָה:

"פַּעַם רִאשׁוֹנָה חָכְמָה. פַּעַם שְׁנִיָּה טִפְּשׁוּת פַּעַם שְׁלִישִׁית מַכּוֹת" י

וֹדֵעַ רַק מִי שֶׁהִשְׁלִיךְ גֵּווֹ לַמַּכִּים.

עַכְשָׁו לְזַהוֹת עַל מַפַּת הַשֶּׁטַח אֶת חַוַּת-מָעוֹן.

אוֹרֶבֶת בַּמִּסְתּוֹר בֵּין הַגֵּיאָיוֹת עֲדַיִן יְרוּקִּים

יוֹתֵר מֵרֶמֶז חַוַּת מָעוֹן בְּנַחֲלַת-שִׁמְעוֹן.

חָמַס מָעוֹן.

מָעוֹן חָמָס. טַלְטֵל אוֹתָם.

פַּזֵּר אֶת אֵיבְרֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁיִּהְיוּ לְדֹמֶן,

הָפֵץ אוֹתָם אֶל תוֹךְ שִׂיחֵי הָאֵלוֹת שֶׁיִּיזָּכְרוּ בְּיִשְׁמָעאֵל.

הַרְאֵה לָהֶם אֵיךְ יְהוּדִי שֶׁמַּאֲמִין בֵּאלֹהָיו פּוֹרֵע אֶת צִוּוּיָו.

כְּתֹש אוֹתָם בְּתוֹךְ שִׂיחֵי הַוָּאדִי שֶׁיִּשְׁכְּחוּ אֶת תַּלְמוּדָם.

בֵּין עַצְלוּת הַשֶּׁמֶשׁ וּזְרִיזוּת הָרוּחַ נֶעֶלְמָה הַתְּמוּנָה.

נֶעֶלְמוּ גַּם פָּרָשֵׁי הָאֲדָמָה.

נַסֵּה לְפָחוֹת לְגָרֵד אֶת הָאָבָק מִן הָעֲקֵבוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁרָצוּ בַּאֲוִיר הַכָּחֹל בְּבֶהָלָה.

נַסֵּה לְהַצְמִית אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁתַּהֲפֹךְ לְמַצֵּבָה לְמָה – - -

עַכְשָׁו כְּסוּתָהּ שֶׁל חַוָּה נֶחְשְׂפָה

וְעוֹנָתָהּ דָּם זוֹלֵג עַל עָלִים יְרֻקִּים

וְאֵין לָהּ מָעוֹן וְהֵיכָן מְעוֹנָהּ.

אין חדש תחת שמש המתנחלים . מיכל צדיק , חברתי למשמרת של מחסום ווטש כותבת בדוח שמופיע באתר של מחסום ווטש http://www.machsomwatch.org/

את הדברים הבאים: פעילי השלום סיפרו לנו ש ב 8/3/2011 אח"הצ בסביבות ארבע וחצי קראו להם הרועים ובקשו שילוום כי לאחרונה הם מותקפים עי המתנחלים.

אכן בסביבות 18.00 הגיעו 3 מתנחלים שירדו מחוות מעון, רעולי פנים ואלות בידיהם..כשראו אותם המתנדבים הספיקו להזהיר את הרועים על בואם והללו ברחו.

מכיוון שהמתנחלים לא הצליחו להכות אותם , הם פנו אל המתנדבים שעטו לעברם , זרקו אבנים וניסו להכותם באלות.לאחר כמה דקות הסתלקו. במזל איש לא נפגע.

המשטרה והצבא הוזעקו למקום והם באו בנוכחות גדולה ולא עשו דבר, לא עצרו איש מהמתנחלים רק הקפידו לבטא צער ואכפתיות . "זה מה שהם יכולים לעשות" אמרו.

הדבר הזה חוזר על עצמו . יומיים לפני כן קרה אותו דבר ובכלל בזמן האחרון היו מקרים דומים. הריטואל של התנהגות כוחות הביטחון , גם הוא חוזר על עצמו, באים, מתעניינים, מבטאים איזו שהיא אכפתיות ולא יותר . אף פעם לא עצרו איש מהמתנחלים.

אחד הבחורים סיפר שנסע אמש למשטרת חברון להגיש תלונה והתייחסו אליו יפה ואף הסיעוהו חזרה לטאווני[הוא אזרח זר] הם מציינים שאיש מהמקומיים לא היה זוכה ליחס כזה .

גם זאת אחת הסיבות לשהותם שם. עוד אנחנו מדברות עם האנשים, הגיע רכב צבאי והחיילים שוב שוחחו עם המתנדבים , שאלו לשלומם בחביבות ונסעו.

שוב ושוב משתוללים המתנחלים ומרשים לעצמם לנהוג באלימות ואת אמצעי התקשורת שלנו זה לא מעניין כי את עם ישראל זה לא מעניין.

בסרטון : http://www.youtube.com/watch?v=wRjDLrx23sU

תיעודשל פעילי השלום אנשי הארגונים : c.p.t ו הOperation dove את תקיפת המחבלים האחרונה.

וכאשר יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ…..

בשבת הבאה יציינו אנשי חירבאת טוואני בכפרם את פסטיבל ההתנגדות הבלתי אלימה לכיבוש.

גברי הכפר מרחיבים במו ידיהם את דרך הגישה לכפר.

 

בימים הטרופים האלה שהדמוקרטיה שלנו נמצאת תחת מתקפת חוקים בלתי דמוקרטיים בעליל אני חושבת לעצמי ,

מה עשינו לעצמנו ואיך אפשר להמשיך להסתכל בראי מבלי למות מבושה.